מה הפואנטה שאנחנו חיים אם בסוף אנחנו מתים?

אין
ממש אין

אין

שנהנים מהחיים

אנחנו מגדירים את משמעות החיים בעצמנו

להתמסטל ולהבין שזה כיף לחיות לפני שמתים

להיות ממה שיש אפילו שזה לא הרבה

אנחנו חיים כדיי ליצור דור חדש וכו

אין ליטרלי אין

getting high, watching time fly

אם לא היית מתה, מה הפואנטה הייתה לחיות? כל דבר אפשרי היה קורה אינסוף פעמים

דווקא בגלל שאנחנו מתים יש פואטנה. אם "מוות" היה מושג לא קיים (לא מוות טבעי מהזדקנות בכל אופן), נאמר שאנשים חיים לנצח ונשים לרגע בצד בעיות כמו פיצוץ אוכלוסין; בתרחיש שכזה זו שאלה טובה "מה הפואנטה", משום ש-מה הפואנטה לחיות עוד ועוד ועוד? לעומת זאת, ברגע שלחיים יש הגבלה מסויימת, אנחנו יודעים שיום יבוא ונמות, דווקא בגלל זה אנחנו נותנים ערך לחיים. נכון שעדיין אין פואנטה כלשהי, אבל להגיד "מה הפואנטה לחיות אם בסוף מתים" זה יותר לא נכון.

אין פואנטה לחיים.
לא משנה מה נעשה, גם אם נשאיר חותם ענק בעולם וגם אם יזכרו אותנו עוד 300,400 שנה בסוף ישכחו מאיתנו. כשאדם חי הוא יוצר זכרונות, חוויות, רגשות אבל כשהוא מת הכל הולך גם ככה. אז לדעתי אין לנו שום סיבה לקיות שלנו אבל אם כבר אנחנו חיים אז שנעשה משהו מועיל לפחות בעולם הזה לעצמנו.