מה אומרים על הכתיבה? חוות דעת

בוקר שמש ושמיים,
הנס מחכה ,
וערוץ החדשות מתנגן.
אנסים, אנסים, אנסים
זהו האדם אשר הורס דברים,
את בוכה
ממשמע אוזנייך
וכואב לך שזהו העולם,
ואז הוא בא ומחבק אותך מאחור,
נוגע לך במותניים,
אך את נרתעת,
לוקחת צעד לאחור.
הוא מתקרב ואת מזילה דמעה,
שותקת שומרת בלב.
מחשבותייך רצות שזה העולם,
את צועקת מבפנים רק רוצה שהוא יבין,
אבל הוא מרפה,
הוא מפנה עורף,
עורף קר.
הוא לא מבין מה קרה,
את מנסה לקרוא לו ,
אבל הוא צועק עלייך,
ומשתיק אותך,
הוא לוקח צלחת וזורק על הרצפה,
את צורחת מתוך בהלה,
הוא תופס לך את הצוואר ,
ואת מנסה למשוך לו את היד שירפה,
אבל הוא רק לוחץ ומהדק את האחיזה.
את בוכה מרוב פחד ,
הוא מחטיף לך סטירה,
וזה צורם לך.
את לא מאמינה שהוא עשה זאת,
הגבר של חייך,
זה שהתאהבת בו,
שהיה מלווה אותך לבית בשעות המאוחרות,
זה שהיה תומך ,
זה שהיה מקיים את הפנטזיות שלך,
אבל הוא ישתנה ,
הוא השתנה כל כך....
מרוב המחשבות עשית משהו מטורף,
לקחת סכין צרחת ודקרת,
נפלת על הרצפה,
בכית את חייך,
שיחקת באש והנה התוצאה.
את חשה חולשה ואת לא זזה.
המחשבות חולפות ועוברות,
אבל את מבינה שזהו סוף הסיפור.