6 תשובות
תאכלי בלי לדפוק חשבון
שואל השאלה:
אני מנסה להתחטב אבל אני לא רוצה לאכול בלי לדפוק חשבון כי אז אני אוכל 30 עוגיות אפילו אוף
אני מנסה להתחטב אבל אני לא רוצה לאכול בלי לדפוק חשבון כי אז אני אוכל 30 עוגיות אפילו אוף
אנונימית
אז תאכלי אבל מתון, תציבי לעצמך גבולות ואפילו תעשי לך תפריט של תזונה בריאה
תאכלי מאכלים שהם דלי קלוריות אבל שהן משביעים , לחם מלא וכו...
תאכלי משהו בריא שישביע אותך
נגיד ירקות או פירות
נגיד ירקות או פירות
תקשיבי
בשביל לעשות "דיאטה" את לא צריכה לאכול רק בריא
את צריכה לעשות שילוב של 20 אחוז מתוק 80 אחוז בריא
את לא יכולה להתנזר ממה שגוף שלך צריך ורוצה
כתבתי את זה מראש לכן אני מדברת לנקבה (גם אם זה לזכר) וגם לכן זה לא הכי מפורט בבעיה שיש לך ספיציפית
לי נהיו הפרעות אכילה לפני שנתיים, קיבלתי אותם מכמה דברים, הערות שנתנו לי ביום יום ומהקורונה
הייתי מרעיבה את עצמי לכמה ימים ובימים אחרים הייתי טורפת את כל המקרר
לאחר חצי שנה כבר התרגלתי ללא לאכול
וכך ירדתי קילו ועוד קילו ועוד קילו
זה עצר את הגביהה שלי, גרם לי לנשירת שיער ועוד
הייתי רצה על ההליכון ב22:00 בלילה רק בשביל להוריד את הקלוריות שהייתי אוכלת ביום והייתי מוטשת
באוגוסט השנה, ההורים שלי התחילו להבין שמשהו לא בסדר ולקחו אותי לתזונאית, שם היא נתנה לי תפריט עלייה והייתי הרוסה
קיצצתי בתפריט ולא הייתי אוכלת פה ושם, הוריי לא שמו לב
והמשקל כל שבוע היה עולה קילו וחצי יורד קילו וחצי
באוקטובר, התזונאית שלי ביקשה מהורי לקחת אותי לבדיקות דם ודופק, שם גילו שהדופק שלי היה מתחת ל50 מה שאומר אשפוז דחוף
העלו לי את התפריט ממש והסבירו לי שזה יכול להיות מצב שאמות בו
חברי לשעבר כשהייתי באשפוז לא ביקרו אותי וניתקנו קשר וכך גיליתי מי החברים האמיתיים שלי
אפילו לא הייתי מוכנה להתקלח כי זה היה אומר שאני צריכה להסתכל על הגוף שלי.
למרות כל זה עדיין חשבתי רק על האנורקסיה שלי ורק על זה שאני צריכה להיות יותר ויותר רזה
בנוסף, חשבתי על זה שזה לא יקרה לי "מה שקורה לאנורקסיות האחרות", שאני אהיה בסדר, רק ארד במשקל טיפה
אבל זה לא ככה
עשיתי דברים שאני לא אפרט משום שאני לא רוצה לתת רעיונות
ורק לפני חודשיים הגעתי למסקנה שכל זה לא שווה את זה
שאני צריכה רק להתמקד בהחלמה שלי ולהמשיך הלאה
לפני חצי שנה הייתי בוכה אם הייתי אוכלת אוריאו והיום מדיי פעם אני אוכלת פיצה לערב
עדיין יש לי חששות ודאגות ואת המחשבות שהיו מפעם אבל הרבה הרבה פחות
והרבה יותר טוב לי היום
אני סוף סוף יוצאת מהבית (לא הייתי מגיעה לבית ספר מעל לחצי שנה בגלל שפחדתי מה שיחשבו עליי)
אני מתנדבת
אני לומדת
והכל בזכות ההחלמה
יש ימים קשים אני לא אשקר
והיו ימים שהייתי בוכה מעל 10 פעמים ביום ועדיין יש
אבל ההרגשה לגבי אהבה עצמית הרבה יותר טובה
אל תרעיבי את עצמך כי זה יעשה לך רק רע
לכי לתזונאית או פסיכולוגית ותבקשי עזרה לפני שזה יתדרדר
את יכולה להציל את עצמך מהמצב הנוראי הזה
בשביל לעשות "דיאטה" את לא צריכה לאכול רק בריא
את צריכה לעשות שילוב של 20 אחוז מתוק 80 אחוז בריא
את לא יכולה להתנזר ממה שגוף שלך צריך ורוצה
כתבתי את זה מראש לכן אני מדברת לנקבה (גם אם זה לזכר) וגם לכן זה לא הכי מפורט בבעיה שיש לך ספיציפית
לי נהיו הפרעות אכילה לפני שנתיים, קיבלתי אותם מכמה דברים, הערות שנתנו לי ביום יום ומהקורונה
הייתי מרעיבה את עצמי לכמה ימים ובימים אחרים הייתי טורפת את כל המקרר
לאחר חצי שנה כבר התרגלתי ללא לאכול
וכך ירדתי קילו ועוד קילו ועוד קילו
זה עצר את הגביהה שלי, גרם לי לנשירת שיער ועוד
הייתי רצה על ההליכון ב22:00 בלילה רק בשביל להוריד את הקלוריות שהייתי אוכלת ביום והייתי מוטשת
באוגוסט השנה, ההורים שלי התחילו להבין שמשהו לא בסדר ולקחו אותי לתזונאית, שם היא נתנה לי תפריט עלייה והייתי הרוסה
קיצצתי בתפריט ולא הייתי אוכלת פה ושם, הוריי לא שמו לב
והמשקל כל שבוע היה עולה קילו וחצי יורד קילו וחצי
באוקטובר, התזונאית שלי ביקשה מהורי לקחת אותי לבדיקות דם ודופק, שם גילו שהדופק שלי היה מתחת ל50 מה שאומר אשפוז דחוף
העלו לי את התפריט ממש והסבירו לי שזה יכול להיות מצב שאמות בו
חברי לשעבר כשהייתי באשפוז לא ביקרו אותי וניתקנו קשר וכך גיליתי מי החברים האמיתיים שלי
אפילו לא הייתי מוכנה להתקלח כי זה היה אומר שאני צריכה להסתכל על הגוף שלי.
למרות כל זה עדיין חשבתי רק על האנורקסיה שלי ורק על זה שאני צריכה להיות יותר ויותר רזה
בנוסף, חשבתי על זה שזה לא יקרה לי "מה שקורה לאנורקסיות האחרות", שאני אהיה בסדר, רק ארד במשקל טיפה
אבל זה לא ככה
עשיתי דברים שאני לא אפרט משום שאני לא רוצה לתת רעיונות
ורק לפני חודשיים הגעתי למסקנה שכל זה לא שווה את זה
שאני צריכה רק להתמקד בהחלמה שלי ולהמשיך הלאה
לפני חצי שנה הייתי בוכה אם הייתי אוכלת אוריאו והיום מדיי פעם אני אוכלת פיצה לערב
עדיין יש לי חששות ודאגות ואת המחשבות שהיו מפעם אבל הרבה הרבה פחות
והרבה יותר טוב לי היום
אני סוף סוף יוצאת מהבית (לא הייתי מגיעה לבית ספר מעל לחצי שנה בגלל שפחדתי מה שיחשבו עליי)
אני מתנדבת
אני לומדת
והכל בזכות ההחלמה
יש ימים קשים אני לא אשקר
והיו ימים שהייתי בוכה מעל 10 פעמים ביום ועדיין יש
אבל ההרגשה לגבי אהבה עצמית הרבה יותר טובה
אל תרעיבי את עצמך כי זה יעשה לך רק רע
לכי לתזונאית או פסיכולוגית ותבקשי עזרה לפני שזה יתדרדר
את יכולה להציל את עצמך מהמצב הנוראי הזה