מה אתם חושבים על ילדי סנטר/ ילדי אנימה?

מביכים די

שיעשו מה שבא להם
אני שופט אנשים לפי האישיות שלהם
למרות שחלקם בלתי נסבלים

*
*
*
זה לא אותו הדבר!!!! מתי תפנימו???
*
*
*
ילדי סנטר- לא מחבבת.
ילדי אנימה- (אלו שבטיקטוק לרוב, כן..) עושים פאדיחה לשאר האנשים הנורמטיביים שרואים אנימה ולא מושפעים בהגזמה..
(כמו להתחפש או לרוץ ריצת נארוטו ברחוב.)

אני חייבת לציין שזה גורם לריחוק ענקי מאנימה... אז אני לא כזה מעודדת ://

אמאלה ילדי סנטר מושלמים רצח3>
הם באמת ממש מתוקים,מתי שאני מסתובבת בסנטר הם מחמיאים והם גם לא שופטים
וילדי אנימה פשןט אוהבים אנימה ועושים קוספליי שזה גם מושלם3>
בכל מקרה אל תשפטו אנשים לפי המראה,רק בגלל שאנשים מתחפשים לדמויות מאנימה או מתלבשים שחור ודיכאוני לא אומר כלום על הבנאם

אויש
פשוט שכל אחד יעשה מה שטוב לו
הם לא מזיקים לי
לא הבנתי ממש למה נטפלים אליהם

^^למעשה זה אומר המון על הבנאדם

ילדי סנטר נדירים.
הם נחמדים ומגניבים בקטע טוב, לבושים ממש יפה, ושיער יפה, הם "פריקים" בקטע טוב.
ילדי אנימה סבבה, אני אישית לא מתחבר לאנימה אבל זה ממש ממש מגניב הקוספליי שהם עושים

לדעתי הכי אכותיים

בדיוק

הם עושים את שלהם אין באמת סיבה לשנוא אותם סתם לאנשים משעמם בתקופה של הקורונה אז ניסו לבדוק אל מי אפשר להיטפל

הם עושים מה שהם אוהבים וזה לא פוגע באף אחד אז אין לי שום בעיה איתם
להפך הם נראים ממש נחמדים הייתי שמח להתחבר איתם

שזו הכללה ואני לא יכול לענות על השאלה כי לא פגשתי את כל הקהילה שציינת ולכן להעביר דעה לפי דברים מוטעים שאנשים חושבים על "ילדי סנטר" ואני יודע כי גם אותי מכלילים כאחד כזה.
תמיד הרגשתי שונה מכולם, שאני צריך להתאמץ יותר כדי שיאהבו אותי ואף אחד לא שם על זה. בערך בגיל שתיים עשרה שמעתי את המושג "ילדי סנטר" ובגיל שלוש עשרה התחברתי אליהם.
בגיל ארבע עשרה התחלתי ללכת לפסיכולוגית כי לפני פחדתי מה יגידו עלי שאני הולך לפסיכולוגית, בגלל שאני מתלבש בסטייל שלי, בגלל המוסיקה שאני אוהב, בגלל הסדרות שאני רואה אנשים פשוט מחליטים שזה מצחיק ואין בעיה להעיר לי על זה כי אני ילד סנטר אז אני בטוח חסין ממילים ושומע שירים דיכאונים.
זה הוביל אותי לדיכאון, הנידוי מהחברה, הפגיעה הקשה שהייתי חוטף ממילים, סך הכל מילים ש"אני יכול להתעלם" אבל לא איך אני יכול לא להיפגע? זה הגיע לנקודה שלא היה לי למי לפנות.
בחרתי לעזוב את הפסיכולוגית וניסיתי להתאבד, אחרי שזה לא צלח נכנסתי לתהליך שיקום עם פסיכולוגית אחרת והיום אני כמעט לא מרגיש ככה יותר.
יש לי "בעיות" במוסיקה, בלבוש, בסדרות, בנפש, בחתכים בידיים שנובעים מהתמודדות עם החברה המבקרת והמנדה שכן גורמת לי למצוא משהו לברוח אליו, רוב ה"ילדי סנטר" עוברים דברים קשים, הטרדות מיניות, קללות מהרבה כיוונים.
אני מתמודד עם בעיות נפשיות כי החברה פשוט העיפה אותי ממנה אז פארקינג אל תגידו לי "אל תלבש חולצה קצרה שלא יראו את החתכים" להפך אני אראה את החתכים לכל אלה שגרמו להם.
אנשים פשוט לא מבינים שלמילים יש כוח וגם למעשים מגונים.

להתאבד זה מכבד