קטע קצר שכתבתי... (שואלת שוב.)

ועוד יום עובר, נגמר, כמו כל יום אחר.
פעם אחר פעם השגרה לא עוזבת, דברים חדשים נעולים מחוץ לדלת.
והלב לא נותן, לא מאפשר את הכניסה,
כי הוא פגוע. מותש. פצוע.
פצוע קשה, מהעבר הרחוק,
וזה לא עוזב לא משחרר לא נרגע, התחושה המחניקה רק עולה וגדלה.