קטע כתיבה, אשמח לחוות דעת

כשחלום נלקח ממך אתה לא רק חסר אונים , אתה חסר ערך.
לצפות בחברים מגשימים את אותו חלום שוב ושוב ושוב ושוב ושוב.
להישאב אל חושך של מפלצות ירוקות ותהייה לא פוסקת.
למה אני?
אני, שהלב שלי כבר לא סופג כאב.
אני, שהמוח שלי משטה בי עם מחשבות טורדניות לא פוסקות.
אני, שהגוף שלי בגד בי לא פעם אחת והרס את הכול.
למה ממני נלקח החלום?
"את הרי מושלמת, יקירתי "
אני?
ואז הכול פוסק שדמעה זולגת על הלחי.
החלום כבר לא שלי.


מה דעתכם.ן?