אוקיי כתבתי משהו מעוניינת בחוות דעת(: (קצת דיכאוני בהתחלה...)

יום אחר יום,
העיניים נפקחות ונעצמות,
דמעות זולגות במורד הלחיים
והכאב את הלב קורע לשניים...
השינה ממני והלאה
ומוחי לא פוסק מלחשוב...
העתיד לוט בערפל,
העבר כואב וחונק,
וההווה לא ידוע ונועץ חיצי כאב וחוסר ידיעה מהבלתי נודע.
העיניים צורבות ומסרבות להיסגר,
הראש כואב ומכאיב ללא סוף...
במשך חודש יום אחר יום,
סודות אפלים עמוק בפנים שמורים,
ילדה קטנה ואבודה שרק רוצה להימצא.
החיים גדולים ממנה ונחיתה עליהם לא הייתה רכה, בלשון המעטה.
החלטות קשות ובלתי נתפסות מונחות על הכף וילדה בת עשרה...שרק הרגע יצאה אל העולם,
עומדת מולם...
ואז ביום אחד, הסוד נגלה, הערפל הוסר.
אך הכאב זעק לשמיים,
ואם מתאבלת חשובה הייתה על הרצפה,
ודמעות אש זלגו במורד לחייה...
לא קיבלה את העובדה וכמעט נקרעה החוליה...
אך אט אט שבים החיים אל מסלולם...
לעולם לא יחזרו להיות כבעבר.
הילדה הקטנה פרסה כנפיים
והאם האבלה התרוממה על שתיים.
אף מסקנות ותובנות בנו בהן חומה יציבה, והאמון שוב אט אט נבנה.
הילדה לא תחזור להיות כבעבר
דמעותיה יספרו סיפור או שניים
ולילות חסרי שינה פקחו את העיניים...
ועכשיו לא נותר לה, לילדה שפרסה כנפיים אלא לחכות ולקוות שיגיע עד אליה האביר שלה.
ולאם המתאבלת שהתרוממה על שתיים לא נותר אלא לכוון, ללטף ולקוות שהילדה שפרסה כנפיים, תמצא קן מהר.
והאביר שלה יגיח מתוך הערפל על סוס לבן בוהק ויסיר את לוט העתיד ותפתח תקופה חדשה.
הק ויסיר את לוט העתיד ותפתח תקופה חדשה.
ושוב נחזור אל הבלתי נודע.
אך עם זאת נדע שבכל תקופה קשה קיימת ילדה קטנה, כמו כולם הפרפר.
שרק רוצה שהערפל יתפזר ותפציע השמש,
והעולם יתמלא צבעים כמו באביב...
ופרפר צבעוני יפיפה שעבד קשה לצאת.
יגרום לנשימתה של הילדה להעתק, וחיוך רחב יעלה על שפתיה.
ושוב יגרום יופיה של הילדה ליקום לעצור נשימה.
ופציעות השמש ותיפול על שלולית הדמעות, ומתוך הבכי, הכאב והבלתי נודע.
תעלה קשת בענן ותראה לעולם שמכל שלולית דמעות אפשרי ליצור דבר מדהים ויפה,
שמעלה חיוך או שניים.