44 תשובות
אחי אני שומע את הדברים האלה בבית שנים. זה נשמע לי כמו בולשיט חסר משמעות.
אנונימי
שואל השאלה:
^שומע. אבל לא מבין. אל תכריז על זה שזה נשמע "בולשיט" לטענתך. זה יכול להשפיע על אחרים ולתת מידע שגוי אודותיה. לכן אל תקבע ואל תציין שזה נשמע לך כך וכך כי זה לא מעניין ולא קשור לשאלה ששואלת מה דעתכם לגביה של תורה. ואם אתה לא מבין בה ולא למדת [לא רק שמעת] - זה לא בשבילך
^שומע. אבל לא מבין. אל תכריז על זה שזה נשמע "בולשיט" לטענתך. זה יכול להשפיע על אחרים ולתת מידע שגוי אודותיה. לכן אל תקבע ואל תציין שזה נשמע לך כך וכך כי זה לא מעניין ולא קשור לשאלה ששואלת מה דעתכם לגביה של תורה. ואם אתה לא מבין בה ולא למדת [לא רק שמעת] - זה לא בשבילך
שואל השאלה:
ואנונימית, אשרייך שלמדת!
ואנונימית, אשרייך שלמדת!
אתה מבקש לקבל דעות על נושא מסויים, אבל מקבל רק את החיוביות, והשליליות חיובות לנבוע מבורות לדעתך. בפעם הבאה תנסח את השאלה אחרת.
אנונימי
מהתורות היותר עמוקות שיש, אבל רק בתנאי שלומדים עם המורה המתאים. אם אתה סתם קורא בעץ חיים אז אתה תשתעמם בקלות, והזוהר בקריאה עצמית הוא לא יותר מאוסף דרושים חמודים.
שואל השאלה:
אנונימי, אמרת אתה עצמך "נשמע" מובן שאתה רק שמעת כי זה נשמע לך ולא למדת. שאז הייתה אומר אני למדתי וזה כך וכך.
אנונימי, אמרת אתה עצמך "נשמע" מובן שאתה רק שמעת כי זה נשמע לך ולא למדת. שאז הייתה אומר אני למדתי וזה כך וכך.
העתקה של מיסטיקה גוית ממזרח הקדום.
אין קשר ליהדות המקורית. הייתי מגדיר את זה כעבודה זרה.
אין קשר ליהדות המקורית. הייתי מגדיר את זה כעבודה זרה.
אנונימי
^העתקה מתרבויות המזרח הקדום בקבלה המודרנית? אשמח לדעת איפה יש העתקה ברורה (ולא התגלגלות של רעיונות דרך הנצרות). אולי אתה מתכוון לקבלה מקראית ולספרות ההיכלות.
^אינני יודע מהי "קבלה המודרנית", אני מדבר אך ורק על המסורת המיסטית ביהדות שאכן נמשכת מאז ספרות ההיכלות. דעתי עולה בקנה אחד עם דעתו של ישעיהו ליבוביץ בנושא.
אנונימי
^בגדול, איפה אתה מוצא יסודות מהמזרח הקדום בזוהר או אצל רבי חיים ויטאל?
^אינני זוכר בדיוק.
אנונימי
דבר עמוק ביותר, בע"ה אזכה להתקרב להבנה שלה!
דבר עמוק ואמיתי ביותר שנזכה להגיע ליכולת להבין שם הכל
תמיד אומרים לי בבית שזה עמוק ועדיף לא ללמוד את זה כדי לא להתבלבל רוחנית או משהו כזה
שואל השאלה:
^דווקא רבי אברהם אזולאי בעל אור החמה סב סבו של מרן החיד"א חושב שמשנת ה' ש' ליצירה [עברנו לפני כמה שנים טובות] מצווה מן המובחר קטנים וגדולים ללמוד חכמת האמת ואין ראוי להתרשל. והאמת רבי חיים ויטאל עצמו אמר שאוי להם מי שלא רוצה ללמוד חכמת הקבלה שהוא מביא עניות לעולם.. וגם ידוע בספרים שאין האדם יוצא חובתו רק בגמרא ופשט וכו' אלא הוא חייב לעסוק בסודות התורה כמה שיותר. אני חושב אז שעדיף ללמוד וכן זה עמוק מאוד אבל לדור ירוד כזה צריך טהרה גדולה והוא יכול להכיל את זה זה לא כמו לפני מאות שנים רק ליחידי סגולה עפ"י דעתי, אלא אפילו קטנים ונשים רצוי בזמן הזה שאם אומרים שאנו קרובים למשיח אז בוודאי שצריך ללמוד. אמר רבי אברהם אזולאי שספר הזוהר עתיד להתפרסם בימי מלכא משיחא וכל מי שיזכה אליו יזכה לגאולה בע"ה.
^דווקא רבי אברהם אזולאי בעל אור החמה סב סבו של מרן החיד"א חושב שמשנת ה' ש' ליצירה [עברנו לפני כמה שנים טובות] מצווה מן המובחר קטנים וגדולים ללמוד חכמת האמת ואין ראוי להתרשל. והאמת רבי חיים ויטאל עצמו אמר שאוי להם מי שלא רוצה ללמוד חכמת הקבלה שהוא מביא עניות לעולם.. וגם ידוע בספרים שאין האדם יוצא חובתו רק בגמרא ופשט וכו' אלא הוא חייב לעסוק בסודות התורה כמה שיותר. אני חושב אז שעדיף ללמוד וכן זה עמוק מאוד אבל לדור ירוד כזה צריך טהרה גדולה והוא יכול להכיל את זה זה לא כמו לפני מאות שנים רק ליחידי סגולה עפ"י דעתי, אלא אפילו קטנים ונשים רצוי בזמן הזה שאם אומרים שאנו קרובים למשיח אז בוודאי שצריך ללמוד. אמר רבי אברהם אזולאי שספר הזוהר עתיד להתפרסם בימי מלכא משיחא וכל מי שיזכה אליו יזכה לגאולה בע"ה.
יכול להיות שהם מדברים על אנשים שנמצאים במצב שהאמונה שלהם יציבה ובלי הרהורים ורמת הטהרה שלהם גבוהה, אבל אני מדברת על אנשים בדור הנוכחי שהאמונה שלהם מתנדנדת ואם הם ילמדו עוד כיוונים לעבודת השם הם לא ימצאו משמעות בכלום ויעזבו את הכל, אז מראש עדיף שאנשים שמודעים לרמה הרוחנית שלהם לא ישימו את חכמת הקבלה בטופ 10 שלהם.
בדרך כלל אנשים עם אמונה יציבה הם אנשים עם חוכמת חיים כמובן שיש גם יוצאי דופן אבל לפי דעתי צריך לעבור גיל מסויים שבו עוברים דברים בחיים וכך אפשר לדעת אם האמונה יציבה ואז ללמוד קבלה.
בדרך כלל אנשים עם אמונה יציבה הם אנשים עם חוכמת חיים כמובן שיש גם יוצאי דופן אבל לפי דעתי צריך לעבור גיל מסויים שבו עוברים דברים בחיים וכך אפשר לדעת אם האמונה יציבה ואז ללמוד קבלה.
נשמע מגניב
שואל השאלה:
דובון אכפת לי, אישית, אני דווקא חושב שבכך שלא מלמדים קבלה וסודת התורה לנערים ולמי שמתחת לגיל 40 וכל שאר "ההלכות" האלו [שאני לא מאמין בהם]. הם דווקא יכולים לחשוב שבתורה אין עומק וזרק פשט ורק סיפור אחד... אבל מסתכלים הם רק בלבוש. וזה יכול לגרום לעזיבה של האמונה כמו אצל רבים שאני רואה [גם אצלי בעברי]. ןכם בכללי, אין אצלם אמונה. כשקועים בחומר ובגאווה. כי כשמאמינים רוצים ללכת בדרך הזו, אני מאמין שזה האמת, שזו המשמעות. אבל ראינו ורואים רבים שלא מוכנים להקריב הכל אלא הולכים לבית הכנסת ומניחים תפילין כדי שיראו "אנחנו נורמלים כמו כלום ולא שונים", או אולי לא מודעים לזה ומניע אחר, אבל לא מניע מתוך אמונה אמתית. אבל אם היו יודעים את הקבלה זה ללא ספק היה מחזק את האמונה כי יראו פלאות - נפלאות תורתינו הקדושה. ולא רק יתעסקו בלבושין של התורה, אלא יכירוה באמת את פנימיותה שלה. וע"י זה יסתכלו בלבושים ואת היופי המתכסה בהם בצורה פלאית. אבל לא באמת מאמינים, לא מכירים את התורה, או שכן מאמינים אבל עדיין לא מכירים את התורה ממש וזה לא טוב.. ועוד משהו מאוד עצוב, שלימוד קבלה וסודות התורה יכול להראות להם כערך שולי והעיקר ללמוד גמרא והלכות. אבל אוי להם שחושבים כך... הם חייבים ללמוד קבלה כמו כל יהודי. וכך זה נראה אצל הרבה. אבל לא מבינים את היהודי. שישראל זה ירש אל. הם עתידים לירוש את החכמה האלוקית כשישתלם היובל שזה פתיחה לאדם השלם על ירישת האל, על נון [50] שערי בינה שזה אלוהות. כי העולם קיים במחזוריות של 7 עד 49 באלפים "אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור", ויהיה לתשלים ה50 היובל. שזה ממש רגע קיבלו של האדם את השכר. שזה האדם השלם.. אדם ממש יכול להיקרא. לכן כל יהודי באשר הוא יהודי צריך להתקדם ולחשוב הכי גבוה, ללמוד קבלה וזוהר וסודות התורה, אפילו הוא צריך לשאוף להתעסק בקבלה מעשית. על אף הסיכונים שבה, אבל רק לשאוף. כי ישראל צריכים לדעת הכל. אין דבר כזה ישראל אחד רק נשאר בגמרא וישאר, והשני מתקדם בסודות התורה הקבלה. זה שגוי, כי כל ישראל צריכים לשאוף לירישת החכמה האלוקית. ולהתקדם תמיד. אבל למה לא רוצים להתקדם וללמוד קבלה? טוב להם אף שהם. לא רוצים להתקדם כי אני מושלם וככה טוב לי. וזו גאווה. אתה לא מושלם וצריך להשתפר ולהתקדם רוחנית ולשאוף להיות צדיק ולדעת עוד. אבל רואים בקבלה כערך שולי.... וזה עצוב. כי זה ממש עלבונה של תורה לדעתי שלא רוצים ללמוד את פנימיותה. רק בחיצוניות. ולכן אוי לכם בריות מעלבונה של תורה..
דובון אכפת לי, אישית, אני דווקא חושב שבכך שלא מלמדים קבלה וסודת התורה לנערים ולמי שמתחת לגיל 40 וכל שאר "ההלכות" האלו [שאני לא מאמין בהם]. הם דווקא יכולים לחשוב שבתורה אין עומק וזרק פשט ורק סיפור אחד... אבל מסתכלים הם רק בלבוש. וזה יכול לגרום לעזיבה של האמונה כמו אצל רבים שאני רואה [גם אצלי בעברי]. ןכם בכללי, אין אצלם אמונה. כשקועים בחומר ובגאווה. כי כשמאמינים רוצים ללכת בדרך הזו, אני מאמין שזה האמת, שזו המשמעות. אבל ראינו ורואים רבים שלא מוכנים להקריב הכל אלא הולכים לבית הכנסת ומניחים תפילין כדי שיראו "אנחנו נורמלים כמו כלום ולא שונים", או אולי לא מודעים לזה ומניע אחר, אבל לא מניע מתוך אמונה אמתית. אבל אם היו יודעים את הקבלה זה ללא ספק היה מחזק את האמונה כי יראו פלאות - נפלאות תורתינו הקדושה. ולא רק יתעסקו בלבושין של התורה, אלא יכירוה באמת את פנימיותה שלה. וע"י זה יסתכלו בלבושים ואת היופי המתכסה בהם בצורה פלאית. אבל לא באמת מאמינים, לא מכירים את התורה, או שכן מאמינים אבל עדיין לא מכירים את התורה ממש וזה לא טוב.. ועוד משהו מאוד עצוב, שלימוד קבלה וסודות התורה יכול להראות להם כערך שולי והעיקר ללמוד גמרא והלכות. אבל אוי להם שחושבים כך... הם חייבים ללמוד קבלה כמו כל יהודי. וכך זה נראה אצל הרבה. אבל לא מבינים את היהודי. שישראל זה ירש אל. הם עתידים לירוש את החכמה האלוקית כשישתלם היובל שזה פתיחה לאדם השלם על ירישת האל, על נון [50] שערי בינה שזה אלוהות. כי העולם קיים במחזוריות של 7 עד 49 באלפים "אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור", ויהיה לתשלים ה50 היובל. שזה ממש רגע קיבלו של האדם את השכר. שזה האדם השלם.. אדם ממש יכול להיקרא. לכן כל יהודי באשר הוא יהודי צריך להתקדם ולחשוב הכי גבוה, ללמוד קבלה וזוהר וסודות התורה, אפילו הוא צריך לשאוף להתעסק בקבלה מעשית. על אף הסיכונים שבה, אבל רק לשאוף. כי ישראל צריכים לדעת הכל. אין דבר כזה ישראל אחד רק נשאר בגמרא וישאר, והשני מתקדם בסודות התורה הקבלה. זה שגוי, כי כל ישראל צריכים לשאוף לירישת החכמה האלוקית. ולהתקדם תמיד. אבל למה לא רוצים להתקדם וללמוד קבלה? טוב להם אף שהם. לא רוצים להתקדם כי אני מושלם וככה טוב לי. וזו גאווה. אתה לא מושלם וצריך להשתפר ולהתקדם רוחנית ולשאוף להיות צדיק ולדעת עוד. אבל רואים בקבלה כערך שולי.... וזה עצוב. כי זה ממש עלבונה של תורה לדעתי שלא רוצים ללמוד את פנימיותה. רק בחיצוניות. ולכן אוי לכם בריות מעלבונה של תורה..
ריגשת
שואל השאלה:
תמיד שמח לרגש!
תמיד שמח לרגש!
לא נראה לי שיש בזה משהו
אנונימית
שואל השאלה:
ומה שרשמתי על ה49 במחזוריות זה מרמז על מ"ט שערי בינה שהם כשבע הספירות התחתונות [חג"ת נהי"ם] שהם גם כלוללות מן שבעתם ולכן שבע אלף שבע פעמים, כפי שיטת השמיטות הקבלית. ושער נו"ן הכל כלול בו והוא הנעלה וזה כבר מעבר לשבע המידות [כפי שאמרתי, שזה כבר אדם שלם ומתוקן, שכידוע עולם הבינה נקרא גם עולם הבא, וככה זה בוודאי באלף החמישים, זה עולם הבא, עולם אחר]. שכן, אין לנו השגה בספירות העליונות, בכתר בכלל. בחכמה ובינה די רק בשאלה. אבל החמישים שערי בינה קשורים בהם וזה כבר מעבר, זה החכמה האלוקית, ולכן ישראל הם בנים לה' הם ירשו את חוכמתו ועולם הזה יעלה לכתר דעשיה להבנתי,, וזאת אומרת עולם יצירה, שזה עולם עם הרבה פחות חוקיות, ועולם הבריאה בכלל. עיש את עולם הגבוה ביותר שאצל ה' עולם האצילת שבו זה כבר ממש עולמו של ה'. ועל הדרך, תורת משיח היא התורה כפי שהיא למעלה בשורש עולם האצילות, העולם של ה' ית'. ולכן היא ממש חכמת האלוהים. חכמה סתימאה. לכן תורה עתיקה סתימאה, מלשון עתיקה וסתומה, שאין עד הבאת תורתו גישה אליה. וכפי שאמרו חז"ל שעתיד הקב"ה יושב ודורש תורה שיתן על ידי משיח... ובוודאי תורה קדומה היא. שהיא *להבנתי* התורה שבה ברא הקב"ה את העולם. וכמובן לא שינוי התורה כפי שהרמב"ם אומר. אלא תורה מתוך התורה עצמה. והנה לך שיעור וידיעת סודות גדולים.
ומה שרשמתי על ה49 במחזוריות זה מרמז על מ"ט שערי בינה שהם כשבע הספירות התחתונות [חג"ת נהי"ם] שהם גם כלוללות מן שבעתם ולכן שבע אלף שבע פעמים, כפי שיטת השמיטות הקבלית. ושער נו"ן הכל כלול בו והוא הנעלה וזה כבר מעבר לשבע המידות [כפי שאמרתי, שזה כבר אדם שלם ומתוקן, שכידוע עולם הבינה נקרא גם עולם הבא, וככה זה בוודאי באלף החמישים, זה עולם הבא, עולם אחר]. שכן, אין לנו השגה בספירות העליונות, בכתר בכלל. בחכמה ובינה די רק בשאלה. אבל החמישים שערי בינה קשורים בהם וזה כבר מעבר, זה החכמה האלוקית, ולכן ישראל הם בנים לה' הם ירשו את חוכמתו ועולם הזה יעלה לכתר דעשיה להבנתי,, וזאת אומרת עולם יצירה, שזה עולם עם הרבה פחות חוקיות, ועולם הבריאה בכלל. עיש את עולם הגבוה ביותר שאצל ה' עולם האצילת שבו זה כבר ממש עולמו של ה'. ועל הדרך, תורת משיח היא התורה כפי שהיא למעלה בשורש עולם האצילות, העולם של ה' ית'. ולכן היא ממש חכמת האלוהים. חכמה סתימאה. לכן תורה עתיקה סתימאה, מלשון עתיקה וסתומה, שאין עד הבאת תורתו גישה אליה. וכפי שאמרו חז"ל שעתיד הקב"ה יושב ודורש תורה שיתן על ידי משיח... ובוודאי תורה קדומה היא. שהיא *להבנתי* התורה שבה ברא הקב"ה את העולם. וכמובן לא שינוי התורה כפי שהרמב"ם אומר. אלא תורה מתוך התורה עצמה. והנה לך שיעור וידיעת סודות גדולים.
זה לא מ"ט שערי טומאה או טהרה?
שואל השאלה:
זה בדיוק ההפך. תראי תשובה של רב בנושא:
בעולם הבינה יש חמישים שערי קדושה, היינו ספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות כל אחת כלולה משבע, כגון חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד וכו', וכן כל ספירה יש בזה שבע ספירות, ואלו הם המ"ט שערים שבקדושה שצריכים להתנהג במידות האלו בקדושה, היינו לעשות חסד עם כולם, ולהתגבר על יצרו, ולהתפאר לפני קונו וכו' וכו', וכן הוא בכל הספירות כשאדם זוכה ומזכך את מדותיו, על ידי זה הוא זוכה לעלות עד שער החמישים שהוא סוד הבינה, שזוכה להיכלל באין סוף ברוך הוא. וזה לעומת זה יש בטומאה רחמנא לישזבן שבכל המדות הוא משחית וכו', ונעשה מושחת במידותיו וכו', ונופל בטומאה, עד שנעקר לגמרי מהקדושה, ונכנס בשער החמישים של הטומאה שזה כפירות ואפיקורסות, כי לא יבוא אדם לכפירות ולאפיקורסות אלא בשעה שהוא מושחת במדותיו וכו'.
ולכן צריכים לעבוד על המידות שלו לזככם מדה אחר מדה, אשר כל מדה ומדה נקראת שער שעל ידה נכנסים אל הקדושה, ומובא (נועם אלימלך במדבר) השם יתברך ברוך הוא הוציאנו ממצרים שהם קליפות גדולות מ"ט שערי טומאה, ותמיד כשאדם עושה תשובה על חטאיו הוא יוצא מהקליפה אל הקדושה ונקרא גם כן יציאת מצרים; עיין שם.
זה בדיוק ההפך. תראי תשובה של רב בנושא:
בעולם הבינה יש חמישים שערי קדושה, היינו ספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות כל אחת כלולה משבע, כגון חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד וכו', וכן כל ספירה יש בזה שבע ספירות, ואלו הם המ"ט שערים שבקדושה שצריכים להתנהג במידות האלו בקדושה, היינו לעשות חסד עם כולם, ולהתגבר על יצרו, ולהתפאר לפני קונו וכו' וכו', וכן הוא בכל הספירות כשאדם זוכה ומזכך את מדותיו, על ידי זה הוא זוכה לעלות עד שער החמישים שהוא סוד הבינה, שזוכה להיכלל באין סוף ברוך הוא. וזה לעומת זה יש בטומאה רחמנא לישזבן שבכל המדות הוא משחית וכו', ונעשה מושחת במידותיו וכו', ונופל בטומאה, עד שנעקר לגמרי מהקדושה, ונכנס בשער החמישים של הטומאה שזה כפירות ואפיקורסות, כי לא יבוא אדם לכפירות ולאפיקורסות אלא בשעה שהוא מושחת במדותיו וכו'.
ולכן צריכים לעבוד על המידות שלו לזככם מדה אחר מדה, אשר כל מדה ומדה נקראת שער שעל ידה נכנסים אל הקדושה, ומובא (נועם אלימלך במדבר) השם יתברך ברוך הוא הוציאנו ממצרים שהם קליפות גדולות מ"ט שערי טומאה, ותמיד כשאדם עושה תשובה על חטאיו הוא יוצא מהקליפה אל הקדושה ונקרא גם כן יציאת מצרים; עיין שם.
אשרייך !!!!
צדיק!!!!
צדיק!!!!
שואל השאלה:
תודה!
תודה!
אם מישהי רוצה לדעת מה זה רפואת הקבלה הנה סרטון שמדגים כמה דברים משם
ה20 דקות הכי מצחיקות שתראו בחיים שלכם
ה20 דקות הכי מצחיקות שתראו בחיים שלכם
אנונימי
שואל השאלה:
אתה מתכוון לספר רפואות הקבלה? שאלתי רב והוא אמר לי שזה לא קבלה אמיתית אלא שעושים ממנה צחוק (על פי טענתו, אני לא יודע ולא שופט כי אין לי מושג בקבלה רפואית). אם אתה מעוניין בספר קבלה רפואית אמיתי אז יש את ספר רפאל המלאך של רבי יהודה יודל ראזענבערג זצ"ל.
אתה מתכוון לספר רפואות הקבלה? שאלתי רב והוא אמר לי שזה לא קבלה אמיתית אלא שעושים ממנה צחוק (על פי טענתו, אני לא יודע ולא שופט כי אין לי מושג בקבלה רפואית). אם אתה מעוניין בספר קבלה רפואית אמיתי אז יש את ספר רפאל המלאך של רבי יהודה יודל ראזענבערג זצ"ל.
^^זה מדהים!!!!!!!!!!
אנונימית
מי שזוכה להבין בפנימיות התורה, יכול להבין את כל חלקי פרד"ס התורה לפי הפנימיות והסוד. וכבר אמרו מקובלים שכל חלקי התורה מיוסדים על הסוד (כמו הרב המקובל יעקב בן חיים צמח ז"ל שאמר כך בשם המקובלים).
ומי שטוענים שחכמת הקבלה מלאה בכל מני רעיונות מיסטיים מתרבויות זרות וכו', יכול להיות שלא למדו חכמת הקבלה ברצינות ומביעים דעה חיצונית, או ששמעו עליה ממישהו שלא העבירה כראוי.
משום שחכמת הסוד נעולה באלף מפתחות ומי שלא עבר על ההקדמות לא מבין שהחכמים הסתירו את פנימיות החכמה בלבושים שרק מזכירים חכמות של גויים, אך לא מתכוונים לכך כלל וכלל.
כמו עניין הגילגולים שנזכר בהרבה תרבויות אחרות.
יש אנשים שפותחים באמצע ספר ומתחילים לקרוא על "גילגולים" וחושבים שהם מבינים, לפי שגם בתרבויות אחרות השתמשו באותו ביטוי, ופה הם נופלים בדיוק בדיוק היכן שהחכמים רצו להסתיר ולהרחיק את מי שלא ראוי (כפי שהיה נהוג בעבר).
דוגמה, באמונות זרות שמשתמשות במילה "גילגול" הם מתארים איזה רוח רפאים שעוברת מגוף שמת לגוף חדש ואפילו לחיות, ולפי זה יש אנשים שמאמינים שיש "בן אדם שהתגלגל בתוך חתול", וזה כמובן כמובן טעות לפי חכמת האמת.
ועוד יותר מזה, בקרוב יהיו טכנולוגיות מדהימות שיהיה אפשר "להכנס" ממש לתוך החוויה שמרגישות חיות אחרות ואנשים אחרים, כמו "שיתוף מסך" של כל חוויות הגוף, כמו שרואים בסרטים, ואז כל התאוריות של הגילגולים של הגויים יעלמו מהעולם, כי זה לכאורה על אותו הרעיון, רק אמיתי, וזה יהיה ע"י טכנולוגיה, וכבר מדברים על זה מדענים.
אבל לפי חכמת הקבלה האמיתית, כפי שעברה ממורה לתלמיד במשך דורות, יש חכמות נפלאות השיכות ללשון הקודש ("עברית" כמו שאומרים).
ולפי לשון הקודש ופנימיות התורה, אם נגיד שאדם הגיע למצב שמכונה "גילגול חזיר", המשמעות תהיה שהוא חוזר להנות מתענוגים שפלים שכבר אמר עליהם שהם "זבל", וחוזר להנות מהם למרות שפלותם. זה מכונה "גלגול חזיר", כי חוזר אחורה למדרגה הרוחנית הקודמת.
אם קוראים את הספר "שער הגילגולים" ומפרשים אותו לפי האמונות של הגויים, אפשר לחשוב חס ושלום שהיה להאר"י הקדוש ולרב חיים ויטאל ז"ל סכיזופרניה! וזו כמובן שטות גמורה.
אלא שהם היו גאוני עולם והסתירו את עומק החכמה בשפה כזו שהייתה נהוגה אצל האומות כדי לא לחשוף את הסודות האמיתיים, וזה רק "לבוש" חיצוני של השפה, ומזה באים כל הבילבולים ורוב המתנגדים.
בשביל זה חיברו הקדמות לחכמה!
ההסתרה הייתה נהוגה בעיקר בדורות הקודמים לפני שהגיעו מבארים חשובים כמו הרב יהודה אשלג בעל פירוש "הסולם", שכתב הקדמה לספר הזהר, הקדמה לפירוש "הסולם", והקדמה ומבוא לפירוש "פנים מאירות ופנים מסבירות" על הספר עץ חיים, ואת הספר "תלמוד עשר הספירות" שיש לו הקדמה מאוד חשובה (מצאתי באינטרנט גם קיצור הקדמה לספר תלמוד עשר הספירות שזו עריכה מקוצרת שמישהו עשה למקורית).
גם לגבי ספר הזהר שיש אנשים שחושבים שבגלל שהוא *התגלה לציבור* בתאריך מסויים אז זה אומר שזו עת כתיבתו והוא ספר חדש, וזה לא נכון, אלא שהזהר הוסתר וכך גם הרבה מהספרות הקבלית, והוא יותר עתיק ממה שהחוקרים משערים.
וגם לגביי הזהר צריך לדעת ששום מילה שכתובה שם אי אפשר לפרש לפי הפירוש הגשמי הרגיל שלה, הכל סודות של פנימיות הלב והנפש. וגם שכתוב שם "רבי שמעון בר יוחאי" ושמות של אנשים, ומשלים וסיפורים ואגדות, הכל מדובר על לב האדם, ולא על רב כזה או אחר.
והזהר גם לא מדבר על חייזרים או על גאוגרפיה כמו שיש רבנים שאוהבים להגיד. הכל זה פנימיות והדרך לגלות את ה' ע"י יראה ואהבה.
וגם שקוראים שם על "שדים" ו"מלאכים" וכל מני כאלה, הכל מדובר בפנימיות ולא בכל מני דמיונות מהסרטים (המילה "שד" אומרת מחשבה או רצון לא ממומש, וחסר שם את האות י' כדי להשלים לשם שד"י, שזה השלמת רצון ה', כמו שמניחים תפילין אז הם יוצרים את השם שד"י).
וגם יש מי שחושב ש"עץ החיים" וה"ספירות" זה כמו ה"צ'אקרות" של ההודים, וזה בכלל לא נכון ולא קשור, לא להודו ולא למדיטציה.
אתן רק דוגמה קטנה, כשאדם מתחיל בדרך הרוחנית הוא לומד שיש מצווה לאהוב לרעך כמוך, ובהתחלה צריך לא לעשות לחברך את מה ששנוא עליך ויש בזה מדרגות, אז שהאדם מנצח את הגאווה ואת האגו שלו ואת הרצון שלו להזיק לאחר, ומשיג במקום זה רצון חזק לעשות טוב לזולת, אז הוא מנצח את יצר הרע, וזה נקרא שזוכה לאור המכונה "ספירת נצח".
ויש בזה הרבה מאוד מצבים ומדרגות... ומי שזוכה להשיג ולהרגיש את המציאות הרוחנית, מה שנקרא "גילוי אלוקות", אז הוא מתפאר על שאר האנשים שלא זכו לזה, וזה נקרא "ספירת תפארת".
וכשהוא זוכה להשיג ולהבין את סודות התורה ואת ההשגחה האלוקית, זה נקרא שהשיג "ספירת יסוד" (י'-סוד, סוד ה' ליראיו).
וכל זה היא שפה של "לבושים" על דרך עבודת ה', שכל בן אדם מתחיל באותו מצב, שמרגיש רק את עצמו ורק את העולם הזה כפי שהוא, ואחר כך כשמתקן את הנפש והיא נהיית "זכה", אז הוא "זוכה" להרגיש כל מני אבחנות חדשות ומעניינות בתוך אהבת הזולת, מתחיל להרגיש אחרים, את מה ש"מחוצה" לו, שזה נקרא שהוא מתחיל להרגיש את "אהבת ה'" דרך אהבת הזולת. בגלל זה אומרים "ואהבת לרעך כמוך" כלל גדול בתורה, כי הוא כולל את התורה בפנים וצריך ללמוד ולהתנסות בזה עד שמתחילים להרגיש וזה יכול לקחת זמן.
לסיכום חייבים ללמוד את ההקדמות ואחר כך החכמה "תיפתח" לפניך לאט לאט בהדרגה.
ואם לא עוברים בהקדמות וישר נכנסים ללימוד בפנימיות הספר, רוב הסיכויים להתבלבל ולדמיין ולהגשים את הכתוב במשמעות חיצונית וגשמית, או כמו שקרה למתנגדים לחכמה הזו, שחושבים שמדובר בדיעות של גויים חס ושלום, כי נפלו במנעול הראשון של החכמה שנקרא "שפת הענפים", שזו שפה של מושגים מהעולם שלנו, כמו אמונות הגויים או חכמת הרפואה והמדע, יש הרבה רפואה ומדע בקבלה, אבל הקבלה לא מדברת מילה אחת על רפואה או מדע. שוב זה הכל לבושים של הסתרה על אמת פנימית שנמצאת בתוך הלב, כדי שיהיה אפשר "לתקן" אותו ככה שיהיה אפשר להרגיש את האלוקות ולהנות מהחיים בתענוג כזה שאי אפשר בכלל לדמיין! ולא היה תענוג כזה בתפיסה האנושית בכלל עד שקיבלנו את התורה בהר סיני במעמד של אומה שלמה. ועד אז היו יחידי סגולה שגילו את האלוקות, כמו שידוע לנו מאבותינו.
השפות שחכמי ישראל הסתירו בהן את סודות התורה מכונות: שפת הענפים (קבלה, זוהר, שיר השירים), ויש שפת ההלכה, שפת האגדה, מדרשים, תלמוד, שפת המקרא, שפת הנבואה (רואים שיחזקאל כאילו מדבר ב"שפה" אחרת, כי זה לבוש אחר לסודות התורה, אבל לא שהספר שלו ייחודי בזה, אלא שכל התורה כולה מדברת על גילוי האלוקות, רק בלבושיי שפה שונים). והכל זו תורה אחת שלמה שבאמצעותה אפשר להשיג תענוגים כאלה שאף אחד לא יכול לדמיין לפני שהשיג בעצמו, על דרך "נעשה ונשמע".
ומי שטוענים שחכמת הקבלה מלאה בכל מני רעיונות מיסטיים מתרבויות זרות וכו', יכול להיות שלא למדו חכמת הקבלה ברצינות ומביעים דעה חיצונית, או ששמעו עליה ממישהו שלא העבירה כראוי.
משום שחכמת הסוד נעולה באלף מפתחות ומי שלא עבר על ההקדמות לא מבין שהחכמים הסתירו את פנימיות החכמה בלבושים שרק מזכירים חכמות של גויים, אך לא מתכוונים לכך כלל וכלל.
כמו עניין הגילגולים שנזכר בהרבה תרבויות אחרות.
יש אנשים שפותחים באמצע ספר ומתחילים לקרוא על "גילגולים" וחושבים שהם מבינים, לפי שגם בתרבויות אחרות השתמשו באותו ביטוי, ופה הם נופלים בדיוק בדיוק היכן שהחכמים רצו להסתיר ולהרחיק את מי שלא ראוי (כפי שהיה נהוג בעבר).
דוגמה, באמונות זרות שמשתמשות במילה "גילגול" הם מתארים איזה רוח רפאים שעוברת מגוף שמת לגוף חדש ואפילו לחיות, ולפי זה יש אנשים שמאמינים שיש "בן אדם שהתגלגל בתוך חתול", וזה כמובן כמובן טעות לפי חכמת האמת.
ועוד יותר מזה, בקרוב יהיו טכנולוגיות מדהימות שיהיה אפשר "להכנס" ממש לתוך החוויה שמרגישות חיות אחרות ואנשים אחרים, כמו "שיתוף מסך" של כל חוויות הגוף, כמו שרואים בסרטים, ואז כל התאוריות של הגילגולים של הגויים יעלמו מהעולם, כי זה לכאורה על אותו הרעיון, רק אמיתי, וזה יהיה ע"י טכנולוגיה, וכבר מדברים על זה מדענים.
אבל לפי חכמת הקבלה האמיתית, כפי שעברה ממורה לתלמיד במשך דורות, יש חכמות נפלאות השיכות ללשון הקודש ("עברית" כמו שאומרים).
ולפי לשון הקודש ופנימיות התורה, אם נגיד שאדם הגיע למצב שמכונה "גילגול חזיר", המשמעות תהיה שהוא חוזר להנות מתענוגים שפלים שכבר אמר עליהם שהם "זבל", וחוזר להנות מהם למרות שפלותם. זה מכונה "גלגול חזיר", כי חוזר אחורה למדרגה הרוחנית הקודמת.
אם קוראים את הספר "שער הגילגולים" ומפרשים אותו לפי האמונות של הגויים, אפשר לחשוב חס ושלום שהיה להאר"י הקדוש ולרב חיים ויטאל ז"ל סכיזופרניה! וזו כמובן שטות גמורה.
אלא שהם היו גאוני עולם והסתירו את עומק החכמה בשפה כזו שהייתה נהוגה אצל האומות כדי לא לחשוף את הסודות האמיתיים, וזה רק "לבוש" חיצוני של השפה, ומזה באים כל הבילבולים ורוב המתנגדים.
בשביל זה חיברו הקדמות לחכמה!
ההסתרה הייתה נהוגה בעיקר בדורות הקודמים לפני שהגיעו מבארים חשובים כמו הרב יהודה אשלג בעל פירוש "הסולם", שכתב הקדמה לספר הזהר, הקדמה לפירוש "הסולם", והקדמה ומבוא לפירוש "פנים מאירות ופנים מסבירות" על הספר עץ חיים, ואת הספר "תלמוד עשר הספירות" שיש לו הקדמה מאוד חשובה (מצאתי באינטרנט גם קיצור הקדמה לספר תלמוד עשר הספירות שזו עריכה מקוצרת שמישהו עשה למקורית).
גם לגבי ספר הזהר שיש אנשים שחושבים שבגלל שהוא *התגלה לציבור* בתאריך מסויים אז זה אומר שזו עת כתיבתו והוא ספר חדש, וזה לא נכון, אלא שהזהר הוסתר וכך גם הרבה מהספרות הקבלית, והוא יותר עתיק ממה שהחוקרים משערים.
וגם לגביי הזהר צריך לדעת ששום מילה שכתובה שם אי אפשר לפרש לפי הפירוש הגשמי הרגיל שלה, הכל סודות של פנימיות הלב והנפש. וגם שכתוב שם "רבי שמעון בר יוחאי" ושמות של אנשים, ומשלים וסיפורים ואגדות, הכל מדובר על לב האדם, ולא על רב כזה או אחר.
והזהר גם לא מדבר על חייזרים או על גאוגרפיה כמו שיש רבנים שאוהבים להגיד. הכל זה פנימיות והדרך לגלות את ה' ע"י יראה ואהבה.
וגם שקוראים שם על "שדים" ו"מלאכים" וכל מני כאלה, הכל מדובר בפנימיות ולא בכל מני דמיונות מהסרטים (המילה "שד" אומרת מחשבה או רצון לא ממומש, וחסר שם את האות י' כדי להשלים לשם שד"י, שזה השלמת רצון ה', כמו שמניחים תפילין אז הם יוצרים את השם שד"י).
וגם יש מי שחושב ש"עץ החיים" וה"ספירות" זה כמו ה"צ'אקרות" של ההודים, וזה בכלל לא נכון ולא קשור, לא להודו ולא למדיטציה.
אתן רק דוגמה קטנה, כשאדם מתחיל בדרך הרוחנית הוא לומד שיש מצווה לאהוב לרעך כמוך, ובהתחלה צריך לא לעשות לחברך את מה ששנוא עליך ויש בזה מדרגות, אז שהאדם מנצח את הגאווה ואת האגו שלו ואת הרצון שלו להזיק לאחר, ומשיג במקום זה רצון חזק לעשות טוב לזולת, אז הוא מנצח את יצר הרע, וזה נקרא שזוכה לאור המכונה "ספירת נצח".
ויש בזה הרבה מאוד מצבים ומדרגות... ומי שזוכה להשיג ולהרגיש את המציאות הרוחנית, מה שנקרא "גילוי אלוקות", אז הוא מתפאר על שאר האנשים שלא זכו לזה, וזה נקרא "ספירת תפארת".
וכשהוא זוכה להשיג ולהבין את סודות התורה ואת ההשגחה האלוקית, זה נקרא שהשיג "ספירת יסוד" (י'-סוד, סוד ה' ליראיו).
וכל זה היא שפה של "לבושים" על דרך עבודת ה', שכל בן אדם מתחיל באותו מצב, שמרגיש רק את עצמו ורק את העולם הזה כפי שהוא, ואחר כך כשמתקן את הנפש והיא נהיית "זכה", אז הוא "זוכה" להרגיש כל מני אבחנות חדשות ומעניינות בתוך אהבת הזולת, מתחיל להרגיש אחרים, את מה ש"מחוצה" לו, שזה נקרא שהוא מתחיל להרגיש את "אהבת ה'" דרך אהבת הזולת. בגלל זה אומרים "ואהבת לרעך כמוך" כלל גדול בתורה, כי הוא כולל את התורה בפנים וצריך ללמוד ולהתנסות בזה עד שמתחילים להרגיש וזה יכול לקחת זמן.
לסיכום חייבים ללמוד את ההקדמות ואחר כך החכמה "תיפתח" לפניך לאט לאט בהדרגה.
ואם לא עוברים בהקדמות וישר נכנסים ללימוד בפנימיות הספר, רוב הסיכויים להתבלבל ולדמיין ולהגשים את הכתוב במשמעות חיצונית וגשמית, או כמו שקרה למתנגדים לחכמה הזו, שחושבים שמדובר בדיעות של גויים חס ושלום, כי נפלו במנעול הראשון של החכמה שנקרא "שפת הענפים", שזו שפה של מושגים מהעולם שלנו, כמו אמונות הגויים או חכמת הרפואה והמדע, יש הרבה רפואה ומדע בקבלה, אבל הקבלה לא מדברת מילה אחת על רפואה או מדע. שוב זה הכל לבושים של הסתרה על אמת פנימית שנמצאת בתוך הלב, כדי שיהיה אפשר "לתקן" אותו ככה שיהיה אפשר להרגיש את האלוקות ולהנות מהחיים בתענוג כזה שאי אפשר בכלל לדמיין! ולא היה תענוג כזה בתפיסה האנושית בכלל עד שקיבלנו את התורה בהר סיני במעמד של אומה שלמה. ועד אז היו יחידי סגולה שגילו את האלוקות, כמו שידוע לנו מאבותינו.
השפות שחכמי ישראל הסתירו בהן את סודות התורה מכונות: שפת הענפים (קבלה, זוהר, שיר השירים), ויש שפת ההלכה, שפת האגדה, מדרשים, תלמוד, שפת המקרא, שפת הנבואה (רואים שיחזקאל כאילו מדבר ב"שפה" אחרת, כי זה לבוש אחר לסודות התורה, אבל לא שהספר שלו ייחודי בזה, אלא שכל התורה כולה מדברת על גילוי האלוקות, רק בלבושיי שפה שונים). והכל זו תורה אחת שלמה שבאמצעותה אפשר להשיג תענוגים כאלה שאף אחד לא יכול לדמיין לפני שהשיג בעצמו, על דרך "נעשה ונשמע".
זה הדבר הכי עמוק וחכם שלמדתי איי פעם
אנונימית
תודה על התגובה. אחדד, זה לא "פילוג וחילוק בעולם", אלא שהשיטות של הגויים בהחלט לא מובילות לאותה ה"הארה" שאתה מתאר לעצמך שיש אצל יהודי שנמצא בהשגת רזי התורה. אכן מתוארים נביאים בגויים אך צריך להבין כמה דברים, קודם כל ש"נבואה" היא לא מדרגה אחת ולא הגבוהה ביותר אצל היהודים, יש בזה מדרגות. ודבר נוסף, שבלעם מתנבא הוא לא מגלה את שם הוי"ה. לגלות בחינה מסויימת של "אלוקים" זה לא אותו הדבר כמו שם הוי"ה, למי שמבין בפנימיות התורה. מי שלא מבדיל בין הדקויות ואת האבחנות השונות בין כל השמות הקדושים, נוטה יותר לסברה שלך, שבכל הדתות יש הארה רוחנית שמובילות בסופו של דבר לאותו מקום. אבל זה לא נכון.
שם הוי"ה לא התגלה לעם ישראל כי הם יצאו להתבונן בטבע, אלא שהם היו "כאיש אחד בלב אחד", קיימו "ואהבת לרעך כמוך" במסגרת אומה גדולה, זה לא משהו שבן אדם אחד יכול לעשות בעצמו, זה דורש הרבה, לכל הפחות חבורה של אנשים. בגלל זה תמיד המקובלים הם בחבורות ואצל היהודים אומרים "או חברותא או מיתותא", או חברים או מוות (רוחני).
אני מבין את הטיעון שלך אמנם לא מסכים איתו. וההערה האחרונה שלך לא רלוונטית. האחדות היא אחדות של אנשים כאיש אחד בלב אחד, ואז מתגלה משהו מיוחד בתוך הקבוצה הזו, זה נקרא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", גילוי שכינתו הקדושה בתוך החבורה הקדושה. כמו שהיה אצל האר"י וכמו שהיה אצל רבי שמעון וחבורתו וכך אומרים המקובלים גם על גדולים אחרים (למשל על מרדכי אומרים שהייתה לו חבורה).
כתוב אצלנו בחז"ל שבמתן תורה ראתה שפחה על חוף הים יותר מיחזקאל בן בוזי (נביא!), שפחה ראתה יותר מנביא! זה כי היינו ממש ממש כאיש אחד בלב אחד, וההשגה הרוחנית הגיעה לכל חלקי העם, כ"כלי" אחד.
זה לא שייך לדרך של "הארה" אישית כפי שאתה מתאר.
אני סבור שאינך בעמדה להדריכני על "זו הדרך בה הקבלה נגלית" או אם אינני בדרך או כן כי זה פשוט שאינני בדרך שלך, זה בטוח. אני מבין את רצונך הטוב לעזור לאחר ואף לקרב אותי אל האור. אבל דברי נשארים כפי שהם, אני טוען שסודות התורה של היהודים זה משהו שאף אחד מהגויים לא מבין וגם לא הבין, אלא רק חלקם שעברו גיור, דהיינו הפכו ליהודים. והנבואה של היחידים מהאומות (שמתואר בתורה שלנו, לא אריסטו ולא ישו או בודהה) היא מדרגה ספציפית ואבחנה מיוחדת ברוחניות של היהודי, זה פנימיות התורה. כלומר כל השמות האלה בלעם בלק פרעה ומשה וכל מילה שכתובה בתורה היא "שם" מיוחד שנמצא בלב האדם, ולא ספר היסטוריה על נביאי העולם. זה כל מני "פרטים" ואבחנות בין יצר הטוב ליצר הרע.
השפה ה"היסטורית" היא רק לבוש לפנימיות.
אחד המקובלים הגדולים ביותר בדורות האחרונים אמר על אריסטו שהוא עשה לרוחניות את מה שהצורר הגרמני עשה בגשמיות (במלחמת העולם השניה), וגם תהה לגביו, איך נואף בן נואף אומר על עצמו שמשיג השגות שדורשות טהרה וקדושה? זה בדיוק נקרא פילוסופיה, ופה יש מרחק רב בין מחשבות ורגשות להשגות בפועל. תקרא פעם את הספר "תלמוד עשר הספירות", אפילו רק כרך אחד מתוך השישה, אפילו רק כמה עמודים, ואחר כך תראה אם הבנת משהו או אם תצליח להקביל את זה לתורה אחרת. זה נראה כמעט כמו פיזיקה. הכל חוקים קבועים, בלי הרבה מקום לרוחניות מתפלספת ו"אוורירית".
זה בסדר גמור לא להסכים איתי. אני אמשיך לטעון שתפוז זה לא אבטיח למרות האחדות הפירותית המאחדת הכללית :) וירושלים היא לא תל אביב למרות ששתיהן ערים בישראל. להגיד "אור" זה מאוד אוורירי, לכן יש הרבה מאוד מקום לפילוסופיה. אמנם כמו שבעולם הזה אם אתה רואה משהו בעיניך, הרי זו המציאות שלך שאתה יכול לחלוק אותה עם סובביך ולדון עליה ולחקור אותה ולפתח פיתוחים מדעיים.
אבל בפילוסופיה, אפשר לטעון הרבה מאוד דברים, וגם להאמין בהרבה דברים, והמוח של הבן אדם האינדיוידואל יכול לדמיין ולהמציא הרבה מאד המצאות כמו שהמוח עושה בכל יום שהולכים לישון. אבל אם קבוצה של אנשים מגלים יחדיו בדיוק את אותו הגילוי, ביחד, בין אם זה קבוצה קטנה או אומה שלמה, אז הם יכולים ממש לדבר על מה שהם משיגים, זה מציאות של ממש, זה נקרא העולם העליון, מציאות שמתקיימים בה רבים, ביחד. על זה אומרים אצלנו שאין לו לדיין אלא מה שעניו רואות. צריך להשיג בפועל! ואם כמה אנשים נמצאים בירושלים הם יכולים לדון על מה שהם רואים. אבל אם אחד מתאר את העיר בצורה א' והשני מתאר את העיר בצורה ב' וג' וד', איך בכלל תדע אם הם באותה העיר?! אז לא מדובר רק ביחידי סגולה שהגיעו לשם כמו שמנית אצל הגויים, אלא מדובר במיליונים שהשיגו את ה' שוכן ביניהם במהלך הדורות, בקבוצות משמעותיות, באבחנות ברורות.
אתה מתאר סוג של "הארה" כזו שלא תלוייה בקבוצה, הארה אישית, זה לא אותה השיטה, וזה לא מוביל לאותו "מקום". ואי אפשר להגיע "לשם" (לעולם העליון שאני מדבר עליו) אלא על ידי טהרה וקדושה התלויה בתורה ומצוות. אם עוד לא היית בירושלים אז אתה גם לא בטוח בדרך אליה, וגם לא יודע אם כבר הגעת אליה ואם אכן זו העיר הנכונה. אבל אם יש לך קבוצה גדולה, שחלק מהם יודעים ומתמצאים בעיר, אז הם יכולים להדריך אותך. וזה כבר לא עניין פילוסופי, אלא שאין לו לדיין אלא מה שעניו רואות. ואכן הרבה מאוד כעסו עלינו הגויים על הטענות הללו שלנו, שאצלנו יש גן עדן ואצלם לא. כי זה הכל מילים, אבל מי אמר שהאבחנה המדוייקת ביותר שמכונה אצל היהודים גן עדן היא אותה אבחנה אצל הגוי, היהודים טוענים שהיא לא, ואני בדיעה הזו עם אותם יהודים. לתפיסתי זה כמו שתטען שכל הדרכים מובילות לירושלים, או שמי שלומד כל החיים קארטה בסוף יהיה מומחה גם בג'ודו וקונג פו וקפוארה, זה לא נכון, כל אחד ישיג את מה שהוא התאמן עליו. והאימון שלנו היהודים הוא ייחודי, וכך גם ה"הארה" שהוא מושך, וזה תלוי בתרי"ג המצוות שלנו.
בהצלחה רבה בכל דרכיך!
שם הוי"ה לא התגלה לעם ישראל כי הם יצאו להתבונן בטבע, אלא שהם היו "כאיש אחד בלב אחד", קיימו "ואהבת לרעך כמוך" במסגרת אומה גדולה, זה לא משהו שבן אדם אחד יכול לעשות בעצמו, זה דורש הרבה, לכל הפחות חבורה של אנשים. בגלל זה תמיד המקובלים הם בחבורות ואצל היהודים אומרים "או חברותא או מיתותא", או חברים או מוות (רוחני).
אני מבין את הטיעון שלך אמנם לא מסכים איתו. וההערה האחרונה שלך לא רלוונטית. האחדות היא אחדות של אנשים כאיש אחד בלב אחד, ואז מתגלה משהו מיוחד בתוך הקבוצה הזו, זה נקרא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", גילוי שכינתו הקדושה בתוך החבורה הקדושה. כמו שהיה אצל האר"י וכמו שהיה אצל רבי שמעון וחבורתו וכך אומרים המקובלים גם על גדולים אחרים (למשל על מרדכי אומרים שהייתה לו חבורה).
כתוב אצלנו בחז"ל שבמתן תורה ראתה שפחה על חוף הים יותר מיחזקאל בן בוזי (נביא!), שפחה ראתה יותר מנביא! זה כי היינו ממש ממש כאיש אחד בלב אחד, וההשגה הרוחנית הגיעה לכל חלקי העם, כ"כלי" אחד.
זה לא שייך לדרך של "הארה" אישית כפי שאתה מתאר.
אני סבור שאינך בעמדה להדריכני על "זו הדרך בה הקבלה נגלית" או אם אינני בדרך או כן כי זה פשוט שאינני בדרך שלך, זה בטוח. אני מבין את רצונך הטוב לעזור לאחר ואף לקרב אותי אל האור. אבל דברי נשארים כפי שהם, אני טוען שסודות התורה של היהודים זה משהו שאף אחד מהגויים לא מבין וגם לא הבין, אלא רק חלקם שעברו גיור, דהיינו הפכו ליהודים. והנבואה של היחידים מהאומות (שמתואר בתורה שלנו, לא אריסטו ולא ישו או בודהה) היא מדרגה ספציפית ואבחנה מיוחדת ברוחניות של היהודי, זה פנימיות התורה. כלומר כל השמות האלה בלעם בלק פרעה ומשה וכל מילה שכתובה בתורה היא "שם" מיוחד שנמצא בלב האדם, ולא ספר היסטוריה על נביאי העולם. זה כל מני "פרטים" ואבחנות בין יצר הטוב ליצר הרע.
השפה ה"היסטורית" היא רק לבוש לפנימיות.
אחד המקובלים הגדולים ביותר בדורות האחרונים אמר על אריסטו שהוא עשה לרוחניות את מה שהצורר הגרמני עשה בגשמיות (במלחמת העולם השניה), וגם תהה לגביו, איך נואף בן נואף אומר על עצמו שמשיג השגות שדורשות טהרה וקדושה? זה בדיוק נקרא פילוסופיה, ופה יש מרחק רב בין מחשבות ורגשות להשגות בפועל. תקרא פעם את הספר "תלמוד עשר הספירות", אפילו רק כרך אחד מתוך השישה, אפילו רק כמה עמודים, ואחר כך תראה אם הבנת משהו או אם תצליח להקביל את זה לתורה אחרת. זה נראה כמעט כמו פיזיקה. הכל חוקים קבועים, בלי הרבה מקום לרוחניות מתפלספת ו"אוורירית".
זה בסדר גמור לא להסכים איתי. אני אמשיך לטעון שתפוז זה לא אבטיח למרות האחדות הפירותית המאחדת הכללית :) וירושלים היא לא תל אביב למרות ששתיהן ערים בישראל. להגיד "אור" זה מאוד אוורירי, לכן יש הרבה מאוד מקום לפילוסופיה. אמנם כמו שבעולם הזה אם אתה רואה משהו בעיניך, הרי זו המציאות שלך שאתה יכול לחלוק אותה עם סובביך ולדון עליה ולחקור אותה ולפתח פיתוחים מדעיים.
אבל בפילוסופיה, אפשר לטעון הרבה מאוד דברים, וגם להאמין בהרבה דברים, והמוח של הבן אדם האינדיוידואל יכול לדמיין ולהמציא הרבה מאד המצאות כמו שהמוח עושה בכל יום שהולכים לישון. אבל אם קבוצה של אנשים מגלים יחדיו בדיוק את אותו הגילוי, ביחד, בין אם זה קבוצה קטנה או אומה שלמה, אז הם יכולים ממש לדבר על מה שהם משיגים, זה מציאות של ממש, זה נקרא העולם העליון, מציאות שמתקיימים בה רבים, ביחד. על זה אומרים אצלנו שאין לו לדיין אלא מה שעניו רואות. צריך להשיג בפועל! ואם כמה אנשים נמצאים בירושלים הם יכולים לדון על מה שהם רואים. אבל אם אחד מתאר את העיר בצורה א' והשני מתאר את העיר בצורה ב' וג' וד', איך בכלל תדע אם הם באותה העיר?! אז לא מדובר רק ביחידי סגולה שהגיעו לשם כמו שמנית אצל הגויים, אלא מדובר במיליונים שהשיגו את ה' שוכן ביניהם במהלך הדורות, בקבוצות משמעותיות, באבחנות ברורות.
אתה מתאר סוג של "הארה" כזו שלא תלוייה בקבוצה, הארה אישית, זה לא אותה השיטה, וזה לא מוביל לאותו "מקום". ואי אפשר להגיע "לשם" (לעולם העליון שאני מדבר עליו) אלא על ידי טהרה וקדושה התלויה בתורה ומצוות. אם עוד לא היית בירושלים אז אתה גם לא בטוח בדרך אליה, וגם לא יודע אם כבר הגעת אליה ואם אכן זו העיר הנכונה. אבל אם יש לך קבוצה גדולה, שחלק מהם יודעים ומתמצאים בעיר, אז הם יכולים להדריך אותך. וזה כבר לא עניין פילוסופי, אלא שאין לו לדיין אלא מה שעניו רואות. ואכן הרבה מאוד כעסו עלינו הגויים על הטענות הללו שלנו, שאצלנו יש גן עדן ואצלם לא. כי זה הכל מילים, אבל מי אמר שהאבחנה המדוייקת ביותר שמכונה אצל היהודים גן עדן היא אותה אבחנה אצל הגוי, היהודים טוענים שהיא לא, ואני בדיעה הזו עם אותם יהודים. לתפיסתי זה כמו שתטען שכל הדרכים מובילות לירושלים, או שמי שלומד כל החיים קארטה בסוף יהיה מומחה גם בג'ודו וקונג פו וקפוארה, זה לא נכון, כל אחד ישיג את מה שהוא התאמן עליו. והאימון שלנו היהודים הוא ייחודי, וכך גם ה"הארה" שהוא מושך, וזה תלוי בתרי"ג המצוות שלנו.
בהצלחה רבה בכל דרכיך!
סבא שלי היה באיזה כת של קבלה
אני גם צאצא של אברהם אזולאי נשבעת
שואל השאלה:
תלמד עץ חיים ונראה אם תגיד "בולשיט". אם אין לך ידע בכלל לא לשפוט. זו מידה בסיסית שצריכה להירכש במהרה
תלמד עץ חיים ונראה אם תגיד "בולשיט". אם אין לך ידע בכלל לא לשפוט. זו מידה בסיסית שצריכה להירכש במהרה
להיות בכת זה לא מגניב ככ אבל כן
שואל השאלה:
כת זו לא דרכה של הקבלה באמת.
התכוונתי שמגניב שאת צאצאית של רבי אברהם אזולאי.
להיות בכת זה לא מגניב.
כת זו לא דרכה של הקבלה באמת.
התכוונתי שמגניב שאת צאצאית של רבי אברהם אזולאי.
להיות בכת זה לא מגניב.
^^^^^^באשר לחבורות: נאמר אצלנו "אין דורשין במעשה מרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו", ואז "מוסרים לו ראשי פרקים", זו הסיבה שגם אצל האר"י ז"ל וגם אצל הרשב"י החבורות לא היו בצורה של חברותא כמו בתלמוד, אלא היו בצורה של הוראה (והורה להם ראשי פרקים בלבד). אי אפשר ללמד חבורה שלא בראשי פרקים, שכן ה"פרקים" עצמם אלו פעולות של ההכרה, לא של ידע (כל ידע תאורטי על x,y,z אפשר להעביר במילים, הסיבה היחידה שאת האמת אי אפשר להעביר בשפה היא מפני שהשפה מתפקדת, עבור האדם שמכיר את האמת, כחלון שקוף דרכו אפשר לראות את הקב"ה מעבר לשפה. זו הסיבה שהרמב"ם ז"ל לימד שאין לתאר את השם ית' בתארים חיוביים כלל, הוא נמצא רק אל מול ההכרה האווידנטית, אל מול השתיקה).
השמות מגלים גילויים בעצמות השם ית' בעולם, אבל אין ספק שביסוד הכרתו אין שום מקום לשום שם, השפה לא יכולה לתפוס אור אינסוף לפני צמצום עליו מורה הכתר (לא השפה ולא אף אחד, לא מהחיים ולא מהמתים). מי שמכיר ויודע את האמת, ואני משתמש במילה יודע במובנה המקראי, אין לו שום צורך בשפה, האחרונה היא רק כלי כדי להגיע להכרת הקב"ה, היא איננה ההכרה עצמה. מה שאני רואה בעיניי אני יכול לשתף רק דרך התיווך של השפה, אך את הראייה עצמה אני לא אוכל להעביר לעולם. המדע חוקר רק את הטבע כפי שהוא משתקף בשפה, בהמשך אסביר עוד טיפה בהבדל. מעבר לכך לא אוסיף בנושא היחס בין השפה לאמת, מדובר בנושא שמלא בסודות קדושים שלא אחשוף אותם לכל אנשי האתר.
השפחה על הים ראתה יותר מנביא מכיוון שהיא ראתה את השם ית' בעין הלב באופן מלא, כמו שהרמב"ם כתב ששיא הכרת האלוה היא ידיעת ה' באותה דרגת הכרה בה ההמון מכיר את החבר (שכן מבחינת ההמון, כפי שלימד הרמב"ם, החומרי הוא הקיים והמופשט הוא הנעדר, ואילו החכם האלוקי יודע שההפך הוא הנכון). אך בוודאי שאין מקום לטענה שקריעת ים סוף קרתה כפשוטה, מדובר בשיקוף של האמת האלוקית ע"י הכוח המדמה והכוח השכלי, אסור לקחת מכאן כראיה לאמת, זה עלול להביא לטעויות. באשר לגויים, הרמב"ם כותב אינספור פעמים שאת סוד מעשה מרכבה יכול להבין רק מי שחכם בחוכמת הדת ובחוכמת הפילוסופים, הראשונה מייצגת את כוח ההכרה העליון והשנייה את הכוח השכלי העליון, כששני אלו מצטרפים רק אז אפשר להבין את האמת. רמ"ק כתב שספירת מלכות היא השכל הפועל שעליו דיברו הפילוסופים, והיא המלך הקדוש והמלאך ששמו אישים, שבו הנביאים מתנבאים והוא המצייר צורות בחומר, כמו גם שהשכלים הנבדלים שלהם מקבילים לספירות הקדושות. זו הסיבה, אגב, שמצד האמת ירושלים היא תל אביב, והתפוז הוא אבטיח, ההבדל ביניהם הוא רק מצד הצורה בחומר, החומר הוא הגבול, ההעדר שמגביל את הישות (וגם פה לא אוסיף עוד מילה מעבר למה שאמרתי, זה המינימום שבמינימום).
קראתי את תלמוד עשר הספירות, ועוד ספרי קבלה נוספים (בעיקר את הקבלה כפי שהרמ"ק מגיש אותה. באמצעות מורה שממשיך את דרכו למדתי בזוהר ובספרים נוספים). נאמר שם בדיוק מה שאמרתי. באשר לדיבה שיוצאת על אריסטו ע"י כל מיני "מקובלים" של זמננו, מדובר באנשים שלא הבינו דבר וחצי דבר בחוכמת אריסטו, הם מוציאים לשון הרע על אדם שבמעלה רוחנית גבוהה מהם בהרבה, בעולם הבא אריסטו יושב הרבה מעליהם. אריסטו לא היה נואף בן נואף, וגם אם היה, זה לא רלוונטי ולו טיפה, כל מי שרוצה יכול לדבוק בקדושה, זה טיבה. ההתפלספות היא שורש ההשגה, תמיהה על הטבע מביאה לפיזיקה, אך השאלה איזו פיזיקה היא השאלה המהותית: פיזיקה אריסטוטלית היא פיזיקה של טוהר, של ניסיון לעלות מהעולם הזה להכרת הקב"ה, אריסטו תהה על הטבע, אך הטבע עליו הוא תהה הוא לא הטבע כפי שהוא נתפס בהכרת הפיזיקה מודרנית, שכן הטבע שהפיזיקה המודרנית מכירה הוא מת וריק ממציאות אלוקית, ולא כך הפיזיקה האריסטוטלית. וזה סוד מעשה בראשית. בקיצור, אותם "יחידי סגולה" הם התמימים, הן מצד הגויים והן מצד היהודים.
באשר לפילוסופיה, היא מאפשרת הסתכלות כפי שהצגת. מעמד הר סיני היה הסתכלות משותפת בעין הלב מצד הכוח המדמה, ואילו הפילוסופיה היא הסתכלות משותפת בעין הלב מצד הכוח השכלי. גם הגל וגם שפינוזה עמדו על האמת שההוכחה הפילוסופית עצמה היא הדרך שמובילה אותנו לראיית המסקנה ממש (זו הסיבה שיש הבדל בין אם אני אומר לך את המסקנה הפילוסופית של חקירה מסויימת לבין אם אראה לך את ההוכחה, אפלטון הדגים את ההבדל במנון). זו מהות ההוכחה הפילוסופית, ההסתכלות המשותפת. כאשר אבן סינא מדבר על המלך (=ספירת מלכות) שהוא ראה בראייה השכלית, וכאשר הרמב"ם מדבר עליו, מדובר באותה הראייה ממש של אותו אובייקט ממש, לא בראייה כמו ראיית העיר ירושלים. הארה היא לא דרך יחיד (אישית) ולא דרך ריבוי (קבוצה), היא כולית, אחדות שהיא ריבוי וריבוי שהוא אחדות. אין מקום לאינדיבידואל ולקבוצות באמת, זה פילוג שלא קיים בה. מה שהצגת זו פשוט קבליזציה של טיעון העד, אך היא עומדת בסתירה לקבלה עצמה.
בהצלחה גם לך!
השמות מגלים גילויים בעצמות השם ית' בעולם, אבל אין ספק שביסוד הכרתו אין שום מקום לשום שם, השפה לא יכולה לתפוס אור אינסוף לפני צמצום עליו מורה הכתר (לא השפה ולא אף אחד, לא מהחיים ולא מהמתים). מי שמכיר ויודע את האמת, ואני משתמש במילה יודע במובנה המקראי, אין לו שום צורך בשפה, האחרונה היא רק כלי כדי להגיע להכרת הקב"ה, היא איננה ההכרה עצמה. מה שאני רואה בעיניי אני יכול לשתף רק דרך התיווך של השפה, אך את הראייה עצמה אני לא אוכל להעביר לעולם. המדע חוקר רק את הטבע כפי שהוא משתקף בשפה, בהמשך אסביר עוד טיפה בהבדל. מעבר לכך לא אוסיף בנושא היחס בין השפה לאמת, מדובר בנושא שמלא בסודות קדושים שלא אחשוף אותם לכל אנשי האתר.
השפחה על הים ראתה יותר מנביא מכיוון שהיא ראתה את השם ית' בעין הלב באופן מלא, כמו שהרמב"ם כתב ששיא הכרת האלוה היא ידיעת ה' באותה דרגת הכרה בה ההמון מכיר את החבר (שכן מבחינת ההמון, כפי שלימד הרמב"ם, החומרי הוא הקיים והמופשט הוא הנעדר, ואילו החכם האלוקי יודע שההפך הוא הנכון). אך בוודאי שאין מקום לטענה שקריעת ים סוף קרתה כפשוטה, מדובר בשיקוף של האמת האלוקית ע"י הכוח המדמה והכוח השכלי, אסור לקחת מכאן כראיה לאמת, זה עלול להביא לטעויות. באשר לגויים, הרמב"ם כותב אינספור פעמים שאת סוד מעשה מרכבה יכול להבין רק מי שחכם בחוכמת הדת ובחוכמת הפילוסופים, הראשונה מייצגת את כוח ההכרה העליון והשנייה את הכוח השכלי העליון, כששני אלו מצטרפים רק אז אפשר להבין את האמת. רמ"ק כתב שספירת מלכות היא השכל הפועל שעליו דיברו הפילוסופים, והיא המלך הקדוש והמלאך ששמו אישים, שבו הנביאים מתנבאים והוא המצייר צורות בחומר, כמו גם שהשכלים הנבדלים שלהם מקבילים לספירות הקדושות. זו הסיבה, אגב, שמצד האמת ירושלים היא תל אביב, והתפוז הוא אבטיח, ההבדל ביניהם הוא רק מצד הצורה בחומר, החומר הוא הגבול, ההעדר שמגביל את הישות (וגם פה לא אוסיף עוד מילה מעבר למה שאמרתי, זה המינימום שבמינימום).
קראתי את תלמוד עשר הספירות, ועוד ספרי קבלה נוספים (בעיקר את הקבלה כפי שהרמ"ק מגיש אותה. באמצעות מורה שממשיך את דרכו למדתי בזוהר ובספרים נוספים). נאמר שם בדיוק מה שאמרתי. באשר לדיבה שיוצאת על אריסטו ע"י כל מיני "מקובלים" של זמננו, מדובר באנשים שלא הבינו דבר וחצי דבר בחוכמת אריסטו, הם מוציאים לשון הרע על אדם שבמעלה רוחנית גבוהה מהם בהרבה, בעולם הבא אריסטו יושב הרבה מעליהם. אריסטו לא היה נואף בן נואף, וגם אם היה, זה לא רלוונטי ולו טיפה, כל מי שרוצה יכול לדבוק בקדושה, זה טיבה. ההתפלספות היא שורש ההשגה, תמיהה על הטבע מביאה לפיזיקה, אך השאלה איזו פיזיקה היא השאלה המהותית: פיזיקה אריסטוטלית היא פיזיקה של טוהר, של ניסיון לעלות מהעולם הזה להכרת הקב"ה, אריסטו תהה על הטבע, אך הטבע עליו הוא תהה הוא לא הטבע כפי שהוא נתפס בהכרת הפיזיקה מודרנית, שכן הטבע שהפיזיקה המודרנית מכירה הוא מת וריק ממציאות אלוקית, ולא כך הפיזיקה האריסטוטלית. וזה סוד מעשה בראשית. בקיצור, אותם "יחידי סגולה" הם התמימים, הן מצד הגויים והן מצד היהודים.
באשר לפילוסופיה, היא מאפשרת הסתכלות כפי שהצגת. מעמד הר סיני היה הסתכלות משותפת בעין הלב מצד הכוח המדמה, ואילו הפילוסופיה היא הסתכלות משותפת בעין הלב מצד הכוח השכלי. גם הגל וגם שפינוזה עמדו על האמת שההוכחה הפילוסופית עצמה היא הדרך שמובילה אותנו לראיית המסקנה ממש (זו הסיבה שיש הבדל בין אם אני אומר לך את המסקנה הפילוסופית של חקירה מסויימת לבין אם אראה לך את ההוכחה, אפלטון הדגים את ההבדל במנון). זו מהות ההוכחה הפילוסופית, ההסתכלות המשותפת. כאשר אבן סינא מדבר על המלך (=ספירת מלכות) שהוא ראה בראייה השכלית, וכאשר הרמב"ם מדבר עליו, מדובר באותה הראייה ממש של אותו אובייקט ממש, לא בראייה כמו ראיית העיר ירושלים. הארה היא לא דרך יחיד (אישית) ולא דרך ריבוי (קבוצה), היא כולית, אחדות שהיא ריבוי וריבוי שהוא אחדות. אין מקום לאינדיבידואל ולקבוצות באמת, זה פילוג שלא קיים בה. מה שהצגת זו פשוט קבליזציה של טיעון העד, אך היא עומדת בסתירה לקבלה עצמה.
בהצלחה גם לך!
נשמע כמו בולשיט
אנונימי
^למה אתה מזלזל בחוכמות של גויים כאילו הן ריקות מתוכן אלוקי? ת"ח מתקנאים בת"ח אחרים רק בקנאת סופרים, מפני שרק היא תרבה חוכמה, ומפני שהם מרבים שלום בעולם. האמת האלוקית היא אחת גם עבור ההודי, גם עבור היווני, וגם עבור היהודי, אין בקבלה מקום לעמ"י (המקום למושג הזה הוא רק בחיי הדת). החזו"א כתב: ""מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש: אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים,
בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה
להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו", זו הדרך בה הקבלה נגלית, מתוך תמיהה תמימה על העולם ורצון תמים להכיר את הקב"ה. הרמב"ם ז"ל כתב שאחד מיסודות התורה הוא לידע שהאל מנבא את בנ"א, לא רק היהודים יכולים להכיר את הקב"ה, הדרך הזו פתוחה לכל אדם (ואכן יש כאלו שהגיעו אל הכרת האלוקים מחכמי הגויים: בלעם, אבן סינא, אריסטו, גאוטמה, ישו, ואחרים). אם אדם משקיף מהאספקלריה של התום וההשתוקקות לאל הוא יראה את האל מתגלה לו דרך כל מקום שמצטרפים בו הכוח המדמה החי והתבונה השלמה, בין אם זה הבהגווד גיטה, הברית החדשה, התורה הקדושה, הזוהר, או כל ספר אחר של כאלו שהגיעו להארה הקדושה. אני באמת בספק אם אתה על הדרך הנכונה להבנת האור הקדוש של הקבלה אם אתה סבור שיש פילוג וחילוק בעולם, שכן שורש הקבלה הוא האחדות.
בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה
להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו", זו הדרך בה הקבלה נגלית, מתוך תמיהה תמימה על העולם ורצון תמים להכיר את הקב"ה. הרמב"ם ז"ל כתב שאחד מיסודות התורה הוא לידע שהאל מנבא את בנ"א, לא רק היהודים יכולים להכיר את הקב"ה, הדרך הזו פתוחה לכל אדם (ואכן יש כאלו שהגיעו אל הכרת האלוקים מחכמי הגויים: בלעם, אבן סינא, אריסטו, גאוטמה, ישו, ואחרים). אם אדם משקיף מהאספקלריה של התום וההשתוקקות לאל הוא יראה את האל מתגלה לו דרך כל מקום שמצטרפים בו הכוח המדמה החי והתבונה השלמה, בין אם זה הבהגווד גיטה, הברית החדשה, התורה הקדושה, הזוהר, או כל ספר אחר של כאלו שהגיעו להארה הקדושה. אני באמת בספק אם אתה על הדרך הנכונה להבנת האור הקדוש של הקבלה אם אתה סבור שיש פילוג וחילוק בעולם, שכן שורש הקבלה הוא האחדות.
שואל השאלה:
אגב, אפרופו קבלה, בדיוק עכשיו הגיע אליי ספר אדיר במרום של הרמח"ל d:
אגב, אפרופו קבלה, בדיוק עכשיו הגיע אליי ספר אדיר במרום של הרמח"ל d:
שואל השאלה:
^מגניב! ^-^
^מגניב! ^-^
שואל השאלה:
דובון אכפת לי, אגב, כפי שאמרתי שהתורה של משיח היא ממש חכמת האלהים. כי משיח ירש כתר ראשו. דהיינו, יש ארבע כתרים ולא שלוש של רק כתר תורה, כהונה וכתר מלכות. אלא מתווסף עוד כתר באחרית הימים שהוא הכתר ירש אותו משיח בן דויד, שזה כתר של אותיות התורה, של צפנים, צירופים. כפי שאמר הרמ"ק בפרדס רימונים בשער הצירוף (זה מרמז על אופיה של תורה קדומה), שידיעת סודות התורה הוא ע"י הצרופים והגימטריאות והתמרות וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודלוג אותיות וצרוף אותיות, ועניינם אלו נשגבים ואין בכחנו להשיגם, כי התהלכו לאין סוף ולאין תכלית, ועל עניינים אלו נאמר: ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואנו מקווים שיתגלו אחר התחייה.
בוודאי, כי צירופי אותיות זה קשור במשיח. והצירופים הם ממש החכמה העליונה ביותר שהשכל האנושי מסוגל לתפוש וגם לא את כולה להבנתי. ואילו היו מבינים עד כמה קדש קודשים ועליונים עניינים אלו שאמר הרמ"ק. ולכן אוי לו מי שמבזה צירופי אותיות, שאין לו חלק לעולם הבא. ויש לו עסק עם הקב"ה.
הרמ"ק חילק ג' קבוצות של האותיות:
אותיות שנכתבות ביד.
אותיות הנזכרות בפה.
ואותיות מחשביות בלב.
אותיות הנכתבות בכתב בחינת התורה שנתן משה רבינו ע"ה - תורה שבכתב.
בפה, בחינת תורה שבעל פה.
בלב, בחינת תורה קדומה להבנתי. שהיא תורה שלא ידועה לנו ותתגלה לעתיד לבוא. שהיא תורה מתוך התורה, ראיה מחודשת.
כנראה בחינת "תורה מאתי תצא" (ישעיהו נ"א)...
דובון אכפת לי, אגב, כפי שאמרתי שהתורה של משיח היא ממש חכמת האלהים. כי משיח ירש כתר ראשו. דהיינו, יש ארבע כתרים ולא שלוש של רק כתר תורה, כהונה וכתר מלכות. אלא מתווסף עוד כתר באחרית הימים שהוא הכתר ירש אותו משיח בן דויד, שזה כתר של אותיות התורה, של צפנים, צירופים. כפי שאמר הרמ"ק בפרדס רימונים בשער הצירוף (זה מרמז על אופיה של תורה קדומה), שידיעת סודות התורה הוא ע"י הצרופים והגימטריאות והתמרות וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודלוג אותיות וצרוף אותיות, ועניינם אלו נשגבים ואין בכחנו להשיגם, כי התהלכו לאין סוף ולאין תכלית, ועל עניינים אלו נאמר: ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואנו מקווים שיתגלו אחר התחייה.
בוודאי, כי צירופי אותיות זה קשור במשיח. והצירופים הם ממש החכמה העליונה ביותר שהשכל האנושי מסוגל לתפוש וגם לא את כולה להבנתי. ואילו היו מבינים עד כמה קדש קודשים ועליונים עניינים אלו שאמר הרמ"ק. ולכן אוי לו מי שמבזה צירופי אותיות, שאין לו חלק לעולם הבא. ויש לו עסק עם הקב"ה.
הרמ"ק חילק ג' קבוצות של האותיות:
אותיות שנכתבות ביד.
אותיות הנזכרות בפה.
ואותיות מחשביות בלב.
אותיות הנכתבות בכתב בחינת התורה שנתן משה רבינו ע"ה - תורה שבכתב.
בפה, בחינת תורה שבעל פה.
בלב, בחינת תורה קדומה להבנתי. שהיא תורה שלא ידועה לנו ותתגלה לעתיד לבוא. שהיא תורה מתוך התורה, ראיה מחודשת.
כנראה בחינת "תורה מאתי תצא" (ישעיהו נ"א)...
שואל השאלה:
וארחיב בנוגע לכתרים. אם אין כתר רביעי זה אין מרכבה. ולכן מתווסף עוד כתר שמשלים ד' כתרים שהם כנגד י-ה-ו-ה. משלים ה' אחרונה.
וארחיב בנוגע לכתרים. אם אין כתר רביעי זה אין מרכבה. ולכן מתווסף עוד כתר שמשלים ד' כתרים שהם כנגד י-ה-ו-ה. משלים ה' אחרונה.