הגיוני שאני לא מצליחה להזדהות ולהיות עצובה ביום הזיכרון?

כל מה שאני מרגישה זה רק כעס וצביעות על איך שהמדינה עושה עבורם החיילים שלנו יום אחד בשנה וכל השנה מפקירה אותם למוות ולתנאים איומים.
בגלל שזה כל כך צבוע מצד המדינה, אין לי כאילו שום טיפת כבוד ליום הזה שהם הכריזו עליו. ואני לא מצליחה להבין למה, כי אני לא אמורה לערב בין הצער של השכולים לכעס שלי על הממשלה, אבל זה מתנגש...ואני לא שמה את הרגשות שלי ביום הזה כמו שמצופה.