אחותי פגעה בי ): אשמח לעידוד וואי ממש ממש חפרתי

סיימתי יב שנה שעברה והיתה לי שנה מאוד מאוד קשה, התגלתה לי הפרעת אכילה ועברתי לטיפול יום בתחילת שנה ובאמצע גם התאשפזתי בגלל שהדופק שלי היה נמוך מידי ולא הסכמתי לאכול והיתה לי מזעזע, לא דיברתי עם אבא שלי והעיפו אותי מהבית כמה פעמים בגלל ההפרעה, בקושי הייתי אוכלת והייתי בוכה כל היום כי הכריחו אותי בטיפול יום לאכול.
בתוך כל זה לא יכלתי להגיע לבית ספר והיו 2 פעמים שהגעתי ואמרו לי ללכת כי לא יכלו לקחת עלי אחריות במצב של המדדים וכל המורים דאגו ואז יכלתי להגיע רק עם פתק מרופא.
ואף אחד לא היה בטוח אם תהיה לי בגרות מלאה בגלל זה למרות שהלימןדים חשובים לי מאוד והיועצת בית ספר אמרה לי שהכי חשוב בריאות אבל לא ויתרתי, נלחמתי על זה תוך כדי הכל.
למדתי בבית חולים במחלקת ילדים כשמוניטור לב מחובר אלי לספרות, שעה לפני שהתאשפזתי בפסיכיאטרי עשיתי בגרות במתמטיקה ובזמן שהייתי שם, כשהייתי במצב נפשי מזעזע למדתי לאזרחות ובשבוע שהשתחררתי חזרה לטיפול יום עשיתי עוד 2 בגרויות.
בסוף סיימתי עם תעודת בגרות מלאה שאין בה אף ציון נמוך מ88.
אני קצת מבואסת מכמה ציונים כי זה לא מעל 90 אבל גם קצת גאה בעצמי כי זה לא היה בנסיבות אידיאליות, למרות שאני כן כועסת על עצמי שיכלתי הרבה יותר.
היום דיברתי עם אחותי שאני ממש גאה בעצמי שיש לי בגרות מלאה כי עד הרגע האחרון זה לא היה מובן מאליו והיא אמר שלכמעט כולם יש וזה לא דבר כזה מדהים, כאילו זה חשוב אבל זה דבר שכולם עושים וזה קצת ביאס אותי ): אני יודעת שלכולם יש אבל התאמצתי מאוד בנסיבות, במיוחד שלא הגעתי לאף אחד מהשיעורים ולמדתי הכל לבד כי לא יכלתי להגיע
היא אמרה שלא השקעתי בתקופה הזו והסיבה היחידה שהצלחתי זה כי אני חכמה ואמרתי לה שנראה אותה עושה בגרות ביום שהיא מתאשפזת ומצליחה להתרכז והיא ממש זלזלה בי ופגעה בי