זה בסדר שאני בכיתה י"ב ואני עדיין מתייחס ללימודים ממש ברצינות, אני עדיין נלחץ מכל הבגרויות

שואל השאלה:
אה וגם חשוב לי שלא יהיו חיסורים שיורידו לי בציון ולכן אני מגיע לכל שיעור ואיו לי חיסורים כמעט בכלל, בעוד שלכאלה שיש ממה שאני רואה כבר לא אכפת בכלל

ברור שזה מובן וזה אפילו לגיטימי ממש

אני בדיוק כמוך
וזה בסדר גמור וטוב שככה, חבל לזרוק זין בחודשים האחרונים צריך להשקיע עד הסוף

שואל השאלה:
כי זה מוזר שאצלי זה ככה כשאומרים שכבר בכיתה יב אף אחד לומד, כולם זורקים *** על הלימודים וכל זה אבל דווקא במקרה שלי זה ממש לא נכון

מאוד נורמלי

שואל השאלה:
אני קצת מפחד שחברים שלי שהם כפי שאני מתאר, אולי מתחילים להתרחק קצת ממני בגלל שאני כזה.. כאילו הם לא אמרו את זה במפורש אבל תמיד כשאני מוותר על איזה משהו איתם כי אני צריך ללמוד למבחן, הם מרימים גבה, אפילו שגם הם צריכים ללמוד למבחן הזה אבל לא אכפת להם

תראה מי שזרק זין עד עכשיו כנראה שלא ישנה את ההתנהגות שלו בחודשים האחרונים של י"ב
אבל מי שהשקיע את כל התיכון לא ייתן לארבעה חודשים מסכנים להרוס לו את הממוצע בגרות ולהפך, רק יעבוד ויסיים הכי טוב שיש את הבגרויות הספורות שנשארו

שואל השאלה:
לדוגמה אתמול כולם הלכו לקולנוע ורק אני נשארתי בבית כי רציתי ללמוד לבוחן שהיה היום במתמטיקה, השנה הלך לי טוב במתמטיקה עד כה אבל לבוחן היה חומר חדש שלא הבנתי בכלל אז הייתי חייב לתרגל אותו כמה שיותר כדי להבטיח שלא אקבל מתחת ל 80 כפי שאני חושש. כולם אמרו לי שהיה סרט ממש טוב וחבל שפספסתי אבל בלב, אני יודע שאם הייתי הולך, לא הייתי מצליח להנות מהסרט כי כל מה שהייתי מוטרד ממנו במהלך כל הזמן היה זה שיש בוחן ושאני לא כזה מוכן, אפילו שזה רק בוחן

שואל השאלה:
זהו שחברים שלי גם למדו ברצינות ב יא אבל זה נראה כאילו הם כבר "הבינו" שכל הבגרויות שהפחידו אותנו סביבן לא באמת כאלה מפחידות, עכשיו הם צודקים זה באמת לא כזה מפחיד אבל עדיין זה לא מרגיש לי כמו משהו שאני יכול פשוט לא ללמוד אליו ולהוציא ציון נמוך.. אני פשוט לא יכול לתת לעצמי להגיע למצב שאני משיג ציון נמוך במבחן, בטח שלא בבגרות

כן, זה בסדר, זה אומר שהלימודים חשובים לך, כך גם הציונים והבגרויות.

כן בטח

בסדר גמור , וטבעי!