מה דעתכם על הקטע שכתבתי? (בעקבות הבחירות בצרפת)

מאחורי פרגוד הקלפי, פתאום הרגשתי בטוחה
מאחורי פרגוד הקלפי, יכולתי סוף סוף לקיים את ההבטחה.
ההבטחה שנתתי למען מולדתי,
אותה מולדת שהולכת ונעלמת, עושה את צעדיה אל עבר אובדנה.
למען העם שלנו,
אותו עם שהמושכים בחוטים מנסים להחליף כבר זמן רב.
זהו ממש מירוץ, המירוץ אל עבר מותה של צרפת.
הדמוקרטיה היא הדבר היחיד שנותר לנו להאחז בו.
אנחנו רוב שותק,
הוא שותק כי אם יגיד את האמת בלב הכיכר, אנשי המהפכה מייד יכרתו את ראשו ויתלו אותו לראווה. ל'נאורים' מותר הכל, את זה למדתי על בשרי.
"אוהבי המולדת הם פשיסטים, מקומם לא כאן." כך אמר לי איש הרוח אותו הערצתי בעבר.
אך הפסקתי להקשיב להם. היוהרה, ההתנשאות הם לא חלק מהעם הצרפתי, הם נטע זר.

כשהבינו שאני אחת "מהצד השני", אז את קולי לא נתנו לי להביע בפומבי, ואחרי הכל חשדתי על מה מר גורלי. אבל מאחורי הקלפי זה עדיין בגדר 'אפשרי'.
כשאף אחד לא מסתכל ולא מביע ביקורת,
כשאף אחד לא מבין כמה אתה כועס.
כשהעולם סביבך נחרב, אבל הזדמנות הפז נמצאת כאן, מעבר לפינה. מעבר לפרגוד, ללא חשש מפני היוהרה.
כאן, מאחורי הפרגוד, הם לא יכנו אותך "גזען"
כאן, מאחורי הפרגוד, מותר לך לפרוק את שעל ליבך.
זהו עולם אחר, ההצבעה שלך היא חלק מקרב.
זהו הקרב בין הטרור לבין אומה שנעה ונדה בין עולם השפיות למהפכנות החדשה.
זאת שרוצה לגזול ממך את הזכות לומר מילה, כלומר להתבטא - על כל מה שקורה. על הפשיעה, על אומה שעושה את צעדיה האחרונים אל עבר מותה.
אז כן, ההצבעה שלי היא לא "פוליטיקלי קורקט". ההצבעה שלי היא אך ורק קורקט.