להתמודד עם מות סבתא - סבתא שלי נפטרה אתמול בלילה ועכשיו אמרו לי את זה, אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, היא הייתה הדבר הכי טוב בחיים שלי, הייתי איתה וטיפלתי בה כל הזמן ועכשיו היא כבר לא תהיה איתי פה. איך אני יכולה להתמודד עם המצב הזה?

קודם כל אני מצטער.. אני יודע שכואב לך עכשיו..
אולי תלכי להורים או חברות כדי לא להיות לבד?

בימים הראשונים את לא צריכה לחפש דרכים להרגיש טוב יותר או להתמודד בצורה אחרת, מותר לך לכאוב את האובדן. מדובר באדם שהיה קרוב אלייך מאוד, ולכאוב פרידה מאדם כזה זה הדבר הכי טבעי שיש.
אל תנסי להיות גיבורה, גם לבכי ולצער יש מקום וזו בהחלט דרך התמודדות עם פרידה.
לאחר כמה ימים, כשתרגישי קצת יותר טוב, אני ממליצה לך לדבר עם המשפחה על סבתא. על האישה שהייתה, להעלות זכרונות וסיפורים, להמשיך לזכור אותה.
בנוסף, את יכולה ממש לדבר אליה, לשתף אותה בתחושות שלך ובמה שעובר עליך. אם תאמיני בזה שהיא רואה אותך ושומעת אותך (ואין כאן עניין של אמונה בדת) את תרגישי שהיא לצידך ושהיא מקשיבה לך, וזה מקל.
שלא תדעו עוד צער.

אני מאוד מצטערת לשמוע.
זה מאוד עצוב.
בעיקר כשהייתן ככ קשורות.

כדאי:
א. לזכור שאין דבר כזה למות. היא = הנשמה שלה, לא גוף שהיא גרה בו x שנים.
ולכן היא ממשיכה לשמור עליך ולהיות איתך.
ב. לכתוב! לכתוב לה, את כל מה שאת רוצה לאמר לה.
אם את רוצה לכתוב לעוד מישהו - לכעוס על אלוהים, למשל, שהוא לקח אותה,
או על ההורים - שהם לא היו מספיק בסדר איתה או איתך,
לא חשוב על מי - פשוט תכתבי. תעלי את הכל על הכתב, כולל דברים שכאילו
'נורא' לאמר.
אחכ, אם את רוצה, את יכולה לשרוף את הדברים או לקרוע. הרעיון הוא, פשוט,
להוציא. שזה לא יישאר בתוכך.
ג. תיקשור. היות והיא שם, כדאי ללמוד לתקשר איתה - בכתב, בלהקשיב לאינטואיציה שלך,
בכל דרך שהיא. תשימי לב, ותראי שזה יבוא. זה יכול לקחת חודשים, אבל את תוכלי
להרגיש את הנוכחות האוהבת שלה איתך כל הזמן.
שיהיה בהצלחה,
מיכל רון - יעוץ רוחני לעזור לך

משתתף בצערך, כואב לשמוע אבל תראי, אין הרבה מה לעשות ברגעים כאלה חוץ מלהוציא את הכל ולעכל את זה. את תחזרי לעצמך עם הזמן, מניסיון אישי כשאתה במצב דיכאוני התרופה הכי טובה היא פשוט להיות עם החבר'ה שעושים לך מצב רוח שיצחיקו אותך וישכיחו ממך גם אם זה רק לכמה שעות את הכאב והצער. דברים כאלה קורים, היא נמצאת עכשיו במקום טוב יותר, אם את צריכה עזרה או כל דבר תפני אלי פרטי באמת שבכיף.

שלום. זו תקופה מורכבת. אין לך מה לחפש תשובות. אף אחד לא באמת יודע מה הכי נכון לך. אפשר שגם את עוד לא יודעת את זה. לכן, פרגני לך כל מהש את שצריכה: רוצה להיות לבד- תהיי לבד. רוצה להיות עם אנשים, חפשי עם מי הכי מתאים לך להיות. רוצה לבכות - תבכי. הבכי לא יוצא, גם בסדר. ככל שתהיי יותר אמיתית עם עצמך כך תעברי את התקופה הזו בצורה יותר נכונה לך

קודם כל אני באמת מצטערת לשמוע. זה בוודאי לא קל.
אני יכולה להזדהות איתך כי אני ממש מפחדת שזה יקרה לסבתא שלי...
כבר חוויתי מוות של קרוב משפחה ממש קרוב, מדרגה ראשונה לפני כמה שנים.
בהתחלה זה אכן קשה מנשוא אבל לאט לאט מתרגלים. זה נשמע לא טוב, אבל זה ככה. החיים ממשיכים- אין מה לעשות, וטבעו של המת שהזכרון שלו קצת ידהה.
כמובן לא שוכחים לעולם עד הסוף ומידי פעם זה לא קל..
בכל אופן נראה לי שכדאי לך לנסות להעסיק את עצמך, תחביבים, דברים חדשים...
אל תפחדי לדבר על זה ואפשר לבכות, זה משחרר.
מקווה שעזרתי לך ושבעז"ה לא תדעי עוד צער לעולם!

אני משתתף בצערך.
איזה מזל שהיתה לך סבתא כזאת טובה שהרגשת עמה כל כך הרבה קשר - זה כואב שהילא נמצאת - וזה מובן ולגיטמי וטבעי. הכאב הזה לא נעים אך הוא מצביע על הקשר המיוחד שהיה לך איתה
את יכולה לשאול את ההורים על סבתא - סיפורים שהם זוכרים, מה הם קבלו ממנה ועוד...
אני רואה שכבר עבר זמן מאז - מעניין אותי איך את מתמודדת עם זה היום.
תוכלי לענות כאן או באתר שלי.
שהקשר הזה ימשיך להיות עבורך השראה.