היי חייבת עזרה בנוגע להתייעצות

טוב אז ככה
יש לי אישיות גבולית, מי שלא יודע מה זה זה אומר בעיקר שינויים קיצוניים במצבי רוח ריקנות תמידית וכו (אין לי כוח לפרט)
בקיצור מפה לשם אתמול הייתי כם חבר שלי (הוא מודע להפרעה כמובן) והייתי ממש במצב רוח נפול בלי סיבה מיוחדת, זה מה שקורה בדרכ
הכל היה בסדר עד שפתאום התחלתי להרגיש רע (אני ממש הפכפכה)
וכשהתחלתי להרגיש רע חיבקתי אותו ושתקתי, היו לי דמעות וניסיתי להעיף מחשבות שליליות מהמוח שלי מה שכמובן לא הצליח כי אני לא שולטת על זה
הוא אפילו לא חיבק אותי, הוא פשוט נרדם כשהוא יודע שאני מרגישה רע ואז הערתי אותו וכשהערתי אותו הדבר היחיד שהיה לו להגיד לי זה
"את מסתירה ממני משהו?"
הייתי בהלם והוא שאל את זה כמה פעמים ואמרתי מה הקשר אני פשוט מרגישה רע בלי קשר אליך
עכשיו אני חא מצפה ממנו להבין בהפרעה שלי ולדעת מה לעשות כן? אבל טיפת אינטלגנצייה רגשית זה משהו שלא יזיק לו
בקיצור זה לא נגמר שם, אחר כך הוא אמר טוב נראלי אני הולך הביתה אמרתי סבבה והוא אמר מצד אחד אני לא יכול להשאיר אותך ככה (חרטא) מצד שני אני לא יודע מה לעשות ואני לא מרגיש רצוי
הבנתי טת ההרגשה שלו וזה הכי לגיטימי בעולם בעיניי שהוא רוצה ללכת הביתה כי באמת זה היה פשוט שעתיים שהרגשתי רע ובאמת שהבנתי אותו בטירוף
מפה לשם הלך הביתה, ושם התחילה הבעיה
התחיל להגיד לי שזה מבאס אותו, ואיך זה הגיוני שפתאום אני מדברת איתו רגיל
מן הסתם שזה מבאס אותו! אבל לבוא ולהגיד לי את זה? למה שתעשה את זה? הרי גם אותי זה מבאס ומן הסתם שאני סובלת פי מאה יותר ממך כי אני זאת שתקועה עם המחשבות, למה אני זאת שצריכה לעודד אותך? למה זה בכלל מגיע לסיטואצייה הזאת שאתה מתחיל לספר לי שזה מבאס אותך? גם אותי זה מבאס, הרבה יותר.
לא היה לך נוח? הלכת הביתה? לגיטימי.
להתחיל להתלונן על זה שההפרעה שלי מבאסת אותך ולא להכיל אותי ברמה כזאת? לא לגיטימי!
מה אתם חושבים?