הגיוני להיות אדישה אבל גם מתלהבת?

כאילו הרבה פעמים מספרים לי משהו ש.. ואני מגיבה בדרמטיות רק אם זה בשביל בדיחה, או אם יש לי כח (מה שכמעט אין לי)
אבל יש לי גם פרצי אנרגטיות כאלה כאילן שאני יכולה לרוץ מתל אביב עד לניו יורק ואני כזאת מתלהבת וקופצת וזה..
אבל אם נגיד שמעתי משהו ממש עצוב, כאילו ממש, אני אהיה עצובה אבל רק לדקה הזאת, כי אני לא נותנת לעצמי לשקוע בזה


זה מאוד תלוי אם יש לי כח ועצבים לזה (אפילו שלרוב אין לי)

בקיצור, אדישה או לא?