גם לדעתכם הכי חשוב זה לשים את המטרות האישיות שלך במקום הראשון ולא את הלימודים?

כן

שואל השאלה:
נכון אני התחלתי בשנה השנייה בתואר לשים את הלימודים מקום ראשון ואיכשהו זה דפק לי את האיזון שהיה לי.
עכשיו אני בקושי מצליחה להתעסק בתחביבים שלי כמו לכתוב או לנגן בגיטרה אלא אם אני סופר מרוכזת ולא יכולה לחשוב על שום דבר אחר. אני כל הזמן חושבת שיש לי עבודות להכין(זה לא קשור ללוח זמנים כי אני לומדת כל יום ותמיד יש מלא משימות, זה אף פעם לא באמת "נגמר")

שואל השאלה:
את צודקת לגמרי. כשהייתי בחטיבה וגם בתיכון אז הצלחתי לשלב בין התחביבים שלי ללימודים.
הבעיה היא בתחביבים זה שאין מישהו שיזכיר לך. נניח שהחלטתי עכשיו רק לצייר או לכתוב ולהזניח את הלימודים-בשלב מסוים מישהו יזכיר לי את זה. ישלחו שאלה בקבוצה בווצאפ או שחברה תתקשר אליי או בשיעורים
אבל הסיפור שאני כותבת, אם אני לא אשקיע בו למי אכפת שלא כתבתי כלום? אין מישהו שידחוף אותי קדימה.

שואל השאלה:
נכון! זה בדיוק מה שאני אומרצ

מעט קיצונית הגישה שלך, נשמעת יותר מלחמת התשה מאשר לעשות מה שעושה לך טוב. מצד שני אני יכולה מאוד להבין ולהזדהות כי ככה גם אני הרגשתי בתיכון..
בדיעבד אני יודעת שגם זה הרחיק אותי מחלקים שלמים בי, לא הצלחתי לבחון את המציאות באופן בהיר כי רוב "שאיפותי" היו להתנגד לאיך שבית ספר מכתיב לי לחיות. ואני מסכימה עם הביקורת שהייתה לי אז על בית ספר עדיין וחושבת שהדברים שהשקעתי בהם מחוץ לבית ספר היו חשובים בהרבה. ובכל זאת הייתי מאחלת לעצמי להצליח להתעמת על הלחץ והציפיות של בית הספר ולמצוא את הדרך לעשות את הדברים בדרך שלי ולהיות עצמי גם בתוכם. למרות שזה קשה ולא תמיד יש את הכלים או הכוחות לעשות את זה..

שואל השאלה:
למה מלחמת התשה? כל הכוונה היא שאם אין עוד מישהו שידחוף אותי לעשות את מה שאני רוצה אני חייבת לסמוך 100% על עצמי
נניח שהייתי נמצאת בחוג ציור או לומדת גיטרה עם מורה פרטי ולא בבית, אז הייתה לי תזכורת גם מאנשים אחרים ולא הייתי צריכה לסמוך רק על עצמי.
העניין שתמיד אומרים לנו "תשקיעו בלימודים, זה הכי חשוב" תחביבים זה מקום שני, תגשימו את החלומות בזמן הפנוי שלכם ודברים כאלה וזה לא נכון לדעתי כי אחרת זה סתם הפסד

יש הבדל בין לדחוף את עצמך להשקיע במה שחשוב לך לבין להכריח את עצמך להיות נעולה עליהם ולחשוב על זה 24/7 ולקום ישר בבוקר ולעשות משהו כזה.. זה עלול בקלות מאוד להפוך לעיסוק אובססיבי שעיקר מטרתו הוא כבר לא לחפש את עצמך ומה שמעניין אותך ולהשקיע בזה אלא להשכיח ממך את הלחץ של בית הספר ולהתנגד לו. לפעמים אין לנו דרכים זמינות אחרות וזה מה שעושים, זה מה שאני עשיתי בתיכון ולא יודעת אם הייתה לי אפשרות אחרת, אבל היום אני חושבת שפשוט תרגמתי את הלחץ של בית ספר שלא אהבתי לתחומים אחרים וגם שם בסופו של דבר הלחצתי את עצמי באותו האופן הלא בריא.
אני לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות את זה אחרת עכשיו, אבל אם היו לי את הכלים הייתי עושה את כל המאמצים כדי לאפשר לעצמי לנטרל את התחושה שהכל כל כך גורלי ואם אני לא אשקיע 100 אחוז מעצמי בהכל ובמיוחד במה שאני אוהבת אני אקרוס כדי לאפשר לעצמי לחוות ולהתנסות ולהתבלבל גם בלי לדעת מראש איפה אהיה בעוד 20 שנה.