מה לדעתכם זה מעיד על האופי שלי?

גם אני ככה, זה הזוי...
כמובן יש לי חברים שהם לא אוטיסטים ואפילו ממש חכמים ואני מאוד מסתדר איתם
אבל שמתי לב שהרבה חברים קרובים שלי הם אוטיסטים עם תפקוד גבוה

שואל השאלה:
^אתה חושב שאתה חכם כמותם?

בהחלט יכול להעיד על אופי טוב שיודע להתחבר לאנשים גם אם הם לא כמו כולם

לחברים האוטיסטים שלי יש קודם כל כיתה מיוחדת, הם עושים בגרות שונה ברמה נמוכה.
אני עושה בגרות רגילה ומרחיב מקצועות.
אוטיסטים הם לאו דווקא לא חכמים, הם יכולים להיות ברמה ממוצעת ויש גם חכמים לדעתי

השאלה שלך אם אני חושב שהרמת משכל שלי היא כמו של החברים האלו?
ללא ממש...
הסיבה היא כי אני אוהב ללמוד, להשכיל, יותר מבן אדם ממוצע.
השאיפה שלי זה להיות כמה שיותר חכם, ידע בשבילי זה כוח.

לאוטיסטים יש יכולות חברתיות נמוכות אז כביכול קשה לתקשר איתם וזה מה שמוזר לי... שאני מצליח.
אגב אוטיסטים גם רגישים

שואל השאלה:
^מעניין, יש לי את אותה השאיפה שלך.

כן, גם אני מצליחה וזה מוזר לי. וגם אני מאוד אוהבת את הישירות שלהם

שואל השאלה:
^^^אני רגישה, אבל לא אכפתית במיוחד. נראה לי שאת טועה.
^^^^כן, ושאלתי מה זה מעיד עליי...

בכיתה ח' הבנתי שהיכולות החברתיות שלי במצב נורא, גרמתי לאנשים להתרחק ממני ולא ידעתי איך לדבר...
זה יצר לי חרדה חברתית.
אז ניסיתי לצבור ניסיון ועוד ועוד ולהיות טוב.
בסוף כיתה י יכולתי לומר שסוף סוף נהיה לי יכולות חברתיות של בן אדם ממוצע, הייתי יותר רגוע ממצבי אבל לא הפסקתי לנסות להשתפר.
היום אני כיתה יא ואני מרגיש מעל הממוצע, יש לי מלא חברים, ידידות, אני נהייתי בן אדם יותר דומיננטי ומוביל, הביטחון עלה.
אבל אני עדיין מרגיש שאני חייב להשתפר ולא מרוצה.
אבל באותו הזמן מרגיש שיש משהו חוסם וגורם לי להרגיש לפעמים אותו בן אדם מכיתה ח'
האנשים האלו מזכירים לי אותי בתחילת הדרך, רוב הזמן אני נמצא במצב שאני מייעץ להם או מספר להם סיפורים, קל לי להיפתח אליהם ולספר על העבר שלי...
בזמן שאני לומד מאנשים אחרים להיות גרסה יותר טובה (אנשים ביוטיוב וגם אנשים בחיים האמיתיים).

כמובן החברים האוטיסטים הם לא אני שבכיתה ח', בכיתה ח' הייתי יוצא פעם אחת בשבועיים עם חברים, הם יכולים לצאת כמעט כל יום.
אז מצבי היה יותר נורא משלהם בעבר מבחינה חברתית

שואל השאלה:
רגע, לצאת פעם בשבועיים עם חברים זה נחשב מצב חברתי לא טוב?

תראי אצלי אני יצאתי פעם בשבועיים לא מבחירה, אלא כי לא היו לי ממש חברים לצאת איתם.
אני חושב שזה לא טוב וכדאי לפחות פעם בשבוע, אני אמנם יוצא כמעט כל יום עם חברים מגוונים, ליציאות מגוונות וזה כיף ולא נמאס ככה, כמובן אני מנסה להפחית כמה שיותר בתקופות של בגרויות או כשאני לומד.

בת כמה את? ותתארי לי את המצב החברתי שלך אם את רוצה כמובן

כמובן שבן אדם שיוצא כמעט כל יום עם חברים זה לא אומר שהיכולות החברתיות שלו גבוהות, זה רק אומר שהוא מנצל את הזמן עם חברים ואם הוא יוצא עם חברים מגוונים אז יש לו הרבה חברים

יכולות חברתיות זה אם הוא טוב בלתקשר עם בן אדם
לדעתי חלק מיכולות חברתיות זה גם ביטחון עצמי ודומיננטיות והנהגה
וחשוב לא פחות היכולות החברתיות

ממליץ לך לקרוא הכל:


זה משפיע על הכישורים כי ככל שניפגשים יוצר צוברים ניסיון והיכולות החברתיות משתפרות אבל עדיין יכול להיות מצב שמישהו שלא ניפגש ידע יותר לתקשר ממישהו שניפגש כל יום

לי זה קשה לתאר לצאת פעם בשבוע במשך חודש... זה כלום בשבילי ואפילו אמא שלי מעירה לי אם אני 3 ימים רצוף לא יוצא מהבית וחושבת שמשהו חריג
אבל בעבר זה היה נראה לי מלא.
אני דווקא ביסודי כן הייתי יוצא הרבה, אבל כשהייתי ילד לא ממש נדרש ממך לדעת לדבר, אבל תמיד הייתי ביישן חסר ביטחון.

וחרדה חברתית זה שאת מפחדת לצאת עם אנשים מחשש שיהיה מביך.

תראי אני לא מתכוון לנסות לשנות אותך אבל אני חושב שאת צריכה לנסות לשנות את הגישה שלך, אני בהתחלה שניסיתי לשנות את עצמי גם אני נתקלתי למצב של שקט מביך ופחות כיף, אבל לומדים איך לדבר עם ניסיון, בסוף מגיעים לשיחות יותר עמוקות ויותר מעניינות.
השיחות העמוקות שנמשכות שעה ויותר קרו לי רק שנתיים אחרי שניסיתי להשתפר.
התהליך לוקח הרבה זמן.
אני רוצה להוסיף שגם עם השנים אתה יותר נהנה ולא חייב ללכת לקניון יש מלא דברים אחרים, יש ללכת לים, יש מפגשים בבית של חברים, יש מסיבות ועוד טריליאד דוגמאות.
ב3 וחצי שנים שאני מנסה להשתפר השתנו לי מלא חברים, מלא חבורות.
כמובן אני בקשר טוב עם כל החברים שהשתנו לי, ויש חברים טובים מאוד שנשארו תמיד ואחד מכיר מכיתה א ואחד מהגן.

כדי להשתפר צריך גם להבין את האדם האחר, מה הוא מרגיש לפני שאתה מדבר איתו, בזמן שאתה מדבר איתו, לדעת לגרום לאנשים לאהוב אותך, להיות בן אדם יותר מעניין, בעל ביטחון עצמי, אסרטיבי, בעל תחומי עניין, בעל ידע, בעל דעה ולהיות מצחיק.
ולימוד שפת גוף, שפת הגוף אומרת כל כך הרבה על הבן שמולך, שפת גוף מאוד חשובה אפילו שנשמע שלא.
יש עוד מלא דברים.

אני עד עכשיו לומד דרך כמה דרכים:

ניסיון: הדרך הכי טובה ויעילה.

יוטיוב: יוטיוב מסביר על שיפור ביטחון עצמי, שיפור רושם ראשוני ולהשתפר בnlp (תכתבי את המילה באינטרנט), עוזר להבין מה האינטרסים של אנשים

בבית ספר אני לומד פסיכולוגיה וסוציולוגיה שזה גם עוזר להבין את האנשים יותר טוב.

יש פודקאסטים: nlp, תקשורת, מוטיבציה, שיפור ביטחון עצמי

לקבל עצות מאנשים חברותיים שאפשר לראות שמבינים בזה

ויש ספרים והם מאוד יעיליים, אני לא קראתי אבל חבר שלי שגם עם אותה שאיפה כמו שלי קרא והמליץ
"כיצד תרכוש ידידים והשפעה" דייל קרנגי
"כיצד תהיה מגנט חברתי" פז אושרן

השאלה אם את רוצה לעשות את השינוי, בצבא זה חשוב לבוא עם יכולות חברתיות גבוהות, בעבודה זה גם חשוב ובלמצוא זוגיות.

את לא חייבת לקרוא הכל האמת שכתבתי את זה גם בשביל עצמי

ואשמח אם תעני על השאלות הבאות ואפילו תפרטי ותני דוגמאות:
את משתתפת הרבה בכיתה?
מביעה את הדעות שלך ואת הרגשות שלך מול כמה אנשים? (יכול להיות מול כיתה, לא מול בן אדם אחד)
את יוזמת דברים?
את הולכת לטיולים שנתיים?
מהם התחומי עניין שלך?

שואל השאלה:
קראתי את הכל. תודה על התשובות שלך, אני מאוד מעריכה את זה.

ביסודי לא הייתי יוצאת בכלל, רק לפעמים באו אליי לבית (אני פחדתי לבוא לבתים של אנשים אחרים). כשאני מסתכלת על זה ממבט לאחור ביסודי אני דיי בטוחה שהייתה לי חרדה חברתית, אני זוכרת שכמעט ולא היו לי חברות, וגם איתן לא דיברתי הרבה. בנוסף כמעט אף פעם לא הצבעתי כשידעתי מה התשובה. ב*כל* שיחה אישית המורות אמרו לי שאני צריכה להשתתף יותר ולחלוק את השכל שלי עם עוד אנשים (הם ראו שבמבחנים אני מצליחה אבל אני לא מצביעה, אז הן הבינו שאני יודעת את התשובות), זה נהפך לממש רגיל אצלי. פחדתי להצטלם מול אנשים אחרים (יש לי תמונה מכיתה א' שאני מכריחה את עצמי לחייך כי אבא שלי הכריח אותי להצטלם מול כולם ולא רציתי). בכיתה ז' הרבה דברים השתנו, ונהניתי הרבה יותר פתוחה, השתתפתי המון בשיעורי מתמטיקה ומדעים בעיקר, ממש אמרתי ישר את התשובות. גם עכשיו אני עושה את זה, אבל במידה קטנה יותר.

אני תמיד מנסה להבין אחרים ואת המניעים שלהם, זה מעניין אותי. אני אוהבת לצפות בהם מהצד בעיקר. אתה מכיר את מודל האישיות mbti? יש גם עוד מודלים אישיותיים אחרים. mbti ספציפית מסווג את בני האדם ל16 סוגים, באינטרנט יש הרחבה. אז אני כשאני נפגשת באנשים אחרים אני מיד מסווגת אותם וזה עוזר לי להבין אותם טוב יותר ולהיות מותאמת אליהם. סוג האישיות שלי הוא intp. נוסף לכך, זה חלק מתחום עניין שלי (השם של כלל התחום הוא טיפולוגיה). יש לי עוד תחומי עניין, כמו לוגיקה (איתור וזיהוי כשלים לוגיים, פרדוקסים ועוד), תחביר עברי, אשליות אופטיות, הטיות קוגניטיביות. אלו תחומי העניין העיקריים שלי.
שמעתי על nlp וחיפשתי את זה בגוגל פעם, אבל זה לא ממש עניין אותי. מעבר לכך, קשה לי להאמין שזה עובד.
האמת שפודקאסטים זה רעיון דיי טוב, כי אני יכולה לעשות דברים תוך כדי.

אני רוצה לעשות את השינוי, כי אם לא אני כנראה אתקע בחיים.


לגבי ההשתתפות עניתי כבר.
תלוי ליד מי: ליד ההורים שלי: הרבה מהדעות שלי אני מצנזרת ולא מביעה אותן. ליד אחים שלי: חלק מצנזרת. ליד חברות שלי קרובות שלי: את הרוב אני לא מצנזרת. ליד חברה מסויימת אחת: לא מצנזרת את עצמי.
רגע, רק עכשיו ראיתי שכתבת בפני כיתה, אז התשובה היא לא, לרוב אני לא מביעה דעות או רגשות בפני כיתה שלמה. רק דעות לפעמים. ורגשות - רק אם אלו רגשות חיוביים, כמו התלהבות מתחומי העניין שלי. רגשות שליליים אני מפחדת להביע ולא עושה את זה מרצוני. זה מזכיר לי משהו, בבוקריפורט שהסתיים לפני שבועיים בערך היה צריך להכין פרזנטציה בעל פה, אבל אני ועוד שתי חברות שלי לא הצגנו אז קיבלנו 0. אני חושבת שיש לי פחד קהל. אפילו חרדה מקהל. בכיתה ח' הצגתי בוקריפורט בפני קבוצה יותר קטנה וחטפתי התקף חרדה באמצע, עשיתי בוקריפורט חוזר וקיבלתי בו 100.

אני לא יוזמת דברים, אני לא אדם יוזם. לטיולים שנתיים אני הולכת ונהנת מאוד, בעיקר בגלל שחברות שלי שם. ולגבי תחומי העניין עניתי.

שואל השאלה:
הולישיט- סליחה אם זה יותר מידי ארוך.

תסלחי לי על השעה, חזרתי מאוחר
אני אענה על זה כשאקום

שואל השאלה:
^^אני בת 15 (כמעט 16)
יש לי 5/4 חברות קרובות, אני לא נפגשת איתן חוץ מבבית הספר אלא מתכתבת איתן בווטסאפ (עם אחת מהן באופן יומיומי). עוד מהיסודי, מעולם לא יצאתי איתן ביחד (או עם חברות אחרות שהיו לי בעבר) חוץ מפעמיים: בכיתה ח'/ז' הלכתי עם אחת מהן לקניון אבל לא היה כיף כי לא דיברנו כמעט או עשינו משהו מעניין (אגב, אני חושדת שיש לה חרדה חברתית). הפעם השניה הייתה השנה (כיתה י'), היה דווקא כיף כי היא הובילה את השיחה (וגם יזמה את היציאה) ולא אני.
מתחילת תקופות הקורונה אני כבר לא מסתובבת איתן בהפסקות בבית ספר אפילו, כי אני מפחדת לא למצוא נושאי שיחה.
^לדעתי זה כן משפיע על הכישורים החברתיים. בנוגע לפסקה השניה, אני מסכימה איתך

שואל השאלה:
הו, האכזבה

שואל השאלה:
מגניב, יופי שהפקת מהיציאה האחרונה טוב בסוף. אני חושבת שזה דווקא מעניין להיות בסביבת אנשים זרים, זה נחמד להבין את האישיות שלהם והמוטיבציות שלהם. ככל שאתה מכיר יותר אנשים, אתה נחשף למגוון תכונות שיכולות להיות מפתיעות ומעניינות ולא נשאר עם אותם האנשים שאותם אתה כבר מכיר ומבין, שמשעמם להיות בסביבתם כי הם פשוט חוזרים על עצמם. אפשר לצפות מהצד באנשים הזרים, ואפשר להצטרף אליהם ולנסות להשתלב. שני הדברים מעניינים בעיניי, אבל אני אישית מעדיפה לצפות מהצד כי ההשתלבות כרוכה בהרבה סיכונים שאני לא מוכנה לקחת. בדיוק כמו שקרה לך - בפעם הראשונה נדחית ע"י החבורה הזרה לך ובפעם השניה התקבלת. למרות שהסוג של הגישה שלך (חיובית/שלילית) כן השפיעה על התוצאות האלה, היא לא הייתה פרמטר חזק מספיק - זה דיי סביר שהיית בא בגישה חיובית אבל עדיין לא היית מתקבל בברכה כי האנשים שהיו בחבורה איתך היו יותר ממך, וכל אחד מהם גם יכל להפתיע עם גישה שלילית, כמוך בהתחלה. דבר שני, זה קשה לבוא בגישה חיובית, קשה לזייף גם אם נדרש רק בהתחלה. הבעיה היא שנהיה חייבים להצטרף ל"חבורות" כאלה במהלך החיים (עבודה, צבא וכו') כדי להצליח בחיים, אז כן צריך וחשוב לרכוש את המיומנויות ולא רק להיות גאון בלצפות מהצד ולהסיק דברים.

לא יודעת איך אני אצליח להביע את עצמי מול קהל בעתיד, זה פשוט סיוט.
אני כיום כבר לא שונאת להצטלם, זה פשוט לא נוח לי משום מה.

לגבי המודלים האישיותיים - כנראה אתה מתכוון למבחן המוכר של 16 personalities, זה לא מבחן mbti כמו שהמון אנשים חושבים (פעם כתבתי איזו הודעה ארוכה על זה אבל אני לא אמצא אותה וגם זה לא כזה מעניין). אני מודה לך שלא כתבת ישר את התוצאה אלא נתת לי הזדמנות לנחש, אני אוהבת אתגרים בסגנון הזה. נראה לי שאתה intj. אם לא, אז infj. ויכול להיות שהיית פעם infp או intp. לגבי הin אני דיי בטוחה, השאר לא.

לגבי התחביבים: אה נכון, לא שמתי לב שלא כתבתי. אז יש לי כמה תחביבים:
ללמוד על תחומי העניין שלי, לראות סרטונים מעניינים קצרים ביוטיוב (למשל, הערוץ in a nutshell).
לנגן בחליל כבר מכיתה ג', אבל הפסקתי את זה כי חופר וההורים לא מרשים לי.
לצייר עיניים. אפילו היה לי פעם לוח מודעות בחדר שתליתי בו המון ציורי עיניים שלי וזה היה קריפי וחששתי שיהרסו הציורים אז הורדתי את זה. עד לפני חצי שנה בערך הייתי מכורה לספרי מדע בדיוני (אני כבר לא מכורה כי אין לי זמן).
לשחק במשחקים מהטלפון, ביניהם call of duty mobile (עכשיו קצת פחות, כי כבר הגעתי לשלב הכי גבוה אז אין לי ממש לאן לשאוף). אם גם אתה משחק במקרה ורוצה לשחק איתי, אז שם המשתמש שלי הוא kellenargos.
שתי הסדרות היחידות שאני אוהבת כרגע הן דוקטור הו (סיימתי את כל העונות עד עונה ה12 כי היא משעממת) והמפץ הגדול (אני עדיין באמצע). זהו בערך.

לגבי nlp, גם אותי מעניין הנושא של שפת הגוף, יצא לי לדבר על זה עם ילדה מהכיתה שלי בטיול השנתי. זה באמת שימושי.

את הפודקאסטים אני שומעת תוך כדי שאני הולכת ברחוב, במקום מוזיקה, או תוך כדי שאני משחקת בטלפון.

נחמד שגם אתה מבין את זה. הסיבה שאני כמעט לא מביעה דעות בבית ספר היא שכמעט כולן לא תואמות את האידאולוגיה של בית הספר, אני לומדת באולפנה (בית ספר דתי ורק לבנות), אבל אני אתאיסטית-אגנוסטית, דתל"שית שעוד לא יצאה בשאלה בפני המשפחה (כן, אני עכשיו מסתתרת עם הטלפון בחדר נעול). למזלי (ולרוע מזלה), יש עוד ילדה בכיתה שלי במצב שלי (יש בעצם עוד 2 ילדות במצב דומה אבל הן לא חברות שלי), זו זאת שכתבתי עליה פעם קודמת שאני לא מצנזרת את עצמי בפניה. בפניה אני יכולה לומר את הדעות שלי בלי לפחד מנידוי חברתי, והיא הרבה פעמים מסכימה איתי אפילו.

לגבי הבוקריפורט, זה בטח העלה לך את הביטחון. וחבל שלא הכניסו את זה כחלק מהבגרות או משהו.

מה מונע ממני ליזום? אני מונעת את זה מעצמי כי אני יודעת שזה סיכון, וכמו שכתבתי בהתחלה, אני לא משפיעה יותר מידי על האם אני אתקבל או אדחה. אני לא אזום יציאות, כי נוח לי להיות בבית לבד (אני מעדיפה להיות עם חברות שלי מאשר לבד, אבל מעדיפה להיות לבד מאשר בין אנשים זרים).
שיחות זה מעניין, אבל אני לא אזום אותן מאותה הסיבה. חוץ מזה, אני לא מתעניינת בשיחות חולין שבהן רוב האנשים מתעניינים, אני כמעט ולא חולקת תחומי עניין עם אנשים. ואני לא רוצה להתקע במצב מביך שבו יש פשוט שתיקה.
לגבי תנועות נוער - יש כמה סיבות שאני לא רוצה ללכת לתנועות נוער. שלוש התנועות הנוער היחידות שאני מכירה זה בני עקיבא, הצופים, ועוד משהו מוזר כזה מטעם המשטרה. הדבר הזה של המשטרה (שכחתי מה השם) זה גם נחשב בשעות מחויבות אישית ודווקא רציתי להצטרף לזה בגלל המחויבות האישית, בגלל ששתי חברות שלי תכננו להיות שם, וגם כי רציתי שינוי בחיי (לפגוש אנשים חדשים ומעניינים, למרות שזה קצת לא נוח לי) אבל ההורים שלי לא הסכימו לי. הצופים לא היו מרשים לי כי זו תנועת נוער חילונית ואני לא רציתי כי אני לא מכירה שם אף אחד. לבני עקיבא לא רציתי ללכת כי למרות שחצי מהכיתה שלי שם, כי זו תנועת נוער דתית, ובטח שאני לא אזום להדריך על דת או משהו כזה, זה נוגד את האידאולוגיה שלי. וחוץ מזה, זה היה מוזר והייתי נדחית אם הייתי מצטרפת ככה פתאום בכיתה י' כשהרוב התחילו לבוא לשם כבר מהיסודי.
אז למה אתה לא מתחבר לתנועות נוער?

זה מאתגר יותר להיות בסביבת אנשים זרים, זה להפעיל יותר מיומנויות ממה שצריך, וכשאני מצליח זה נותן לי אחרי המפגש אנרגיה מאוד טובה ושמחה, אני מרגיש טוב אחרי מפגשים שאני מצליח בהם.
כל הקטע של להשתלב אליהם, הרגשתי שהסגנון דיבור וקצת ההתנהגות שלי משתנה.
עם האנשים שלא הצליח לי איתם, אני לא ניסיתי לדבר, הייתי סנוב ופשוט הייתי עם החברים שכן הכרתי משם, אבל בכל זאת הרגיש לי כמו מפגש נכשל.

אבל גם עם אנשים שאני מכיר זה מהנה להיפגש, כי תמיד יש משהו חדש לדבר עליו, עובדה שאני וחבר מכיתה א' תמיד היינו חברים ממש קרובים ועדיין יש לנו שיחות ארוכות, תחביבים דומים, מיינדסט דומה, אני מרגיש שאפשר ללמוד ממנו ולפעמים אני רואה שהוא מנסה גם ללמוד דרכי, שנינו כותבים דעות ורעיונות אחד לשני ורוצים לדעת מה הדעה של האחר וללמוד מכך.
ספציפית הוא חבר ממש מיוחד שאף פעם לא התרחקנו

אני חושב שהגישה משפיעה על אם אני מתקבל בברכה או לא, אבל כמו שאמרת זה גם תלוי בגישה שלהם, מי שבא לשם בגישה לא טובה הוא היה כמוני, דיבר עם החברים שהוא מכיר, אבל כל הקטע שיש אנשים מיומנים מספיק שיכולים לשנות גישה שלילית של מישהו שהם משוחחים איתו.
אז גם עם מישהו שבא בגישה לא טובה, תמיד אפשר לדבר, זה רק יהיה יותר אתגר.
קשה לזייף ובגלל זה צריך להתאמן על זה.
עדיף להיות באמת אנרגטים לפני שמדברים עם מישהו, אבל גם לזייף אנרגיה בהתחלה (קשה להסביר אבל גם לזייף בהתחלה עוזר).
בזמן האחרון ניסיתי לשמוע מוזיקה אנרגטית, מנטלית ושמחה שאני אוהב ולא עצובה, זה עזר מאוד ואז פשוט נשברתי אחרי שבוע ושמעתי גם מוזיקה עצובה וראיתי הבדל
אבל אני כן בזמן האחרון יותר שומע מוזיקה שמחה מאשר פעם וזה טוב.

וכן את צודקת שבמהלך החיים נצטרך להכיר הרבה אנשים כדי להתקדם בחיים, זה נשמע מבאס כי כרגע זה קשה, אבל כשמצליח זה דווקא מהנה
ואת בטח יודעת שבשביל להצליח בדברים שאת רוצה ויהיה יותר קל בעתיד צריך לקחת סיכונים במפחידים אותך, זה אולי לא מעודד או עוזר המשפט הזה אבל זאת עובדה...

לפני שנה לא הייתי מתאר את עצמי מגיע למפגשים כאלו, הייתי מפחד מהדחייה.
אבל כשעושים כמה מפגשים כאלו מבינים שהדחייה לא כואבת או פוגעת, ואתה פחות מפחד.
להיפגש לבד עם ידידה זה היה מפחיד אותי, דווקא המפגש הראשון היה טוב ולקח 4 שעות שרק מדברים, אני הייתי מופתע.
הלך טוב גם מהסיבה שהיא ממש טובה בלדבר אבל עדיין...
במלא דברים הביטחון שלי עלה השנה רק כי העזתי לעשות אותם, כמובן לא מספיק.
זה נכון שיש לפעמים כשלונות אבל יודעת מה? כל הכשלונות האלו שפחדתי מהם לפני שעשיתי אותם, אני כבר לא מרגיש רע שנכשלתי בהם.
אני שמתי לב שהדרך הכי יעילה ללמוד דברים היא בעיקר להתנסות בהם, יותר מאשר לצפות מהצד.

להביע את עצמי מול קהל זה אולי הדבר היחיד שאני הכי פחות מנסה להשתפר בו אבל כן רוצה, כי האמת שזה לא כזה נפוץ להביע את עצמך מול קהל של אנשים שאתה לא/קצת מכיר.
יש שיפורים קטנים עם הזמן, מקווה שבעתיד יותר אתמקד בזה, קודם כל יש דברים אחרים בסדר עדיפויות

אני לא מבין, האישיות שיצאה לי במבחן 16 האישיות נכונה או לא נכונה?
כי זה לא מבחן mbti כמו שאמרת
מה שהייתי בעבר זה די קשה לך לזהות כי את העבר שלי את לא מכירה
בכל מקרה התוצאה שיצאה לי במבחן שנה שעברה הייתה intj
ולפני יומיים והיום (בדקתי פעמיים כדי לוודא שזה נכון) יצא לי entp
טיפה מוזר... אני בספק לגבי התוצאה.
החבר הטוב מכיתה א' שסיפרתי עליו, יצא enfj דווקא די מתאים לו


עדיין לא עניתי על שאר הדברים אני אענה עליהם יותר מאוחר פשוט אני לבד בבית וחייב לנקות את הבית, כי אני *אולי* אחליט לארח פעם ראשונה בערב כמה אנשים ואני לא אירחתי אף פעם מעל 2 אנשים כי לא אהבתי שגם המשפחה וגם הרבה אנשים בבית.
ובראשון יש לי בגרות שלא התאמנתי אליה עדיין...
באמת כיף לדבר איתך, ההתנהלויות זמן שלי הם לא הצד החזק שלי

שואל השאלה:
בחברת אנשים זרים גם לי משתנה סגנון הדיבור וההתנהגות, המוח שלי מכריח אותי להשתנות - וזו עוד סיבה שאני מתרחקת מאנשים זרים... אני לא רוצה לשנות את עצמי אבל כשהם סיבי אני אוטומטית משתנה.

מעניין שהצלחתם להחזיק מעמד כחברים מכיתה א'. אני לא הצלחתי למצוא ילדות בכיתה שדומות לי ברמה הזאת ומתעניינות באותן הדעות והרעיונות שאני מתעניינת, אז החלפתי את זה באינטרנט. במקום לדבר עם אנשים על הרעיונות שלי חיפשתי אותם בגוגל וקראתי עליהם, הסקתי את התובנות שלי לבד. אמנם מתחילת החטיבה רציתי מאוד לחלוק דעות ורעיונות עם אנשים אחרים, אבל כשעשיתי את זה חשבו שאני מתנשאת ולא הבנתי למה אז המשכתי. מרוב שהיו ביננו כל כך הרבה אי הבנות, זה הרגיש כאילו פשוט לא דיברנו באותה השפה.

אני יודעת שצריך לקחת סיכונים, אבל אני שונאת סיכונים ונמנעת מכל דבר שעלול ליצור דחיה, והיא כן כואבת הרבה פעמים. אני פשוט חושבת ככה: אם אני לא אנסה ליצור קשרים עם אנשים, אז אני לא אכשל בזה. הבעיה היא שבחיים לא מספיק לא להיכשל, אלא גם צריך להצליח...


זה בטח מרגיש טוב להשתפר עם הזמן, גם אם זה בצעדים קטנים.
לפי הפרזנטציה האחרונה שלי אני רק מדרדרת... נקווה לעתיד טוב יותר

אם לא הושפעת ממצב הרוח שלך באותו היום אלא ניסית להיות כמה שיותר אובייקטיבי בתשובות, אז כן, התוצאה נכונה לפי המודל האישיותי בשם neris (פשוט אנשים נוטים לבלבל אותו עם mbti, אז רציתי להבהיר את זה).
למען האמת, הופתעתי מהתוצאה. entp, מגניב. מה האות האחרונה? אני מנחשת שt.
לפי neris, אני intp-t. אתה מוחצן לעומתי.
רוב החברות שלי מופנמות כמוני. שתיים מהן infp, אחת infj, אחת enfp והאחרונה esfj.


עניתי בדיליי, מקווה שהלך טוב האירוח אם בסוף כן החלטת לארח. בהצלחה בבגרות היום! לי יש בגרות פנימית ביום שלישי שעוד לא התכוננתי אליה... גם אני לא מדהימה בניהול זמן
גם איתך כיף לדבר!

וואו איזה יום קשוח, הבגרות הייתה על מחזה באנגלית, ורק יום לפני הבגרות החלטתי לקרוא אותו כי אני וניהול זמן "חברים טובים", האמת שאמא שלי מתלוננת עליי בעניין של הניהול זמן ואני מסכים, בחיים אל תעשי את זה, לקח לי 7 שעות לקרוא 120 עמודים באנגלית בצורה מעמיקה, אני סיימתי לקרוא רק ב4 וחצי לפנות בוקר אז ישנתי 4 שעות, לא חכם אבל הייתי חייב
אני די מופתע מעצמי כי אני לא בן אדם שמתמיד בקריאת ספרים, אבל אני כן אוהב ספרים
ואז היה לי יום חסר מזל ובאותו הזמן בר מזל, לסיכום כואב לי הראש.

אני ממשיך את מה שענית פעם קודמת

דווקא מכיר את הערוץ in a nutshell, ראיתי סרטון שלהם, הם מעבירים סרטונים בצורה ממש טובה, זה באמת מעניין ואחלה דרך להעשיר ידע אבל לא יוצא לי לראות סרטונים שלהם...
חחחחחח אני זוכר לפני שנה ניסיתי ללמוד את השיר פתיחה של בובספוג בחליל, לי ולחליל יש עבר טוב ביחד, אני וחבר הבאנו חליל לכיתה כדי לשגע אנשים, ואז בסוף הרכזת שמעה והחרימה לנו אותו, כנראה רצתה לנגן גם...
יפה שאת מציירת, אני גם הייתי מצייר בעיקר בכיתה ט-י כשהיה את הסגר, הציורים שלי שמורים בקלסר ואני אוהב לראות להיזכר בהם לפעמים, אבל אהיה כנה אני לא הייתי ואן גוך מה שנקרא.
וספרים תאמיני לי הלוואי גם לי היה זמן, יש לי ספר על שפת גוף שאני צריך לקרוא אבל אי אפשר כשהיום היה בגרות, בעוד 3 ימים מתכונת מתמטיקה וככה זה עד סוף בית ספר.
האמת שהמשחקים היחידים שיוצא לי לשחק בטלפון זה קלאש רויאל, סודוקו ושחמט
שיחקתי לפני כמה שנים בקול אוף בטלפון, אבל אני לא צריך כשיש לי בסוני את המשחק, אבל כרגע אני משחק יותר במשחקי מלחמה מציאותיים יותר, לא שאני משחק בסוני הרבה, יוצא לי פעם בשבוע.
רוב הזמן יוצא לי להתמקד בלהיפגש עם, חברים, אנשים וזה לא ביזבוז זמן לדעתי כי אני קודם כל אני נהנה ובנוסף משפר ביטחון עצמי, יכולות התבטאות וגם לפעמים יש דיונים חשובים.
ואני גם מאוהב בלטייל מלא בארץ עם חברים, הגענו לצפון, לדרום, לשלג, זאת חוויה שלא שוכחים שאני באמת ממליץ לך לעשות
דוקטור הו לא שמעתי, המפץ הגדול רק שמעתי, דווקא אני אוהב סדרות קומדיה כאלו.
אני כרגע רואה timeless, זה מדע בידיוני אבל בעיקרון מה שגורם לי להתעניין זה שהם חוזרים בזמן לתקופות אמיתיות בחיים שלנו ופוגשים אנשים משמעותיים, ובתור אחד שאוהב היסטוריה (פחות שיעורי היסטוריה)
אני אוהב את הסדרה.
ואת "איך פגשתי את אמא".

אז אחרי חפירות שסיפרתי על עצמי, כל עוד תכירי את התחביבים של האנשים שמספרים לך עליהם, תוכלי לומר להם כל דבר בחזרה (אני מקצין), לתת מיליון דוגמאות, לתת דעות, מלא דברים כדי שתהיה שיחה בניכם

ומכיוון שמאוחר אמשיך מחר אחרי בית ספר אלא אם אלך לים אז אכתוב יותר מאוחר, אני פשוט כותב כזה לאט.

זאת ממש בעיה שאת נמצאת במקום שאת לא משתייכת אליו, בית ספר דתי גורם הפרדה בין הנשים לגברים, וזה יוצר בעיה עם תקשורת עם המין השני...
אני חושב שהצבא תהיה הנקודה שתוכלי להרגיש חופשית עם עצמך, הקטע שבצבא יש מספיק בעיות אחרות שתצטרכי להתמודד איתם
ואני יכול להבין את הפחד שלך בלצאת בשאלה בפני המשפחה, שמעתי סיפורים לא טובים לגבי זה, אגב המשפחה שלי מאמינים (לא דתיים), ובעבר הייתי קרוב יותר לדת מהם, עד שהפסקתי, והם כועסים כשאני אוכל לא כשר (גם אם זה מחוץ לבית)
והם מאיימים שאם אוכל לא כשר הם יספרו לדוד שלי, דוד שלי שהוא דתי והייתי קרוב אליו בעבר בעיקר, אני הלכתי בדרכיו מרצון והפסקתי מרצון, אבל האיום לא משפיע עליי.
בעיקרון אצלי המצב אחלה כי הסביבה שלי חילונית: העיר, המערכת חינוך, החברים, אז לא באמת יכולים להכריח אותי להאמין, אבל אצלך אפשר להבין את הפחד ובאמת יש קושי...
ואגיד את האמת אני לא יודע אם אני מאמין שהוא קיים או לא, אבל אני כן מרצון חוגג חגים, ישן בתוך הסוכה, ולעיתים רחוקות מתפלל, כשאני נמצא בכותל אני מרגיש תחושה טובה כזאת ושייכות.

את קוראת לאנשים אנשים זרים, אבל כולם אנשים זרים בהתחלה, לוקח זמן להכיר אותם...
וככל שתכירי יותר אנשים זרים, ככה מתוכם יתגלו יותר חברים, גם אם כמו שאת טוענת שאת לא משפיעה יותר מדי על אם תתקבלי או תדחי, בסוף חלק יקבלו אותך ואת תכניסי אותם למעגל חברים אם גם את מתחברת אליהם.
ואני כנראה חוזר על עצמי אבל אני כן חושב שאת משפיעה, כי עובדה שבעבר שהייתי חסר ניסיון, פחות ביטחון, היה לי הרבה יותר קשה להתחבר לרוב האנשים, ועכשיו זה קל לי הרבה יותר, וזה ככה גם אצל חבר שלי.
כמובן שזה גם תלוי בבן אדם השני.
את לא חייבת להסכים איתי.
לגבי שיחות, אני נתקלתי במלא שקט מביך במהלך חיי, זה היה הפחד שלי בעיקר בעבר, נמנעתי להיפגש עם אנשים חדשים, אבל כשאני מסתכל על העבר ועל עכשיו אני רואה שינוי מאוד גדול ושזה פחת ואני פחות נמנע מלהיפגש עם אנשים חדשים ויותר יוזם.

אני מנסה להבין למה שלא יסכימו לך להיות בתנועה של המשטרה, מבאס כי זה יכל להתאים, גם מחוייבות אישית, גם כיף וגם דרך להכיר חברים...

אצלי יש 2 תנועות נוער
צופים ותנועת הנוער עובד והלומד.
לא מפתיע אבל שניהם חילוניים
כשהייתי בכיתה ב'-ג' הייתי בנוער עובד, אני זוכר שהיה כיף, אבל לא זוכר ממש מה עשיתי שם
לפני שנתיים הלכתי לחברים שלי בצופים לבוא ליום אחד והיה כיף.
לפני כמה חודשים הלכתי לנוער העובד ליום אחד כשחברים הזמינו ואפילו הייתי בערך אחראי על הילדים שם והיה אחלה לגמרי, אני כבר הייתי אחראי בעבר על ילדים בקייטנה במשך תקופה וזה כיף.
בתור אחד שהיה אחראי על ילדים כשעבדתי בקייטנה
החיסרון הוא שתתקלי בילדים קטנים בעייתים ומציקים וקשה להתמודד איתם וחלק יאהבו אותך מאוד יגידו שאת המדריכה הכי כייפית וזה באמת מחמם את הלב אבל חלק ישנאו אותך וירצו לעבור קבוצה (קורה לכולם).
ואגב בקייטנה הכרתי מדריכים בגילי והתחברנו אז מאמין שזה יקרה גם בתנועות.
ואם אני זוכר מכיתה ב' אז הפעילויות בתנועות הם די משעממות
אני רוצה להיות בתנועות נוער של נערים בגילי ולא נשארים באותו מקום, אלא עושים טיולים, בצופים ונוער עובד יש טיולים, אבל אני רוצה רק להיות בטיולים.
ואל תחשבי שהחלטתי לשלול את העניין לגבי תנועות נוער אני רוצה לנסות שוב, דיברתי לפני כמה ימים עם ידידה ושאלתי אם זה אפשרי לבוא לאחד הימים שלהם בנוער העובד, היא אמרה שכן אז אולי אשנה את דעתי

שואל השאלה:
וואו- ואני חשבתי שאני גרועה בניהול זמן..
תמיד לפני מבחנים בלילה האחרון אני הולכת לישון מוקדם (11 בלילה בערך) גם לך כדאי לאמץ את ההרגל הזה.
לדעתי זה נחשב יום בר מזל. לקרוא 7 שעות רצוף זה מדהים

לול גם אני וחברה שלי הבאנו חליל וניגנו בבית ספר ביסודי. במסדרון היה גם ככה המון רעש אז למה לא חחח
בהצלחה במתכונת... דיי מחריד לחשוב על זה שבשנה הבאה יהיה גם לי עומס כזה.
פעם שיחקתי קלאש רויאל אבל לא אהבתי את זה כל כך. יש משחק קצת דומה שחזרתי לשחק בו אחרי שנים שלא - צמחים נגד זומבים. הוא ממש נוסטלגי בשבילי, ביסודי שיחקתי בו מלא עם אח שלי הקטן
סודוקו זה נחמד, אבל אני אוהבת לפתור את הסודוקו שבעיתונים, בטלפון פשוט יש משחקים יותר מעניינים.
שחמט אני לא אוהבת. רק חידות שחמט, אבל משחק שלם זה מתיש
אני הייתי שמחה להשתתף בדיונים חשובים אבל הבעיה היא שאני לא ממש יכולה להביע את הדעות שלי בסביבה שבה אני נמצאת (כתבתי כבר לפני זה).
מגניב, אני בחיים לא טיילתי עם חברים.
timeless זה מוכר לי, אבל לא יודעת את העלילה. זה נשמע דיי מעניין, אבל שהאפשרויות של העתיד יותר מסקרנות אותי מאשר ההיסטוריה בעבר. הייתי מעדיפה לנסוע בזמן לעתיד מאשר לעבר (את זה יש הרבה בדוקטור הו - גם מסע בזמן לעתיד וגם לעבר).
לא צפיתי ב"איך פגשתי את אמא" אבל חשבתי להתחיל לראות את זה אחרי שאני אסיים עם המפץ הגדול (אני לא יכולה לראות שתי סדרות במקביל).

מהם התחביבים ותחומי העניין שלך? לא חפרת על עצמך מספיק.




אתה צודק שזה יוצר בעית תקשורת, כשאני אעבור לצבא אני כנראה אצטרך להתמודד איתן, אבל אני מקווה להתעסק בבעיות האחרות שדיברת עליהן.

נשמע לי מוזר שההורים שלך כועסים עליך שאתה לא אוכל כשר כשהם בעצמם לא דתיים.
נו, גם אם הם יספרו לדוד שלך, מה הוא יכול לעשות לך? זה רק בן אדם אחד והוא לא מהמשפחה הגרעינית, גם אם הוא ינדה אותך או משהו כזה זה לא ישפיע יותר מידי על החיים שלך.
העיר שלי גם חילונית (יש גם דתיים וגם חילונים פשוט), מערכת חינוך הלוואי שהיא הייתה חילונית אצלי.. היום בדיוק עשיתי בגרות פנימית (חלק מה30%) בתושב"ע על כל מיני הלכות שלא אכפת לי מהן. זה פשוט דפוק. אבל האמת שהלך לי טוב (הייתי מתפלאת אם לא, חרשתי לזה ממוצ"ש) וזה כנראה יעלה לי בטיפה את הממוצע בגרויות, אז אני יכולה להתמודד.
האמת שכבר התרגלתי אז לא קשה לי, פחות או יותר שנתיים אני במצב המוזר הזה.
וואו, בדיוק אתמול אבא שלי אמר לי שזה לא טוב לאסור הלכתית יותר מידי דברים כי זה גורם לרתיעה מהדת והמסורת, ושאם היו פחות איסורים אז אנשים היו אוהבים לחגוג חגים ולהמשיך מסורת, בלי קשר להאם זה נכון לעשות את זה או לא - ולכן זה גם יותר כדאי. זה ממש מה שאתה תיארת.
אמא שלי כנראה לא הייתה מסכימה איתו, אבא שלי הרבה יותר פתוח מאמא שלי בדעות. הוא שמאלני, למרות שזה לא ממש מקובל אצל הדתיים לאומיים. בגלל זה אני יותר מתחברת אליו.

אני יודעת שכולם אנשים זרים בהתחלה, זו בדיוק הבעיה...
זה מאוד מעניין איך השתנית, נראה שהפכת ממופנם למוחצן (גם מבחן האישיות שעשית מאשש את זה).

נזכרתי שהייתה לי עוד הזדמנות להכיר אנשים, אבל גם היא התפספסה. אני בכיתה ח' רציתי ללכת למש"צים, לנסות לראות איך זה, אבל הכנס הראשון היה ביום רביעי ובאותו הזמן הייתי בתוכנית האצה לבגרות במתמטיקה (פרשתי באמצע בגלל עומס, בלקאאוט בבחנים ומבחנים ובגלל שהרגשתי שהילדים האחרים חכמים ממני, ותמיד ישבתי לבד ושתקתי. רק אחרי שפרשתי הבנתי שהם פשוט הצליחו להתרכז וידעו לנהל זמן נורמלי, בניגוד אליי. הם כן היו מוצלחים ממני אבל מבחינת מהירות הקליטה והשליטה בחומר היינו כמעט באותה הרמה.). תמיד למדתי ביום רביעי ולא רציתי להפסיד חומר (זה היה המון חומר להפסיד) אז לא נרשמתי למש"צים בגלל זה. חבל, זה היה יכול להיות נחמד.
חברה שלי גם מדריכה (אבל בבני עקיבא) והיא באמת לפעמים מתלוננת על החניכות שלה, אבל בסה"כ נראה שכיף לה להיות מדריכה.
לדעתי כדאי לך להצטרף לנוער העובד בחזרה, ככה אתה תשמור על המצב החברתי שלך טוב.



אה ומתנצלת על הדיליי, הייתי עונה לך אתמול אם לא הייתי לומדת לבגרות כל היום (נתנו לנו יום חופש לפני אז פשוט הקדשתי את כולו ללמידה ברגע האחרון, כמנהגי).

אגב, אם חשבת ששלך יותר מדי ארוך,
אז תחשבי שוב...
בהצלחה לך חחחחחח

סליחה שלקח לי זמן באמת לא היה לי זמן פנוי לזה.
אגב אני חייב לשתף, אתמול יצאתי עם חבורה של אנשים שחלק אני לא מכיר ובאתי בגישה לא טובה (סיימתי עבודה גם ב10 וחצי בערב ואני גמור מעייפות) וסקפטי, אז לא ממש דיברתי עם האנשים החדשים, די סבלתי ויצאתי מבואס.
היום היה עוד יציאה עם אנשים אחרים בעיר אחרת לגמרי וביציאה כמעט כולם שם לא הכרתי.
היו לי חששות, אבל אמרתי שאני חייב לבוא בגישה טובה וחברותית, טיפה זייפתי בהתחלה אבל אז התחברתי ל*כולם* שם, הגעתי למצב של שיחה עם מישהו לבד במשך שעה וחצי ונפתחנו והכי צחוקים שהיו והזמן עבר מהר אבל הייתי חייב לחזור מוקדם בגלל האוטובוסים שהתבאסתי.

מוסר השכל: בהתחלה לזייף ולבוא בגישה טובה ואנרגטית, מאשר לבוא בגישה מבואסת/לא חברותית



לגבי מה שכתבת, שמח שלקחת ברצינות את מה שכתבתי .
זה טוב שעם הזמן את משתפרת בתקשורת ובביטחון, כמובן תמיד לשאוף לכמה שיותר ולדאוג שזה יקרה.
האמת שגם אצלי כל הזמן ביום הורים המחכנת אומרת לי "אשמח שתשתתף יותר, אני רואה שיש לך הרבה דברים חכמים לומר לחברים שלך בזמן הדיונים, אבל תספר מול כולם"
בדיונים של הבעה עצמית מול קהל אני חייב להשתפר.
לגבי השתתפות בשיעורים שפשוט עונים תשובות שטחיות ולא הבעה עצמית, אני עונה יותר בקלות.
אני חושב שהשתתפות חייבת להיות משהו חשוב כי זה משפר הבעה עצמית מול קהל, וככה סוחפים אנשים לעשות מה שאתה חושב.
ביום המאה בצבא שקובע את הציון שלך, צריך הבעה עצמית מול קהל

לגבי פחד להצטלם, אני שנאתי להצטלם בעבר בגלל הערכה עצמית נמוכה מאוד, אמצא ט' הייתי במצב ממש נורא בגלל זה
עד שהתחלתי לעבוד על עצמי, שזה גרם מבנים ובנות להחמיא לי, ושהתחילו איתי אפילו.
וזה העלה לי הרבה, אבל לא מספיק.



לגבי המודלים אישיותיים חייב לומר שזה ממש מגניב, עשיתי עכשיו את המבחן הרגע ולפני שנה עשיתי את המבחן ואני זוכר שזה לא אותה תוצאה.
אני חושב שמה שיצא לי דווקא הגיוני אבל באותו הזמן לא בטוח, אני אעשה את המבחן שוב מחר.
מעניין אותי שתסווגי אותי לסוג שאת חושבת שאני ותכתבי ונראה אם את צודקת, ובמקרה שאת טועה תאמרי עוד סוג ליתר ביטחון



וואו חייב לומר אני מאוד מופתע מהתחומי עניין שלך כי הם לא תחומים נפוצים אצל אחרים.
עניינת אותי לגביהם ועשיתי חיפוש קצר, אני רוצה להעמיק עליהם יותר מחר ולא כרגע כשאני גמור מעייפות
אני חושב שזה גם מידע מעניין, כיף להבין איך דברים עובדים וזה גם יכול לעזור לנו בחיים.

ולא כתבת תחביבים (דברים שאת אוהבת לעשות ועושה לעיתים קרובות), כמו לשחק במשחק ספציפי, לראות טלוויזיה, ספורט מסויים, להכין אוכל, כלבים?

פשוט ככל שיש יותר ידע על תחומי עניין מגוונים ויותר תחביבים ככה יהיה יותר קל למצוא תחומים משותפים ולתקשר .
בשבילי זה כיף לחפש תחביבים ותחומי עניין כי אני בן אדם סקרן.
לדוגמה היום אני והבן אדם שאני לא מכיר דיברנו מלא בעיקר בגלל משהו משותף ששנינו אוהבים, היה לנו הרבה סיפורים עליו ובאותו הזמן שנינו ניסינו ללמוד אחד מהשני כדי להשתפר בו.
*כמובן תחביבים/תחומי עניין שניסית ולא אהבת תפסיקי אותם ולא לעשות בכוח*


לגבי הnlp, אם לא מעניין כמובן לא צריך ללמוד, אני עדיין לא העמקתי בזה, אבל חלק מהnlp זה מלא דברים, למשל ללמוד את שפת הגוף ושפה מילולית שזה מאוד מעניין אותי, שפת הגוף שרק החלק הזה יש הרבה מידע היא עוזרת להבין מה האדם השני משדר אם הוא כרגע חסר ביטחון, פוחד, מנסה להתרחק ממך, או מנסה להתקרב
בנוסף לכך אם תדעי איך להשתמש בשפת גוף בתור יתרון, בלשדר ביטחון, להראות קירבה ועוד מלא.


כשאני שומע פודקאסט אני מנסה ממש להתרכז וקשה לי לעשות כמה דברים במקביל אז אם יש לך את היכולת הזאת, בכיף, פשוט את צריכה למצוא פודקאסטים שבאמת מעניינים

אז אני מול הכיתה לא מביע שום דבר, בגלל הפחד של לשכוח מה לומר, או מילים מסויימות זה קורה לי הרבה...
דווקא יש פעמים שהבעתי דעות כי המורה הכריחה להשתתף והבעתי טוב מאוד והסכימו איתי
לגבי רגשות אישיים שלי אף פעם לא הבעתי מול כיתה/קבוצה של אנשים שאתה לא ממש מכיר
ואלו תכונות שליליות שאני לא מרוצה מהם, אז אני לגמרי מבין את מה שאת כותבת

דווקא לגבי הצגת בוקריפורט בכיתה ח' הצגתי *בעל פה* מצגת בכיתה שלמה, ואני לא צוחק הלך לי ממש טוב, דיברתי כל כך חלק, אולי הלך לי יותר טוב מכל אחד בכיתה, המורה אשכרה אמרה שהיא ממש מופתעת לטובה ועוד תלמידים אמרו שקראתי ממש טוב וקיבלתי 100, והעיקר שגם את קיבלת 100.

ומה מונע ממך ליזום, ליזום יציאות? ליזום שיחות?
ומצויין שאת הולכת לטיולים שנתיים, אל תוותרי על זה, חשבת אולי להצטרף לתנועות נוער?
אני ספציפית לא מתחבר לתנועות נוער אבל יש בזה יתרונות

לקח לי הרבה זמן לכתוב את התשובה הזאת, קחי את הזמן לכתוב את שלך

אני עוד מעט אענה על שאר מה שכתבת

היה לי לצערי מלא מתכונות ויש לי מתכונת בלשון עוד יומיים שלא התאמנתי עדיין ועבודה חצי גמורה להגיש עד היום... אבל אני יודע שאצליח להסתדר.

ושכחתי לענות על מה שכתבת ממקודם אז
אני חושב שבעיר שלי יקבלו אותך מאוד טוב ולא יגידו שאת מתנשאת, העיר שלי תמיד נחשבת מהצד עיר של מתנשאים שכנראה את תחשבי שהרוב שם כאלה
וכנראה האנשים שסיפרת להם את הרעיונות והדעות הם לא האנשים הנכונים לספר להם.
וגם אם הם חושבים שאת מתנשאת אל תקחי את זה כהעלבה, תקחי את זה לצד החיובי שאת חכמה מדי בשבילם.

לפי איך שאת אומרת נשמע שאת צריכה ללמוד לקבל כישלונות, ואני שמח שאת מבינה שלא מספיק לא להיכשל וצריך להצליח אבל כדי להצליח נכשלים לפני...
כמובן הכל בחירה שלך את יכולה ללכת על הצד של לא לקחת סיכונים, אני חושב שסיכונים מוסיפים עניין יותר לחיים שלי, אני נהנה מסיכונים, זה גם מפריש אנדרנלין חחחחחח
לפני שבועיים בטיול עשיתי משהו שהפחיד אותי נורא, הוא היה מסוכן אבל עשיתי אותו רק בשביל להתגבר על הפחד, אחר כך הרגשתי כל כך טוב וגם הוכחתי שהפחד לא עצר אותי, אני רציתי לצעוק משמחה.
כי ההרגשה שמשהו עוצר אותך ואז אתה מצליח זה פשוט כזה טוב שאתה רוצה עוד
אגב הדבר הזה באמת היה מסוכן
אבל הייתי חייב...
יצא במודל אישיות של neris שאני 63% זהיר, מופנמים הם זהירים ואת טוענת שאני מוחצן
אני גם אחד שאוהב סיכונים אז איך זה הופך אותי לזהיר?
ניסיתי 3 פעמים בימים שונים את המודל אישיות השתנה ממש מעט האחוזים.
אני יכול לומר שעם הזמן אני באמת עובר תהליך של מוחצנות ואני לא לוקח את זה בתור משהו רע, אבל אני גם לא רוצה להיות מוחצן מדי.
מזה משנה מה האות האחרונה? ונראלי שיצא t אני לא בטוח

וברור שזה מרגיש טוב להשתפר עם הזמן, אני כל שנה מסתכל עליי שנה אחורה ופשוט אומר "וואו איזה שיפור, אני גאה בעצמי", אני מנסה גם כמה שיותר להעלות לעצמי את הערך עצמי כי ערך עצמי גבוה *אני משער* בונה לך יותר ביטחון.
בתחילת כיתה ח' אמרתי שאני שונא את החיים שלי, אשכרה אמרתי את זה, בתקופה הזאת ממש עברתי מצב חברתי זוועה, הרבה שנאו אותי, פעם ראשונה שביקשתי בתקופה הזאת כמה פעמים עזרה מה', לא אמרתי כלום לאף אחד.
ועבר חודשים ולא קרה כלום, בסוף איכשהו אנשים לא שנאו אותי ורק אז קבעתי לעצמי יעד לשפר את מצבי החברתי כי הייתה לי תקווה והרגשתי שקיבלתי הזדמנות
ובכיתה י' שאפתי לא רק לשפר את המצב החברתי אלא להפוך לגרסה טובה שלי בכל דבר שאפשר.
מבחינה קוגניטיבית, מבחינה של שגיאות כתיב (יש לפעמים אבל הרבה פחות), מבחינה של ביטחון עצמי, ערך עצמי, דומיננטיות, תחביבים חדשים, בחינה מנטלית, עשיתי אתגרים קשים כדי לחזק את המנטליות שלי, שמעתי פודקאסטים כדי להשכיל, לשפר את הגוף, בעבר הייתי מלא וחלש והתביישתי מהגוף שלי, עכשיו אני חייב לומר אני אוהב אותו (אני לא מהאלו שמגזימים עם הכושר).

אני חייב לספר לך משהו שאני גאה בו שקרה לי לפני כמה חודשים וזה קשור למה שקרה לפני שעתיים, היה לי טורניר mma (אני לא ממש מתאמן בmma אבל עושים לפעמים טורניר קרבות בגילאים שלי בחדר כושר)
המשקלים הם בין 60-100, יש כאלו ששוקלים 90+ אבל ממש מעט בתכלס ככל שאתה שוקל יותר יש לך יתרון, אני שוקל 65.
אז נלחמתי מול מישהו שוקל 95 גבוה מאוד וניצחתי, הגעתי לגמר גם מישהו גבוה אבל שוקל נראלי כמוני וכן... אשכרה ניצחתי גם שם, הדבר הזה העלה לי את הביטחון מאוד ואנשים פחדו להילחם נגדי בפעמים הבאות, זה הרגיש מוזר..
אחרי כמה זמן הגיע מישהו חדש וממש מיומן, גם גבוה ושוקל 80
עשינו רק קרב לא טורניר והוא ניצח, הרגשתי שאני חייב עוד קרב לנצח (אני אוהב את ההרגשה של הצלחה), אחרי כמה שבועות עשינו עוד קרב וניצחתי ולמה ניצחתי? בגלל המנטליות והרצון לנצח.
היום היה שוב טורניר, 30 משתתפים, בהתחלה של הקרבות אנשים ישר פחדו להילחם מולי בגלל הטורניר הקודם, הטעות שלהם זה שהם הורידו לעצמם שהם לא ינצחו... ובסוף ניצחתי
הגעתי לגמר נגד אותו אחד שניצח אותי ואני ניצחתי אותו אז היינו בשיוויון, שנינו באנו ברצון גבוה לנצח, גם גמר וגם שנינו בשיוויון בקרבות של אחד נגד השני.
ואני ניצחתי ושמתי לב שכל ניצחון נותן לך אנרגיה טובה אחרי זה, יותר ביטחון.
ולא חושב שיש פה תובנה חדשה שאת יכולה להפיק אבל הייתי חייב לשתף
הטורניר זה רגע שאני לא שוכח וחוויה

שואל השאלה:
^חחח לא, אני נהנית מההתכתבות הזו.

רוב הפעמים שיש לי מבחנים אני ישן הכי מאוחר לפעמים מגיע ל3 בלילה, חחחחחח זה ממש לא נכון לעשות ככה, היום עשיתי מבחן כשיום לפני ישנתי ב2 בלילה כי למדתי... קמתי ב7 וחצי, למדתי עוד 20 דקות עוד ואז יצאתי לבית ספר.
ניהול זמן נוראי.
וחד משמעית אין לי מושג איך הצלחתי לקרוא 7 שעות וזכרתי את הסיפור טוב אבל אני סבלתי ב7 שעות האלו

בטח לפחות ניגנתן יפה, אני והחבר החרשנו לאנשים ולרכזת את האוזניים שהיא ממש צעקה "חלאסס דיי, חירפנתם את המוח, תביא את החלילית"
אני אוהב לעשות דברים שונים בבית ספר כדי להנות יותר, פעם מצאתי סל קטן שתולים אז הבאתי לכיתה וכולנו שיחקנו כדורסל והמורה צעקה עלינו בגלל הסל, הסל עדיין בכיתה, אני פשוט אוהב למלא את הכיתה במלא דברים שונים ועכשיו נתנת לי השראה להמשיך עם זה
זה צובר ימים מיוחדים בבית ספר וחוויות מצחיקות.
שנה הבאה זאת אומרת את כרגע כיתה י', אני אגיד לך את האמת כיתה יא' לא כזאת קשה כמו שמתארים ציפיתי ליותר, פשוט מתרגלים לעומס שזה הופך לנורמלי ובכל זאת מוצאים זמן לדברים אחרים אבל פחות...
הלחץ האמיתי קורא רק במחצית השניה בעיקר באפריל-יוני
ואני מכיר צמחים נגד זומבים הייתי משחק בזה מלא בעבר, משחק טוב באמת נוסטלגי אבל מעדיף את המשחקים הנוכחים
ולגבי שחמט, אני בעיקר משחק לעיתים רחוקות בפנים מול פנים עם חברים או אבא שלי שזה יותר כיף, דרך הטלפון זה כבר פחות מעניין אותי.
סלחי לי אם השאלה חודרנית אבל בעתיד הרחוק את מתכננת להתרחק מהסביבה הזאת כדי להרגיש יותר חופשיה? האם זה אומר שזה יגרום גם לריחוק מהמשפחה?
וכשתיהיה לך הזדמנות לטייל עם חברים בבקשה תקחי את ההצעה.
אני באמת לא יודע אם הייתי מעדיף לבחור לנסוע לעבר או לעתיד
שניהם מאוד מעניינים אותי, אם הייתי נוסע לעבר כנראה זה רק היה בשביל לראות אירועים היסטוריים שקרו, ממש לא בשביל לתקן טעויות שלי
ואני גם אותו הדבר לגבי החוסר יכולת לראות 2 סדרות במקביל, הבעיה שאיך פגשתי את אמא ירד מנטפליקס אבל אפשר אתרים פיראטים אבל זה פחות נוח.


ותודה ששאלת אותי לגבי התחביבים והתחומי עניין, אני אספר על הרלוונטים לתקופה הממש עכשווית הזאת כדי כמה שפחות לחפור
אז נתחיל מתחביבים:
אני אוהב להתאמן בחדר כושר, חדר כושר עוזר להעביר כאבים מנטליים ורגשיים, ולראות תוצאות זה משמח ומעודד.
אני בעיקר בעבר עכשיו פחות יוצא לשחק במשחקים בפלייסטשן (כבר אמרתי ממקודם), המשחקים המרכזים ללא פירוט על כולם כי יש מלא:
ufc 4 (משחק mma ריאליסטי, כל כך קלאסי אני)
והכי אהובים הם battlefield 5 וenlisted (משחקים ריאליסטים על מלחמת העולם גם פשוט קלאסי).
אני אוהב לצפות ביוטיוב וסיפרתי את עיקר הדברים.
אני שומע מלא שירים, שירים מאוד מגוונים ושונים אחד מהשני, שירים מתקופות שונות, בשפות שונות (אנגלית, עברית, רוסית, צרפתית וספרדית).
אני מתעניין בפוליטיקה אבל טיפה פחות מבעבר.
אני אוהב ללמוד על נשקים, טילים, מטוסים טנקים וטכנולוגיה צבאית מכל התקופות לא מתעמק יותר מדי בזה.
אני אוהב לשחק לפעמים כדורסל וכדורגל עם חברים
אני מטייל בארץ כמו שאמרתי
אני ניפגש מלא עם חברים, מכיר הרבה אנשים חדשים, יוצא לי ללכת להרבה ימי הולדת שזה כמו מסיבת בית אבל בעצם לא מסיבה, אני הולך גם למסיבות (לא להרבה, הייתי כרגע רק ב5 ופעם ראשונה הייתה סוף י')
עושה הרבה על האש עם חברים
אוהב להיות בים
אוהב לרכב על אופניים (לא חשמליים), אני לפעמים רוכב בסביבות ה60-25 קמ וזה סוג של טיול, הגעתי לים כמה פעמים שזה גם 60 קמ הלוך חזור, פעם זה היה פעם בשבוע אבל עכשיו פחות זמן ויותר פעם בחודשיים.
ואני אוהב לנסות דברים חדשים.
יש סיכוי ששכחתי עוד אבל לא נורא.

לגבי תחומי עניין שאלו גם תחביבים:
לדעתי התחומי עניין זה להתעסק בכל הדברים שהופכים אותי לגרסה יותר טובה אז כתבתי חלק ממקודם (כל התקשורת, ערך עצמי וביטחון), הדברים האלו ילוו אותי כל החיים וגם בקריירה משתמשים בזה.
גם כושר זה סוג של תחום עניין וגם תחביב זה גם מאוד כיף וגם עושה אותי יותר טוב.
האמת שפסיכולוגיה מאוד מעניינת, ובתוך פסיכולוגיה נמצא כל שאר הדברים שאמרתי שכתבתי ממקודם
כל מילה שאני לא יודע את פירושה אני חייב לחפש פירוש כדי להעשיר אוצר מילים, כל דבר שבעצם גורם לי להעשיר ידע שיעזור לי בעתיד.
אני עובד בעבודה לא ממש מיוחדת פעם בשבוע, בעיקר בימי שבת (כשהדוד גילה הוא התאכזב ואמר כל מיני דברים אבל לא השפיע עליי).
עזרת לי להבין שאני חייב למצוא שאיפה לקריירה בעתיד, אבל אשכרה אני לא מוצא, אין לי כרגע כיוון... אני כן מתמקד בפסיכולוגיה אבל לא מרגיש שיש לי שאיפה להיות פסיכולוג.


ההורים שומרים כשר ואנחנו עושים קידוש ומנהגים וכאלה אז הם אומרים לי לעשות את הדברים הבסיסיים
הוא לא ינדה ולא יעשה כלום, פשוט הרצון לא לאכזב... אבל ככה או ככה זה לא מאיים עליי ועובדה שאני ממשיך לעשות מה שאני רוצה.
אני מאמין שחלק מהבחירה שלי להתרחק מהדת מושפעת גם מהסביבה שאני נמצא בה
העיר נחשבת העיר התשיעית הכי חילונית, הרוב בקושי עושים מנהגים אז אני נחשב בין האנשים שהכי קרובים לדת, לדוגמה בכיתה שלי שאנחנו 40 תלמידים יש רק ילד אחד שנחשב יותר קרוב ממני לדת והוא בטלפון בשבת ולא מניח תפילין.
הבנתי שבכלל מתכוונים לבטל בגרויות בתנך והיסטוריה (לא יודע אם זה כולל מוסד דתי) אבל ככה או ככה זה יקרה לתלמידים שיעחו שעה הבאה לי' נראלי
מה שאבא שלך אמר באמת מה שתיארתי על עצמי, הקטע שבזמן האחרון האמונה שלי כלפי ה' ירדה אז עדיין לא יודע אם אני בכלל מאמין או לא.
חגיגת חגים ולברך בחג תמיד אהיה בעד כי זאת פשוט מסורת של דורות.
מה ההגדרה שלך למישהו לשמאלני ולמישהו ימני?
וואי המשצים, חלק מהחברים שלי היו בזה ונראלי אחותי הייתה בזה, אני לא ממש הבנצי ועד עכשיו לא מבין איך בידיוק מצטרפים לזה ולא שאלתי כי בעבר פשוט פחדתי מזה שלא אסתדר חברתית, אם זה גם קשור לשמור על ילדים קטנים אז אולי אוותר על זה חחחחחח
אבל אני רוצה להיות במסע כזה, זה כמו המסע ישראלי שיש בכיתה יא' שהתחלקנו לקבוצות של 15 ילדים רנדומליים עם מדריך, פוגשים את שאר השכבה בחלק מהדרך אבל בעיקר נמצאים עם הקבוצה ומדברים על ערכים, מטיילים וישנים.
לא גאה בזה אבל בחלק של המעגלים שהיה צריל להביע את עצמך אני סירבתי לשתך פעולה רוב הפעמים ואני לא גאה בזה אבל לא הצלחתי פשוט...
בכיתה ח' בבית ספר במתמטיקה היה הקבצה א' הקבצה ב' והאצה ודווקא הייתי בהאצה שזה המתקדם והסתדרתי ממש טוב הוצאתי ציונים של 90
אבל עכשיו אני בכלל 4 יחל גם בגלל חוסר ידע לנהל זמן, דווקא יכולתי לשרוד ב5 כי עובדה ב4 אני מוציא ציונים טובים ולומד שעתיים למבחן, במתכונת למדתי רק 3 שעות יום לפני והלך לי ממש טוב.
ונזכרתי במשהו, בכיתה ג' הייתי ילד ממש חסר מודעות, לא חינכו אותו ללמוד בכלל.
המורה פתחה שיעור אחרי בית ספר למתקדמים במתמטיקה עם חשיבה, התלמידים שהיו שם נחשבו ממש חכמים, ביקשתי להצטרף היא נתנה אפילו שלא הייתי קרוב לרמה שלהם פשוט מאי נעימות, בכל מקרה המורה נתנה תרגיל מיוחד וחשיבתי, אני פתרתי אותו ראשון על השיעור הראשון, שאר הילדים לא הצליחו ונראלי לקח להם בשיעור השני או שבכלל לא הצליחו.
המורה הייתה מופתעת שדווקא אני הצלחתי וגם אני חחחחח.
ובתכלס אין למה להרגיש כזאת תחושת פספוס לגבי המשצים, אני בעצמי חושב שזה לא כזה ביג דיל שלא הייתי שם.

שואל השאלה:
בהצלחה, נשמע לא פשוט... לי יש בגרות פנימית בלשון עוד שבוע בערך
תחשוב על הצד החיובי, אתה מסיים עם זה עוד פחות מחודשיים ואז תוכל להיות גאה בעצמך ששרדת את כל זה.

האמת שאני לא נעלבת כשאומרים לי שאני מתנשאת, כי אני לא חושבת שאני מתנשאת...

נכון, יש לי בעיה עם קבלת כישלונות, כבר מגיל 12 הבנתי את זה, קראתי על זה קצת באינטרנט וחשבתי שיש לי אתלופוביה (פחד מלא להיות טוב מספיק (כישלון), או מחוסר שלמות). אני עדיין חושבת ככה. כנראה זה קשור לזה שתמיד הייתי תלמידה מצטיינת (מהחטיבה עד עכשיו מעולם לא היה לי ממוצע ציונים קטן מ94, וכנראה שזה ישתנה השנה... הציונים שלי במחצית הזו הם פחות טובים מפעם).
אני נהנת מסיכונים אבל בו זמנית מפחדת מהם. מזכיר בטיפ טיפה את התחושה של רכבת הרים. אבל אני פחות נהנת מסיכונים פיזיים כמו שאתה תיארת. הדבר הכי "מסוכן" שעשיתי זה היה כשהייתי באפטלינג בהולנד וזה היה מדהים. עליתי על הרבה רכבות הרים, והאחת שאני הכי זוכרת זו אחת לבנה כזאת ומסולסלת (זאת הייתה הפעם הראשונה שלי על רכבות הרים). בהתחלה התעקשתי לא לעלות אבל בסוף נכנעתי ללחץ חברתי מצד חברות שהכרתי שם, ועליתי איתן על זה. זה באמת מילא אותי באנדרנלין אבל נדיר מאוד שאני עושה דברים בסגנון הזה

במודל neris "זהיר" זה לא כפשוטו אלא הכוונה מאחורי המילה הזו היא לעוד תכונות, וחוץ מזה, אני לא חושבת שיש סתירה בין מוחצנות לזהירות. אם אתה רוצה הרחבה על ההבדל בין ה"זהירות" (turbulent, התרגום לעברית לא ממש נכון) לאסרטיביות (assertive): https://www.16personalities.com/articles/identity-assertive-vs-turbulent
כיף לך, גם אני הייתי רוצה לעבור תהליך כזה של מוחצנות. בדיוק היום שמתי לב שאני מתנהגת במוחצנות כשאני עם חברות שלי והן גם מתנהגות ככה, למרות ששלושתנו מופנמות באופי חוץ מאחת. הרגשתי שפשוט חפרתי על וקסילולוגיה, תחום עניין שאני מתעסקת בו לאחרונה (חקר הדגלים), אבל הייתי מודעת לזה והמשכתי לדבר אבל תוך כדי לוודא שזה לא משעמם.
אני בעצם נחשבת כמעט הכי מוחצנת מבין חברות שלי. תמיד כשצריך לפנות לאנשים זרים, שתי החברות *הכי* קרובות שלי פשוט לא רוצות לעשות את זה, ואז אני נשארת ומתקשרת עם אנשים במקומן. מי יודע, אולי זה מה שיעזור לי להתחיל תהליך של מוחצנות כמו שלך.
כל אות מסמלת צד מסוים במדד (זה של האחוזים). ככל הנראה יצא לך t כמו שחשבתי, t שמסמל turbulent, ולפי התרגום הגרוע לעברית: זהירות.
הרגע עשיתי את המבחן בעברית אחרי המון זמן שלא עשיתי אותו (חצי שנה בערך). וכן, יצא לי intp-t.

מזדהה, גם לי בכיתה ז'/ח' היה משבר חברתי דומה. למה שנאו אותך?
אותי שנאו כי חשבו שאני מתנשאת ומעצבנת, וגם כי כל הזמן הצתתי ריבים בכיתה.
אני אפילו לא ניסיתי לשפר את המצב החברתי שלי, זה פשוט קרה לבד כשחוש ההומור שלי קצת התפתח והראיתי את עצמי לאנשים כאדם פחות מקובע ויותר גמיש.
זה מדהים איך שאתה משקיע ומתמיד בשיפור העצמי הזה, וזה כל כך מנוגד אליי, בעיקר בגלל שאני פסימית וספונטנית. קשה לי בהתמדה, אפילו קשה לי להתמיד בלמידה על תחומי עניין שלי, או בספורט שפעם ניסיתי להתמיד בו. זה כנראה בגלל שאני לא רואה את התוצאה הסופית ישר אחרי ולא יודעת באופן ודאי אם היא באמת תתקיים. מעבר לזה, הרבה דברים אני עושה לפי חשק זמני או תחושת בטן, וכשזה עובר אני פשוט מפסיקה.

וואו! מגניב, היית כל כך אזור מוטיבציה וחדור מטרה שהיתרון המנטלי הזה שהיה לך ביחס אליהם גבר על היתרון הפיזי שהיה להם ביחס אליך. ואתה ניצחת אותו למרות שזה ספורט, גופני ופיזי, שלכאורה ההצלחה בו מבוססת על יתרונות פיזיים, לפי זה לא הייתי מעלה על הדעת שהמצב המנטלי גם יכול לשמש לטובתך. אז כן יש פה תובנה שהפקתי.



גם לי משהו דומה קרה במבחן בהיסטוריה שהיה לי ביום ראשון.. הלכתי לישון בשתיים וחצי בלילה כי הייתי צריכה לסיים את העבודה בהיסטוריה ודחיתי אותה עד לרגע האחרון.. גם ישנתי גרוע (התעוררתי גם באמצע הלילה) כי הייתי לחוצה (גם לקראת המבחן וגם ממשהו אחר.. סיפור ארוך).
אני כמעט ולא משקיעה בבגרויות הפנימיות בספרות אנגלית כי אין לי כוח פשוט, אבל עדיין זוכרת טוב דברים. זה באמת נשמע חרא לקרוא וללמוד ספר באנגלית במשך 7 שעות. בתור אחת שאוהבת ספרים (רק בעברית), אפילו בספר בעברית לא הייתי מצליחה לעשות את זה.

חחח נכון, אנחנו ניסינו לנגן יפה. הדבר הכי "נועז" שעשיתי בבית ספר (אם לא מחשיבים את זה שאני בכלל לא מתפללת בבוקר בכיתה אלא יושבת ובוהה בתקרה) היה היה בכיתה ז', הבאתי לייזר כזה של פנס לכיתה וחרפנתי את המורים עם נקודה אדומה על הלוח. המורה התעצבן ואמר שמי שעושה את זה יפסיק (בסוף הפסקתי).
אני מקווה שבאמת אתרגל לעומס הזה, אני יודעת שבמחצית השנייה תמיד הכל לחוץ. אתמול בדיוק לכיתה י"א אצלנו הייתה מתכונת במתמטיקה.
איך הלך לך במתכונת במתמטיקה (אני בטח בדיליי)?
אני לא אוהבת שחמט בכל מקרה.
הכל טוב, זו לא שאלה חודרנית. האינסטינקט שלי יהיה להתרחק מסביבת האנשים הזאת בעתיד, כי אני פשוט לא חושבת שארגיש בנוח לידם להיות אני. אבל עד שלא יהיו לי האמצעים לזה (כסף לשכור בית או משהו), אני לא אוכל לעשות את זה. אולי זה דווקא יצא לטובה, כי אם אני אאלץ לחיות איתם זה אולי יקרב ביננו והם כבר יתרגלו להבדלי הדת ביננו ולשינוי שלי. והכוונה ב"סביבת האנשים" היא המשפחה שלי. לחברות שלי ולילדות בכיתה שסיפרתי להן שאני אתאיסטית-אגנוסטית אין בעיה עם זה, היחס שלהם אליי לא השתנה. זה מזכיר לי משהו שרציתי לספר: שלשום ילדה מהכיתה שלי פשוט שאלה אותי "תגידי, את אתאיסטית?", ואז לא ממש ידעתי מה לענות, ובסוף אמרתי שכן. אמרתי לה את הסיבה לכך, והיא ביקשה ממני להסביר על העמדות לגבי קיום האל אז הסברתי לה על העמדות שאותן אני מכירה ובסוף שאלתי מהי העמדה שלה והיא ענתה שהיא תאיסטית-אגנוסטית. האמת שיכולתי להסיק את זה כבר לפני.

גם אני לא הייתי משנה משהו בעבר אלא רק צופה בו, כי זה יכול לגרום לאפקט הפרפר שיוביל אפילו לפרדוקס שמי יודע איך ישפיע על היקום. (סתם נניח שסבא שלך מתעניין בחרקים וזה התחיל מזה שבילדותו הוא ראה נמלה ברחוב וחקר אותה, ונניח שהפגישה שלו עם סבתא שלך הייתה מבוססת על תחום העניין המשותף שלהם שהוא חקר החרקים. אז אם בגיל 30, לדוגמה, היית חוזר בזמן, ובטעות דורך על הנמלה שסבא שלך ראה בילדותו, או דורך על אחד מהשושלת הקודמת לה (כלומר היית מונע את היווצרותה של הנמלה בדרך כלשהי), אז סבא שלך לא היה נפגש עם סבתא שלך והם לא היו יוצרים את ההורים שלך ולא היית נולד בכלל. משמע, לא היית בכלל מגיע לגיל 30 בשביל לעשות את כל התהליך הזה שגרם לך לא להיווצר!! וזהו הפרדוקס. סליחה אם זה לא היה מעניין).

אני שונאת ספורט בעיקר כי צריך בשביל זה התמדה עד שרואים תוצאות (וכבר הזכרתי שיש לי בעיה עם זה)
אני לא מכירה משחקים בפלייסטיישן....
לי אין גיוון בשפות בשירים, אני פשוט לא שומעת שירים בשפות שאני לא מכירה כי אני לא יודעת מהן המילים. ולא שומעת שירים בעברית אלא רק אנגלית, כי בשירים בעברית יש פחות מבחר ואני לא מוצאת שירים טובים בעברית. איזה ז'אנר של שירים אתה שומע?
אני שומעת רוק-פופ, רוק כבד, ואלקטרונית.
לגבי הטכנולוגיה הצבאית - זה נשמע מעניין. אני הייתי רוצה לדעת להבדיל בין סוגי כלי נשק ולדעת לסווג אותם לקטגוריות. אפשר גם ללמוד קצת על ההיסטוריה של כל כלי נשק
אף פעם לא הבנתי איך אנשים נהנים במסיבות. אמנם מעולם לא הייתי במסיבה (שהיא לא יום הולדת), אבל באמת שלשחק בטלפון זה נשמע יותר מעניין.
וואו, נשמע מאוד מעייף לרכוב באופניים 60 ק"מ ברצף.

יש לך תחביבים ממש נחמדים בסך הכל, יותר נורמליים משלי.

זה ממש שימושי ויעיל, טוב שאתה מתעניין בתחום הזה.
וואי, לגבי המילים שאתה מחפש להן פירוש: ככה זו בדיוק אני, ככה אני מעשירה את הידע שלי. פשוט מחפשת בגוגל מילים שלא מובנות לי ואם הן פותחות תחום חדש שלא ידעתי עליו אני קוראת על זה בויקיפדיה למשך כמה זמן, תלוי עד כמה זה מעניין אותי.
גם אני מתעניינת בפסיכולוגיה ולא מתאים לי להיות פסיכולוגית... שקלת פסיכיאטריה אולי?

אני מכירה מקרוב את הרצון לא לאכזב, מבינה אותך. טוב מאוד שזה לא מאיים עליך.
מעניין, העיר שלי נחשבת העיר השביעית הכי חילונית, ואני לא הושפעתי ממנה. עזבתי את הדת מתוך אידאולוגיה, לא רגש כלשהו.
זה דיי מובן שהילד הזה הוא הכי קרוב לדת, אתה הרי בבית ספר חילוני.
כן, מהשנה הבאה תתחיל הרפורמה הזו בבגרויות אבל אמרו לי בבית ספר שיכול להיות שזה לא יהיה תקף במוסדות הדתיים. גם ככה מי שעכשיו בכיתה י' ומעלה לא יושפע מרפורמה הזאת, נמשיך בתכנית הבגרויות הישנה כי כבר התחלנו אותה בכיתה י'. לא יודעת אם זה לטובה או לרעה. מצד אחד יש עבודה ענקית שצריך להגיש אבל מצד שני רוב הבגרויות פנימיות. מה דעתך?
אם אתה רוצה לפתור את הדילמה הזאת של האמונה פשוט תשאל את עצמך למה אתה מאמין או לא, מהם המניעים שלך. אם אתה מושפע חברתית, גדלת לעמדה שלך, חינכו אותך לזה, מושפע מסמכות כלשהי, מפחד מעונש (שמימי או גשמי), ובגלל זה מחזיק בעמדה שבה אתה מחזיק, אז אתה צריך לשקול אותה מחדש. זו לא דרך תקפה לוגית להגיע לאמת. אם חקרת, בדקת לגבי טיעוני חיזוק לעמדה שלך וגם טיעוני נגד לעמדה שלך ומצאת סיבות הגיוניות שתקפות לוגית להחזיק בעמדה שלך, אז מזל טוב, אתה ישר אינטלקטואלית, ויכול להיות שמצאת את האמת.
אין לי ממש הגדרה לימני ושמאלני, אני לא בקיאה בפוליטיקה (בגלל זה אני לא נוקטת עמדה בנושא). אני כן יודעת מאפיינים שמתאימים לשמאל ומאפיינים שמתאימים לימין:
ימין: בעד א"י השלמה, קפיטליזם, רוב הימנים מאוד בעד שמרנות, דת ומסורת, ייחוס חשיבות גדולה מאוד ללאום, אתניות, ולפטריוטיות, בעד התנחלויות וסיפוח שטחים.
שמאל: בעד פתרון שתי המדינות, שאיפה לשלום בין פלסטינים ליהודים, סוציאליזם, הפרדת מדינה ודת, חשיבות פחותה ללאום מהימין, ליברליזם הוא ערך עליון בשביל השמאל, פחות בעיה עם ערבוב תרבויות מאשר הימין, נותנים פחות חשיבות לשטחים עצמם, נגד התנחלויות.

המורה לשל"ח חילקה לנו דפים כאלה שבהם צריך לחתום על משהו. לא זוכרת איך בדיוק מצטרפים.
חחח לא משנה, אני לא מצטערת על זה שוויתרתי על זה
גם אני הרבה פעמים לא משתפת פעולה כשזה קורה בטיולים...
אה אני לא מדברת על זה (לא היה אצלנו האצה בכלל), הדבר שאני מדברת עליו זה האצה לבגרות מטעם בר אילן. זה מחוץ לבית ספר.
אני מפחדת שגם לי זה יקרה, ארד ל4 כי אני לא אצליח לנהל את הזמן נורמלי (אני עכשיו ב5)... אבל הבעיה היותר גדולה היא שאני לא מסוגלת ללמוד למבחנים במתמטיקה. מהיסודי, אני לא למדתי למבחנים במתמטיקה בכלל, חוץ ממבחנים בודדים שהרגשתי שאני לא זוכרת כמה דברים שצריך לזכור (משפטים בגיאומטריה בעיקר). בשלושת המבחנים שהיו לי השנה כמעט ולא למדתי וקיבלתי 100, 86, 97. בגיאומריה בחיים לא תרגלתי למבחן, ההוכחה פשוט ממש ארוכה ואף פעם אין לי כוח לכתוב את הכל... אני בקושי עושה שיעורי בית מעצלנות. מקווה שחוסר ההשקעה הזה לא יתנקם בי בעתיד.

וואי, הייתי מרגישה ממש טוב אם זה היה קורה לי. לי קרה בכיתה ז' שהמורה הבטיחה לתת ארטיק למי שתפתור חידה מתמטית כלשהי. אני בהתחלה לא הצלחתי, ובינתיים ילדות ניגשו למורה עם הפתרון שלהן והמורה תמיד הראתה להן למה הוא היה שגוי. בסוף בבית המצאתי נוסחה שבעזרתה ניתן לדעת מהם כל הפתרונות האפשריים של החידה, הראתי למורה למחרת והיא אמרה לי לצלם לה, ואז דחיתי את זה תמיד ליום שלמחרת ולא צילמתי לה.
בסוף כשרציתי לצלם, חיפשתי את הדף עם הנוסחה ולא מצאתי לצערי.
לא פתרתי ראשונה את החידה, חברה שלי פתרה לפניי, אבל היא עלתה רק על פתרון אחד.

^^^אחרי שיצא לי לכתוב הרבה יותר מזה ולקרוא 120 עמודים רצוף באנגלית, נראלך שההתכתבות הזאת קשה לי

לא היה לך ממוצע ציונים קטן מ94? תקשיבי אני מקנא בך, את חכמה.
רק בכיתה ז'-ח' היה לי ממוצע 91, 93.5, 90 כי באמת חרשתי בשביל ציונים גבוהים, עד שהתעצבנתי כי הייתי צריך לקבל ממוצע 94 בשביל "הצטיינות יתרה" ולא קיבלתי...
ועכשיו כשאני חושב על זה, חבל שוויתרתי בשביל לא להשיג את ההצטיינות הזאת.
בכל מקרה היום עשיתי בגרות באנגלית מודל e והלך לי מדהים, בדקתי תשובות ולא טעיתי בשום דבר, אני משער שאקבל 100 ואם אקבל אפילו 99 אני מתכוון לעשות מועד חדש כי מודל e זאת בגרות קלה שלדעתי צריך לשאוף לרק 100 ואם יש אפשרות לשפר ציון אז למה לא.

הזכרת לי גם לחץ חברתי שעשו עליי כשעליתי על הכדור באילת ורכבות הרים בארץ, בסוף כשעושים את זה אנחנו שמחים שעשינו את זה.
הדבר הכי מסוכן שעשיתי (שאגב זה מתקשר לפיגוע שהיה) זה לפני שנה שרכבתי באופניים *לבד בלילה* 40 קמ במקומות שאני לא מכיר, זה היה ביערות מסוכנים והגעתי לעיר אלעד
כשיצאתי מהיער והגעתי היה מישהו בבית פרטי צמוד ליער שהסתכל במבט חשוד ויכל לחשוב שאני מחבל ולהוציא אקדח.
אנשים שם הסתכלו עליי כבן אדם שונה והתרחקו
בכל מקרה אין לי מושג מה עבר עליי, לא אמרתי לאף אחד שאני מתרחק מהבית, אני באמת לא מבין מה קרה לי באותו הזמן... יכלו בקלות לחטוף אותי ביערות
ומה שמוזר זה שלא חשתי פחד
זה קרה בתקופה במשך חודשיים שהייתי נוטה להתרחק מהבית ומהחברים.
אבל גם היום כשקורה דבר מסוכן/נכנסים למקומות מסוכנים אני אוהב להיות ראשון אז אין לי מושג.
זה ממש לא בסדר שאני פועל ככה ולא הייתי רוצה שמישהו קרוב אליי יעשה את מה שעשיתי.

אז זהיר זה ההפך מאסרטיבי? משמע שלפי המודל אני לא אסרטיבי? אם כן אז אני חושב שזה נכון ואני מנסה לעבור תהליך של גם להיות יותר אסרטיבי.
ותמיד תנסי להגיע למצב שאת מדברת במקום אחרים זה מראה על דומיננטיות, מנהיגות וביטחון עצמי יותר גבוה
גם בחבורות/חברויות קטנות אל תנסי להיות זאת ששואלת "מה עושים" וזורמת, תנסי להיות זאת שמביעה את דעתה (אסרטיביות).
זאת דוגמה קטנה מהתהליך שאני עובר מאשר לפני שנה שנתנתי לאחרים להחליט.

כדאי להגיע למקומות לבד כמו בדיקות דם, בדיקת שיניים, ראיון עבודה (אם תרצי לעבוד), כשאת מזמינה משהו כמו פיצה את תדברי בטלפון.
אולי לא עוזר למוחצנות אבל לביטחון עצמי מול זרים כן.

אז ה t שבסוף זה פשוט אומר שאני ההפך מאסרטיבי?

את יודעת, את הזכרת לי לפני שנה הייתה מישהי בכיתה שהרבה שנאו אותה כי הייתה מתנשאת, מעצבנת ומתנהגת רע אל אחרים
אני בהתחלה התעלמתי, ואז היא הגיעה למצב מעליבה אותי וחבר, אז החזרתי לה בחזרה ואז רבנו במשך כמה ימים ובאמת שנאתי אותה והיא אותי ופשוט משום מקום אין לי מושג מה קרה אבל משנאה זה עבר ללהתיידד והוזמנתי ליום הולדת אפילו, הפסקנו לריב ואני רואה אותה בתור ילדה טובה וחכמה
די מוזר שהריב גרם לנו להתיידד ועכשיו אני רואה אותה בתור מישהי חכמה, לפעמים מתנשאת אבל זה ממש לא מפריע לי

והסיבה ששנאו אותי היא מהסיבה הכי מטומטמת, זה התחיל מזה שאנשים מסויימים הזמינו אותי למקומות ואני כל הזמן לא באתי, אז הם החליטו לרכל עליי, לנסות להעליב, אבל הם לא עשו את זה רק לי, מאוד מוזר שזאת הסיבה, זה הפסיק אחרי חצי שנה וכשזה הפסיק החלטתי לעשות שינוי.
ואני חד משמעית עכשיו מאוכזב על דרך ההתמודדות שלי כששנאו אותי, כי לא עשיתי כלום כדי שזה יפסק, ועכשיו כמובן שהייתי פועל אחרת.
התמדה זאת בעיה שיש לכולם רק ברמות שונות, ומתאמנים בשביל להשתפר בהתמדה.

אני אמשיך מחר לענות פשוט מאוחר

גיליתי לפני כמה שעןת שהולכים לתכנן לי מסיבת הפתעה יום הולדת כי אני פשוט כזה סקפטי לגבי הכל...
ישר כשפתחו קבוצה (בלעדי) הייתי ליד אחד החברים וראיתי הודעה שכתוב את השם שלי והזכירו שיש לי יום הולדת, לא הייתי בטוח אחרי זה ניסו לגרום לי לחשוב שזאת קבוצה למתנה יום הולדת ועדיין הייתי סקפטי אבל פחות.
היום אני ראיתי בבית שלי מלא חטיפים, אקסלים ודברים שלא שגרתיים שאמא תקנה...
ישר ידעתי שזה ליום הולדת שלי ברביעי אבל יקדימו אותו בגלל בגרות (הימים שהכי אפשרי שיחגגו זה שלישי אולי מוצאי שבת הזאת)
אני טיפה כעסתי בהתחלה על אמא שלי, על כל החברים שלי, אפילו שזה היה לטובתי אבל כעסתי, הם ניסו להכחיש עד שממש שאלתי שאלות שלא יכלו למצוא להן תשובה אז הם כבר אמרו את האמת שזה יקרה.
עכשיו אני לא אוהב את היום הולדת שלי, זה באמת פחד שלי... לא יודע אם אמרתי אבל יום הולדת קודם (כיתה י') שגם לא הייתי בעד לחגוג אבל שיכנעו אותי לגבי מסעדה עם 15 חברים ופשוט חצי שעה לפני שיוצאים התחילו לשלוח טילים לעיר פעם ראשונה, אז כמובן שבוטל...
ויום לאחר מכן בבוקר פשוט עשינו פגישה קצת ילדים והזמנו אוכל אבל זה עדיין נהרס... אבל זאת לא סיבה שבגללה אני מפחד
אני מפחד כשכל כך הרבה צומת לב מופנת אליי, ומפחד שהיום הולדת שלי לא תהרס או תיהיה גרועה..
עכשיו הבעיה השניה זה שאשכרה הולכים לעשות את זה בבית שלי...
כמו שאמרתי לך לארח הרבה אנשים זה לא אני, הבית גם יחסית לא גדול בשביל להכיל את ה35 אנשים ועוד הרבה היו אמורים לבוא אבל אין מקום...
עכשיו כשהבנתי שאין דרך חזור ולומר לכולם לבטל ואחרי שקנו אוכל ושתייה כבר לא נעים ואני מקבל את זה באהבה כי זה לטובתי
אבל עדיין לחוץ
שיהיה ברור אף פעם גם לא חגגתי יום הולדת עם הרבה חברים חוץ מהיסודי,
כיתה ט': קורונה אז מצומצם אולי 6 ילדים
כיתה ח': 2 חברים
כיתה ז': בר מצווה רק 2 חברים.



עריכה: טעיתי חגגו לי אתמול בשישי
כתבתי ממקודם בשישי בערב ואז באמצע הכתיבה חבר שלי רצה שאפגש איתו ברחוב, קרו דברים מחשידים שהבנתי שזה קורה באותו יום, הדבר שהכי הצחיק אותי זה שהשכנה שלי קומה מעליי כתבה לי באמצע שניפגשתי איתו "עושה מסיבה בבית ולא הוזמנתי?"
אחר כך כשחזרתי הביתה אני תמיד עולה דרך המדרגות ולא מעלית ואני רואה מלא אופניים של חברים במדרגות
ואז כשאני מגיע לדלת של הבית ומוכן לזה, אני פותח את הדלת וכולם קפצו עליי עוד שניה הרגו אותי
והיה ממש מושקע, קיבלתי מתנת יום הולדת, ברכות והכל היה מדהים אתמול, אנשים ריגשו אותי, היה מצחיק וכולם נהנו.
בסוף כשהיה מלוכלך אז אנשים עזרו לסדר ולנקות ולא הספקתי לעזור.
גם אתמול קיבלתי ציון 94 במתכונת במתמטיקה (נראלי הציון השני הכי טוב בכיתה והתאמנתי רק שעה למתכונת)

לא התכוונתי לחפור ואענה על מה שכתבת מחר פשוט יש לי בגרות באנגלית בשני ואני חייב לישון מוקדם

שואל השאלה:
באמת היה לך ממה לחשוש בהתחלה. 35 אנשים... ולדאוג לרווחת כולם... וואו
טוב שהתגברת על הלחץ בסוף ונהנת :)
כאילו הגורל עשה הכל כדי להרוס לך את ההפתעה ביום הולדת חחחחח
מזל טוב, וכל הכבוד על ה94 במתכונת, הלוואי עליי בעתיד.

טוב, לי יש מלא שיעורי בית ומבחן באנגלית ביום שני (מודול e)
אם זה היה על ספרות אנגלית הייתי קורסת... אני כל כך גרועה בזה
וגם בגרות בלשון ברביעי, אז נראה לי שאני אלך לישון אחרי פרק של המפץ הגדול וזהו...
בהצלחה לנו


אוי לא
זה לא קשור, אבל נזכרתי בבוקריפורט באנגלית (זה שקיבלתי בו 0 כי לא הצגתי)
נתנו לי הזדמנות שניה להציג את זה מול הכיתה, ועוד לא התחלתי להכין את זה כי אני מנסה להימנע מלחשוב על זה.
אני לא רוצה ש20 אנשים יבהו בי בזמן שאני מגמגמת מילים באנגלית

שואל השאלה:
^^ולחשוב שאני אצטרך גם לקרוא ספרים ארוכים כאלה בעתיד-
קצת מחריד

שואל השאלה:
האמת שזה לא עניין של חוכמה, זה עניין של כלחץ מופעל עליך מציפיות מצד אנשים ועצמך, וכמה אתה חרשן. בכל מקרה, גם הציונים שלך ממש טובים. כנראה שהשנה ירדתי לממוצע נמוך יותר, בגלל ספרות אנגלית והיסטוריה, שבהם אני מקבלת ציונים לא משהו (70-80)...
שמחה לשמוע שהלך לך טוב. יצא לי לראות את השאלון הזה, והוא לא נראה קשה כל כך. רק הבעיה שעל שאלה אמריקאית מורידים 8 נקודות, שזה דיי טיפשי. עדיף פשוט לעשות יותר שאלות אמריקאיות - זה גם יבחן את ההבנה של התלמידים בנושאים מורחבים יותר ולא רק בשאלה ספציפית וגם יהיה יותר נוח לתלמידים, שלא יאבדו כל כך הרבה נקודות על שאלה אחת. אמא שלי אמרה לי שיכול להיות שכשבמשרד החינוך יראו שיש ממוצע גבוה השנה יחשבו שזה בגלל שהבגרות קלה מידי, ואז בשנה הבאה יעשו בגרות קשה יותר ותלמידי י"א ידפקו. אז אני מאוד מקווה שזה לא יקרה...
היום הייתה לי בגרות פנימית בלשון וגם לי הלך ממש טוב, רק שנפלתי במשהו ממש קטן בחלק משאלה, עדיין נראה לי שאני אקבל 90+, אם לא אני אתאכזב מעצמי.
נכון הבגרות בתושב"ע (על הלכות ביהדות)? אז קיבלתי בזה 99. נקודה אחת שהפרידה ביני לבין השלמות, כמה חבל (אבל אני לא באמת מתבאסת כי לא כלכך אכפת לי מהמקצוע).


וואו, אותי היה מפחיד קצת אפילו להתרחק לבד מהעיר שבה אני גרה... אז להיות לבד בלילה ביער כשאתה רחוק מכולם ואתה פגיע, אבל לא לחוש פחד? זה מאוד מוזר, אבל איכשהו אפשר להבין את זה אם באמת היית נואש לשקט ולזמן עם עצמך.

בערך, כן. כמו שאמרתי, המילים מסמנות משמעות רחבה יותר מהמשמעות שאתה מכיר למילים "אסרטיבי" ו"זהיר", והתרגום לעברית גם לא מדויק ככ.
זה ממש נכון. לפעמים, כשאני מדברת עם חברה שלי ומובילה את השיחה, הביטחון שלי בהבעה בע"פ שלי עולה.
אני אכן משתדלת להיות אסריטיבית, והאמת שזה קל לי כשאני מול חברות שלי.
זה תהליך מדהים לדעתי, במקום להיות זה שמובל ומושפע בקלות ע"י אחרים אתה הופך להיות אחד שלא תלוי בהם.

בחלק הזה קצת השתפרתי מהשנה הקודמת, פשוט בגלל שאולצתי לעשות את זה (למשל: יש לי גשר, וזה לא מציאותי שאמא שלי כל חודש תבוא איתי למרפאת שיניים, זה גם מביך. גם במחויבות אישית, לפני שהתחלתי להתנדב בספריה הייתי צריכה לבוא לשם ולדבר עם כל מיני אנשים זרים, עובדי הספריה, שיתירו לי להתנדב שם).

כן, הt מסמל את ההפך מאסרטיבי.

מגניב, משהו ממש דומה קרה לי עם עם חברות (לא קרובות כל כך) שלי.

אוקיי, זאת באמת סיבה טיפשית, ואם הם לא עשו זה רק לך זה עוד יותר מעיד על כך שהבעיה היא בהם.
תחשוב שהלקח שלמדת מההתמודדות השגויה הזו לפחות חיזק אותך להמשך העתיד, ואתה יודע שעל זה לא תחזור שוב.