17 תשובות
תבקשי לדבר עם פסיכולוג או ללכת לאבחון אצל פסיכיאטר,די קשה לצאת ממצב כזה לבד.
אני ממליצה לך לדבר עם מישהוא שאת סומכת עליו❤ ותספרי אל תשמרי בפנים
היי, בוקר טוב

תקשיבי, את במצב מאוד קשה (זה דבר שאת יודעת לבד), זאת לא תקופה וזה לא מצב רוח ואם תמשיכי ככה את רק תתדרדרי יותר.
צריך להתחיל לטפל בזה כמה שיותר מהר, בלי להתעכב, כי ככל שתתעכבי יותר ככה המצב יהיה יותר קשה.
אני לא יודעת מה מונע ממך לספר להורים, אבל יש עוד מישהו שאת יכולה לספר לו?
לבד את לא תצליחי לצאת מזה, שקעת מאוד עמוק ומישהו צריך למשוך אותך מבחוץ.
תגידי למישהו שאת סומכת עליו, ולכי לטיפול מקצועי אצל פסיכולוג, שימצא את הדרך הטובה ביותר לעזור לך.
אני מאוד מקווה שיסתדר, תזכרי שכשאת אומרת למישהו זה לטובתך ולטובתך בלבד, זה יעשה את החיים שלך טובים יותר.
אל תשמרי את הקשיים שלך לעצמך.

אני איתך, בהצלחה
א. את חייבת לפרוק את זה בפני משהו (חברה טובה וכו')

ב. אל תחשבי על העבר, אני יודע שזה קשה! אבל תשתדלי לא לחשוב על "מה כביכול הפסדת" (כי כשיש את המחשבה הזאת (מניסיון) לא עושים כלום! ורק שוקעים בתוכה עוד יותר) אלה, איזה משהו קטן שאת רוצה להתקדם בו ואת עכשיו מתחילה לעשות אותו (ואני מדגיש, בלי לחשוב על איפה היית רוצה לראות את עצמך עכשיו, כי המחשבה הזאת יכולה רק להפיל! אלה לחשוב על "מה הדבר שאני רוצה לעשות, ואני אתחיל לעשות אותו עכשיו")

מקווה שעזרתי, והצלחה בהמשך.
הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי הציל אותי
ממליצה לך
אנונימית
תקופה כזאת שתעבור
וה11 קילו זה רק משקל אל תייחסי חשיבות לזה.
זכרי שמדובר בסך הכל בבית ספר זה לא סוף העולם.
בכח. פשוט אמרתי לעצמי יום אחד שנמאס לי להרגיש ככה והבנתי שאף אחד לא יבוא ויוציא אותי מזה אם אני לא אעשה את זה קודם בעצמי. וכמובן להיאחז בדברים שאנחנו אוהבים ועושים לנו טוב.
לי היה תקופה בתחילת כיתה י הלחיצו אותנו עם הבגרויות והציונים שלי ירדו וניכנסתי לסרטים שאולי לא תצא לי בגרות
קיצר הייתי בדיכאון
אבל מה שעזר לי זה להבין שזה תקופה שעוברת וזה מתי שהוא יעבור לי
וגם שמעתי שירים שמחים כאלה ולא דיכאונים לעומת אלה שאם הם בדיכאון הכול אצלם הופך לדיכאוני
מקווה שיעבור לך מהר(;
מצטרפת לכל מילה של וילי וונקה.
זה לא יעבור לבד. אם את לא רוצה לשתף את ההורים ואין לך איך לממן כרגע טיפול, את יכולה לקבל עזרה במימון מהקופת חולים אם יש לך ביטוח משלים וכו
גם בתיכון שלך אמור להיות צוות יעוץ שאחרי שיחת אחת או שתיים, הם יבינו עד כמה מצבך מצריך עזרה מקצועית ויפנו אותך לגורמים מוסמכים.
בבקשה, אני ממש מתחננת אליך: אל תלכי למטפל/ת שלא למדו לפחות תואר שני קליני. אל תלכי לכל מיני מטפלים רגשיים שלמדו קורס של nlp בחצי שנה וחושבים שהם יודעים איך לטפל.
אגב, כתבת שאת חושבת שהדיכאון שלך הוא קליני. אמנם נכון, לפי כל התיאורים והתקופה המתמשכת זה אכן נשמע דיכאון קליני אך אל תמהרי להדביק על עצמך תוויות שיהיה לך קשה להשתחרר מהן. האם הדיכאון שלך הוא כרוני/קליני/פתלוגי/על רקע קשיים נלווים וכו? את זה רק איש מקצוע מוסמך יחליט!
אבל את בהחלט זקוקה לעזרה.
בהצלחה רבה!
נ.ב.
אם את רוצה לפרוק, להתייעץ על פרטים טכניים בנוגע לסוגי טיפול או לאיזה אנשי מקצוע כדאי לפנות, את בכיף יכולה לבוא לפרטי.
לייעץ לך מעבר לפרטים טכניים אני יכולה סתם כחברה אך לא כאשת מקצוע כי אינני מוסמכת לדבר.
וכן, את כל הנל כתבתי מניסיון. חוויתי את זה על בשרי ואני עדיין נלחמת יום יום:)
^^^^^דיכאון זה יותר מורכב מזה :()
אנונימי
תחזרי בתשובה
טיפול תרופתי זה מה שהכי עזר לי
ללכת לאבחון ולקחת כדורים, הכל יהיה בסדר את לא לבד
תראי, קודם כל אני אומר לך מה שההפסיכולוגית שלי אמרה לי, דיכאון עובר על כל אחד זאת כמו עונה בשנה. אין מי שלא חווה דיכאון.
הדיכאון הוא חלק מהאופי, חלק מהחיים, כמו עננים אפורים שעוברים מעליך.
הדיכאון הוא לא רק עצב ויש כאלה שלא יחוו את זה כעצב כמעט בכלל.
עכשיו הבעיה נוצרת כאשר הדיכאון הופך לחלק מהזהות שלך ופה בא המושג דיכאון קליני לידי ביטוי.
עכשיו לחשוב שהדיכאון הורס לך את החיים זאת בעיה של אגו שדרך אגב גם לי יש אותה ואני אסביר. את יודעת מה הפוטנציאל שלך, את יודעת שאת מסוגלת להרבה יותר. את יודעת שדברים חשובים. אבל פשוט לא איכפת לך משום מה ואז את חושבת שאת מתבזבזת.

אני ממליץ לך קודם כל כן לשתף עם ההורים
(אני שיתפתי) זה עושה שינוי גדול בלקבל מה שעובר עלייך גם אם הם לא מבינים. הם יראו שקשה לך ואיכפת להם ממך בסופו של דבר .

תדברי איתם על האופציה ללכת לפסיכולוג כי את חושבת שזה משהו יותר רציני מסתם מצב רוח .

חשוב בשביל שתתפקדי שתתמקדי בדברים הקטנים. כלומר, את חושבת שמתמטיקה זה חשוב לך מן הסתם, תתחילי בלתרגל כמה שאת חושבת שאת יכולה ביום. בין אם זה חצי שעה, ובין אם זה 10 דקות. תתחילי מזה, תעלי כל שבוע בחמש דקות. תעשי את זה בדברים החשובים לך ותארגני את זה לא לפי כמה את חושבת שאת צריכה לתרגל אלא לפי כמה את מאמינה שאת מסוגלת להתמיד ככרגע

תהיי חזקה, תבכי על זה, תדברי על זה. אם את צריכה עוד משהו תמיד מוזמנת לפנות אליי.
היי,קודם שתדעי את לא לבד ואל תתני לאף אחד לזלזל במצב שלך,דכאון זה באמת הדברים הכי קשים שיש ואני ממליץ לך שתטפלי בזה ואל תנסי לפתור בעצמך,לפעמים זה פשוט גדול עלינו,את יכולה ללכת לרופא משפחה ולבקש להתחיל טיפול,או שאת יכולה ללכת כבר לאבחנה אצל פסיכאטר,תנסי לשלב אתזה עם טיפול פסיכולוגי ובנתיים תתעסקי רק בדברים שעושים לך טוב עם הזמן המצב ישתפר אבל תדעי שזה תהליך,כאן לכל שאלה אם את צריכה:)
אתה אלוף
חיים תאמיני לי שאני הייתי בדיכאון שאני לא מאחלת לאף אחד... עד שחזרתי בתשובה החיים שלי באמת דבש אני מאחלת לכל אחד חיים כמו שלי
תתחזקו אנשים !!! אין כמו בורא עולם!!!