5 תשובות
שואל השאלה:
בעצם לא בשש נראה לי בשש וחצי ככה או שבע.. אני עדיין לא יודעת מתי נסיים
בעצם לא בשש נראה לי בשש וחצי ככה או שבע.. אני עדיין לא יודעת מתי נסיים
אני מצטערת שאת עוברת את זה ,כל האנשים המפגרים האלו כל כך לא שווים אותך ,אל תרגישי רע בגללם ,הכל מקנאה ,ואני מאמינה בך שתצליחי לצאת מזה ושיהיה בסדר ,אני מבינה שזה קצת קשה להאמין לזה אבל לאט לאט והדברים מסתדרים ,אם בא לך לפרוק או לדבר אני פה בשבילך
אם כל הזמן תחשבי למה, למה ולמה, בחיים אל יהיה לך טוב. במקום לחשוב למה, תנסי למצוא סיבה ופיתרון.
תקופות רעות רק מחזקות אותך, כשאת תעברי אותה את רק תודי לה על זה.
תקופות רעות רק מחזקות אותך, כשאת תעברי אותה את רק תודי לה על זה.
אני כלכך מזדהה, וגם עוד בגלל המצב עם ה"מגיפה" אני מרגישה עוד יותר מנודה ואני אשכרה צריכה לבחור חברים שהם לא מחוסנים או מחוסנים אבל לא מטיפים לך מוסר (כן יש כאלו) כדי לא לסבול מאנשים שכל הזמן משוויצים לי שהם יוצאים למסעדות וכד' ושיציאו לי כל הזמן ואז ישכחו ש"אה נכון את לא יכולה"
יש כלכך הרבה רוע בעולם ואני בכיתי בשיעור היום לא יכולתי יותר נפשית ... כמוך גם אני מרגישה כלכך לבד ומוקפת באנשים מגעילים
לא יודעת אם זה מעודד אותך אבל רק שתדעי שאת לא היחידה במצב הזה
יש כלכך הרבה רוע בעולם ואני בכיתי בשיעור היום לא יכולתי יותר נפשית ... כמוך גם אני מרגישה כלכך לבד ומוקפת באנשים מגעילים
לא יודעת אם זה מעודד אותך אבל רק שתדעי שאת לא היחידה במצב הזה
יקרה שלי,
נשמע שאולי את מרגישה שכמעט לאורך כל חייך את מנודה חברתית, חריגה בחברה בה את נמצאת, תמיד מותקפת על ידי הסובבים אותך. את אומרת שיש לך חרדה חברתית, יתכן שהיא סיבה משמעותית לכך שאת לא יוצרת קשרים עם האנשים שאיתך, ואז נוח להם להתנפל עליך, כי אין לך חברים שיגנו עליך. נראה שאולי את מפתחת רגשות שטנה כלפי האנשים שאיתך בקורס, אולי הרגשות האלה מפריעים לך לחיות אם האנשים הללו.
את מציינת שאת עדיין מתאבלת על קרובי משפחה שנפטרו, וזה גם מביא אותך לכדי דמעות ובכי, לפעמים גם במצבים שלא מתאימים לכך, וגם זה בטח יוצר מצבים לא נעימים. הייתי מציעה לך לבקש שיחה עם קב"ן, שאולי יתן לך פתרונות מיידיים ואולי יאפשר לך לקבל שיבוץ יותר מתאים בסיום הקורס.
מבעד לכל אני מבינה שאת בקורס כי את רואה בו מסלול לעתיד, מסלול לחיים, ואת משקיעה, לומדת וחדורת מוטיבציה לסיים. הייתי רוצה שתמצאי לך בן אדם אחד, שאת מרגישה נוח איתו, שיהיה לך חבר/ה, שיסייע לך ביום יום, נראה לי שזה יכול להקל עליך מאד.
בנוסף, אם מזדמן לך בשעות שיש לך גישה לנייד את מוזמנת לקיים שיחה בצ'אט עם מתנדב שלנו, שיאפשר לך לפרוק הכל, אולי הפריקה תקל עלייך מעט ותסייע לעבור את השעות הקשות.
בואי , אנו שם בשבילך.
שלך
מתנדבת סה"ר
נשמע שאולי את מרגישה שכמעט לאורך כל חייך את מנודה חברתית, חריגה בחברה בה את נמצאת, תמיד מותקפת על ידי הסובבים אותך. את אומרת שיש לך חרדה חברתית, יתכן שהיא סיבה משמעותית לכך שאת לא יוצרת קשרים עם האנשים שאיתך, ואז נוח להם להתנפל עליך, כי אין לך חברים שיגנו עליך. נראה שאולי את מפתחת רגשות שטנה כלפי האנשים שאיתך בקורס, אולי הרגשות האלה מפריעים לך לחיות אם האנשים הללו.
את מציינת שאת עדיין מתאבלת על קרובי משפחה שנפטרו, וזה גם מביא אותך לכדי דמעות ובכי, לפעמים גם במצבים שלא מתאימים לכך, וגם זה בטח יוצר מצבים לא נעימים. הייתי מציעה לך לבקש שיחה עם קב"ן, שאולי יתן לך פתרונות מיידיים ואולי יאפשר לך לקבל שיבוץ יותר מתאים בסיום הקורס.
מבעד לכל אני מבינה שאת בקורס כי את רואה בו מסלול לעתיד, מסלול לחיים, ואת משקיעה, לומדת וחדורת מוטיבציה לסיים. הייתי רוצה שתמצאי לך בן אדם אחד, שאת מרגישה נוח איתו, שיהיה לך חבר/ה, שיסייע לך ביום יום, נראה לי שזה יכול להקל עליך מאד.
בנוסף, אם מזדמן לך בשעות שיש לך גישה לנייד את מוזמנת לקיים שיחה בצ'אט עם מתנדב שלנו, שיאפשר לך לפרוק הכל, אולי הפריקה תקל עלייך מעט ותסייע לעבור את השעות הקשות.
בואי , אנו שם בשבילך.
שלך
מתנדבת סה"ר
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: