השאלה מיועדת לחיילים שכבר התגייסו בלבד.

זוועתי, מרגיש כמו יהודי במחנה עבודה בשואה, אין לי שום זכויות, עבד של המפקדים.
הייתי משק קורסים ומשק שלישות ולוחם. מה עושים? מתעסקים עם הכוח אדם בבסיס.
התנאים באמת חרא בבסיס סגור.
האנשים נפלאים.

אני מכונאי טנקים בגדוד שריון כל פעם שיש תקלה באים לתקן אותו להכשיר אותו
תלוי באיזה בסיס את נמצאת אבל כעקרון תנאים לא וואו בכל זאת צבא מזרנים דקים אין פרטיות
זה גם תלוי עם איזה אנשים את נופלת אני במקרה הזה סבבה בינתיים אנשים טובים
ולא הכל נוראי יש את הקטע החברתי שהופכים למשפחה וצוחקים עד שכואבת הבטן ועוזרים אחד לשני
אם יש לך עוד שאלות בפרטי בכיף

סמבצית במרכז תחמושת

אנונימית, איזה באסה?^
תגידי את סמבצית חיר או עורף?

אני סמבצית, בסיס סגור אבל תנאים ממש טובים, מזרנים עבים והאוכל ממש טוב ומקלחות תמיד עם מים חמים אבל המחשבה שהצבא פשוט משתמש בך בשביל הצרכים שלו מבלי להתחשב בך או במה שיש לך להציע ולתרום קצת מחרפן אותי, מה שכן את תיםגשי עם כל האוכלוסיות וכל האנשים גם אלה שתמיד סלדת מהם ואין מה לעשות אולי זה אפילו יפתיע אותך ושם תמצאי את החברה הכי טובה שלך, בקיצור זאת תקופה שלוקחים ממך את הכל, את הופכת להיות רכוש צהל וצנסי להגיע עם ראש פתוח ולנסות להינות מזה כי בכל זאת תהיי במסגרת הזאת שנתיים, באסה להתמרמר בכולה

^^ זה לא מדוייק שאף אחד לא נהנה..
ברור שיש בכל דבר קשיים ודברים לא טובים וגם דברים חרא
אבל יש אנשים שזה לא משפיע להם בתורה דרמטית על השירות ולא מגדיר להם אם הם נהנים או לא.
ויש אנשים שנהנים והרבה או הרוב במבט אחרוה זוכרים את הדברים הטובים ואומרים שהם נהנים.
וגם עובדה שיש כאלה שחותמים קבע.

כן יש חרא בצהל, אבל כן יש כאלה שנהנים למרות החרא כי זה לא משתלט עליהם.

מה זה אומר? זה חיר?