אתם מסתירים את ה"אני" שלכם ואתם מרשים לעצמכם להיות עצמכם רק כשאתם לבדכם?

אני עצמי המלאה כשאני לבד. ועם כל אדם אחר זה משתנה- יש אנשים שארגיש יותר בנוח לחשוף את עצמי איתם ויש כאלה שפחות.
עם כל אחד זה עניין של אחוזים הנוטים לצדדים שונים ברמה שבה אני חושפת את ה"אני" שלי.

פעם הייתי ככה היום אין לי עם מי להיות ככה

חדמש לא.
שמתי לב שכשאני מזייפת את עצמי פחות אנשים נמצאים סביבי, וכשאני מתנהגת טבעי יש ככ הרבה יותר אנשים סביבי והרבה יותר כיף לי

כן.
קשה לי לקבל את העובדה שאני צריכה להיות לא אני כדי להיות בחברה. זה מתסכל.
זה שאף אחד לא רוצה את מי שאתה. זה שאתה צריך להעמיד פנים. שאתה צריך לזייף חיוך כל הזמן.
זה שלא משנה כמה אני מנסה, אני לא יכולה להיות בחברה. אני לא מתאימה להם.
אני לא אוהבת מה שהם אוהבים. אני לא עושה מה שכולם עושים.
וזה קשה.
להיות לבד זה קשה לפעמים.
לא תמיד, אבל לפעמים.

אבל אני בדרך לקבל את עצמי.
בדרך לקבל את מי שאני איך שאני.
בלי העמדות פנים.
בלי שקרים.

אני בדרך לקבל את זה שאני אאוטסיידרית.
ולא משנה כמה אנסה, אני לעולם לא יהיה בתוך החברה.

^בדיוק זה

אני תמיד מראה את עצמי, אבל אני מראה עצמי אחרת. בבית ספר אני העצמי המנומסת והשקטה, בבית אני מוציאה את הצד הטינייג'רי שלי, כשאני עם הבן זוג יוצא הצד הרומנטי ועוד... אני תמיד אני, אבל רק חלק מעצמי בכל סיטואציה

בבית ספר אני שקטה בלי ביטחון עצמי אולי פה ושם מדברת וצוחקת . ולפעמים אני מרגישה שאני מישהו אחר .
בבית אני עם ביטחון עצמי גבוהה, אני מחבקת את כולם , אני צוחקת ומצחיקה , בוכה(לפעמים ) , אני מתייעצת עם כולם והכל סבבה.
כשאני לבד אני אחרת , הראש שלי פועל אחרת אני עם הרבה יותר ביטחון , אני הרבה יותר משוגעת לול , אני הרבה יותר פתוחה עם עצמי ועושה הכל כדי לשפר את עצמי :)

פעם הייתי מישהי אחרת לגמרי עם אנשים.. היום אני פחות אבל אני עדיין לא אני מניסיון לא מקבלים אותי

אני תמיד אני , לפעמים קשה לי להיות אני עם אחרים בגלל בעיות אמון ומצבים פה שהיו לי וחרדה אבל אני בדרך להחלים,^ יכולים לנסות לקבל אותך אנשים טובים יותר, אני למעשה לומדת קצת להיפתח לאנשים שלומדים איתי באוניברסיטה וגם במפגשים לפעמים , אני יכולה להיות אני ותמיד אני מוזרה קצת כמו שפיבי מחברים קצת משונה לפעמים אבל המחשבות שלי הן שלי וגם החלומות שלי הם שלי עד כמה שהם מוזרים לפעמים , אני לא בדיוק אותו דבר, אני שונה עם אוטיזם וחרדה, ואת אוטיזם שלי אני מקבלת לפחות, המחשבות שלי שונות ואני לא בטוחה שיבינו אותן וגם לא החלומות , אני לא חושבת שאני צריכה תווית ואני לא יודעת מי אני באמת אבל אני יכולה להגדיר את עצמי בלי לשים תווית או משהו כזה, אני די בתהליך ואני לא יודעת אם אני לקראת סופו או באמצע שלו או באמצע של סוף שלו או התחלה אז זה בעיבודים .

אני מרגישה ככה, שאני צריכה להסתיר את העובדה שאני מאוד רגישה מול האנשים בסביבה. להיות יותר רגועה. לא לחפור. אני מרגישה שונה, אני מאוד שקטה כשאני ליד אנשים.