עד כמה זה נורא שסיימתי שירות לאומי לפני חודשיים ועדיין לא מצאתי מסגרת?

זה לא נורא :)

מאמי אני בת 24 ורק עכשיו התחלתי ללמוד וגם זה בקושי
החיים הם לא מרוץ
יש אנשים שמשלימים בגרויות בגיל 30 אחרי ילד.

זה לא נורא
לאט לאט את תמצאי

לאט לאט
עדיף שתעבדי על עצמך לפני ותיהי שלמה עם איפה שאת בחיים שלך כרגע

לא נורא בכלל .
זה לגיטימי וטבעי . אל תתייאשי , כל דבר בזמנו מבטיחה לך !!! שיהיה בהצלחה

קחי לך דווקא את הזמן הזה לנוח ולהנות .

זה לא

שואל השאלה:
בדקתי וסמסטר א מתחיל רק באוקטובר,חשבתי להתחיל אולי פסיכומטרי מישהו יודע מתי יש קורסים?או בכללי פרטים?

בסדר לגמרי אבל תנסי להתקבל לפחות לאיזה עבודה ככה תעשי משהו לשבת בבית כל היום סתם מדכא

שואל השאלה:
^^האמת שבגלל המצב הנפשי שלי(הרבה התקפי חרדה ועוד ועוד)למצוא עבודה כרגע מאוד מלחיץ אותי,ונגיד משמרת של 8 שעות זה יותר מדי לחץ נפשי בשבילי

תנסי להכנס לסופר פארם
ממליצה

ותכנסי ל
מתלבטים מה ללמוד
בפייסבוק

שואל השאלה:
^^הלוואי שיכולתי,באמת,המצב שלי די מסובך,המקסימום שאני יכולה לנסוע באוטובוס הוא כמה תחנות ובכללי לפני כל יציאה מהבית יש לי חתיכת הכנה נפשית,שלא לדבר על נסיעות מחוץ לעיר שלבד זה בכלל לא בא בחשבון:/

לדעתי עבודה רגועה תעשה לך טוב
כשהיית בשירות הרגשת יותר טוב מעכשיו?

הכל בסדר קחי לך את הזמן שאת צריכה בלי לחץ

שואל השאלה:
הייתי במקום די אינטנסיבי והיו לי גם שם ים התקפי חרדה,אולי בגלל זה כשסיימתי שם קרסתי אפילו עוד יותר,כי בתקופה שם הזנחתי את המצב הנפשי עוד יותר

שואל השאלה:
אתם באמת מדהימים הלוואי שיכולתי לתת פרחים לכולכם!!

אני אישית כיף שאני לא בבית ספר אבל אם אני איזה שבועיים לא יוצא מהבית אני שם לב שאני מתחיל להיות מדוכא אז אני חושב שאם תצאי לכמה שעות כל יום תפגשי אנשים ותעבירי את הזמן בחוץ ולא רק בטלפון זה יהיה טוב
תעשי מה שאת חושבת

תנסי ללכת לפסיכולוג
מה קרה בשירות ?

וסופר פארם יש בכל עיר
את יכולה לבוא עם אמא גם לנסות

הכל טוב. קורה לכולם.. צריך זמן

אוי סיפור חיי
קודם כול אין לך מה להרגיש רע עם עצמך, זה לא בכוונה, אנשים מהצד יגידו שאת מתעצלת ונשארת מאחורה בזמן שכולם מתקדמים או לא יבינו מה קורה איתך ובאיזשהו שלב את גם לא תביני בעצמך מה עובר עלייך, אבל זה באמת קשה, נורא קשה לצאת לעולם הגדול בלי כיוון ובלי הכנה ואתה מרגיש נורא לבד והכול ככ מלחיץ ומבלבל.
אני גם תקופה ארוכה לא הצלחתי להכנס לשגרה, עברתי ככ הרבה עבודות וככ הרבה מקומות ולא מצאתי את עצמי באף מקום חוץ ממתי שעבדתי באילת ונהנתי שם בטירוף ועלה לי הביטחון ואז אחרי חצי שנה עזבתי כדי להתחיל שירות לאומי ונכנסתי לדיכאון ולקח לי מלא זמן עד שהבנתי מה אני רוצה מעצמי והאמת אני עדיין לא מבינה אבל אני ממש מכירה את ההרגשה, באמת זה רק מדרדר.
לדעתי באמת אנחנו חייבות להתחיל לטפל בעצמנו, זה פשוט להיות כלוא בתוך המוח שלך וכשאין שגרה אתה עוד יותר נופל לזה.
באמת זה ככ חזק ממני ואני לא מצליחה להכיל את כול זה וזה מרגיש שאו שאני מטפלת בעצמי או בורחת שוב ומתנתקת מהכול כי באמת כבר קשה להכיל את זה.
מקווה שתעברי את התקופה הזאת ושבסוף במבט לאחור תראי את הדברים הטובים שהתקופה הזאת נתנתה, בסופו של דבר זה מוביל אותך למקומות חדשים ומטורפים, דווקא כשאתה הולך לאיבוד אתה בסוף מוצא את עצמך, אומנם עם מלא שריטות אבל גם תובנות חדשות.
מקווה שיהיה לך טוב ושתמצאי את השלווה שלך והכי חשוב תביני את עצמך ואל תהיי קשה עם עצמך.
אין בך שום דבר דפוק, זה פשוט כי העולם הזה מסובך מדי ולוקח זמן ללמוד אותו.
בהצלחה לך