זה הגיוני שאני מרגישה מגעיל עם עצמי בגלל אנשים?

הכוונה שלי זה שיצאתי לגן שעשועים קרוב לבית שלי והתיישבתי בספסל, שני אנשים מבוגרים ישבו קצת יותר רחוק ממני אבל עדיין יכולתי לראות אותם
אחרכך הם צעקו לי לבוא ואני לא יודעת מאיפה האומץ פשוט באתי אבל הייתי כמה צעדים מהם כדי לא להתקרב,
הוא שאל אותי מה אני מפחדת ושתקתי,
הוא שאל איפה אני גרה וכל זה וחירטטתי אותו (הוא אתיופי ואני מעורבבת אז זה לא תמיד נעים לא לענות כי ברוב הפעמים מתגלה שאנחנו קרובי משפחה איכשהו)
הוא שאל אם יש לי חבר ואמרתי שלא
בת כמה אני ועניתי לו
ואז פשוט המצאתי לו שהזמנתי מונית ואני מחכה לה בצד השני של הכביש כי פחדתי שיקום אחריי כי הדרך לבית שלי היא רק דרך בניינים.
הלכתי וכשחציתי את שני הכבישים עדיין הם יכלו לראות אותי אבל התקדמתי,
שני גברים שנסעו באוטו נעצרו בכביש כבר אחרי שהתקדמתי ממנו ואחד מהם הוציא ראש מהחלון וצעק לי נסיכה,
השני מבוגרים שדיברו איתי הסתכלו והרגשתי מבוישת כל כך אבל לא עניתי לו והתקדמתי לבית.
שנכנסתי הרגשתי זולה בטירוף וראיתי את עצמי כאשמה לכך שהם כביכול הטרידו אותי.
האשמתי את זה שלבשתי בגדים צמודים והתאפרתי רק בשביל סיבוב ועכשיו אני חוששת מהפעם הבאה שאצא מחוץ לבית.
גם בבוקר מבוגר עמד ליד המושב שלי אז שאלתי אם הוא רוצה לשבת והוא ענה בחיוב אז באתי לקום והוא אמר לי לשבת והוא נכנס לידי,
הוא הצביע לי על הירכיים ושאל לא קר לך?
עניתי שלא ובמשך כל הנסיעה הוא נעץ מבטים ישירות לירכיים שלי ולפעמים הביט בהם דרך הזכוכית השקופה מולנו.
ההרגשה המגעילה תעבור מתישהו?