סיפרתי לאמא שלי שאני חושבת שאני בדיכאון אתמול עם דמעות בעיניים

ואז הם מתפלאים למה אנחנו לא מספרים להם כלום.
פשוט תתעלמי מזה
תהיי יותר יבשה איתה
איף

אל תספרי לה.
תצחקי עליה חזרה.

יש אימהות כאלה אנחנו יכולות לבכות ביחד

מזעזע שהורים לא מסוגלים להבין את הרגשות של הילדים שלהם.
אני מבינה אותך זה מתסכל ומצב לא נעים במיוחד, אם אמא שלך עושה צחוק מהרגשות שלך ומדברים חשובים שאת מספרת לה פעם הבאה תמנעי מלספר לה ותפני לאבא שלך או לכל בן אדם אחר שאת כן סומכת עליו.

אל תתני לה לזלזל בך
שונא שהורים עושים את זה

הורים בוחרים להתעלם מקריאות לעזרה ולחשוב שאנחנו דרמטיים, ואחכ לא מבינים מה הם עשו לא נכון ולמה הילד מתנהג ככה

שלום יקרה,
את משתפת בדמעות ממש חוויה מאוד לא נעימה. אני יכול לשער שנדרשו עבורך כוחות רבים לאסוף כדי לספר לאמך על כך שאת בדיכאון.. התגובה הקשה כמו היא פטיש כבד בנוסף למשקל הכבד שגם כך את סוחבת. ואחרי זה, נראה כי תחושת העלבון בכך שהיא משתמשת בסוד האישי שסיפרת לה ומלגלגת על כך. אני יכול להבין כיצד את חשה - תחושה אשר נראה שמתחשק לך לשבור את הכלים ולא לספר כלום לאמך. אני חושב שאולי כדאי לפרוק ולשוחח על כך.. גם אם זה לא עם אמך או אחותך בשלב זה..

אני רוצה לספר לך שאני מתנדב בסה"ר - סיוע והקשבה ברשת.
באתר שלנו תוכלי למצוא פודקסטים בנושאים שונים וגם בנושא דיכאון:
https://sahar.org.il/depression/
אנחנו גם מפעילים צ'ט בו תקבלי באנונימיות אוזן קשבת וכתף תומכת - אם תרצי כמובן.
מחכים לך אם תרצה בכך,
שלך,
מתנדב סה"ר.