נמאס לי מהיחס הזה מחברים שלי בבקשה תנסו להבין אותו

לברים שלי לוקחים אותי בתור בן אדם שעושה צחוקים, אבל זה עבר כל גבול, אני נעלבת מכל מילה שיוצאת להם מהפה ומרגישה שהבדיחות האלה עוברות גבול. כשאמרתי נגיד היום "פוטין מטומטם" הם אמרו לי "לאף אחד לא אכפת מהדעות שלך" ותמיד יש איזה בדיחה שאומרים כזה " יאוו למה את באה" אבל זה בצחוק אבל אני עדיין נעלבת, פעם אחת ילדה מהחבורה אמרה לי שאני גזענית כי אמרתי לידיד שלי שהוא דומה לסיני והיא אמרה שזאת הכללה ואני גזענית. ואחרכ הלכה לומר לידיד שלי שאני ממש גזענית ולכלכלך עליי ככה למרות שהיא יודעת שאני הבן אדם הכי לא גזען שקיים ולהיפך. כל פעם שאנחנו נפגשים בסוף נותנים חיבוק רק לחברה שלי ולי אומרים סתם ביי, זה מעליב. שלא תבינו, יש גם רגעים שכיף איתם אבל אני מפחדת להביע את עצמי מבלי שיאמרו לי על זה דברים ואני נעלבת ליטרלי מכל מילה אבל בצדק כי הם באמת פוגעים בי ואני מגחחת ולא עושה כלום כי אני מפחדת להגיב. מה אתם חושבים?