למה זה מרגיש שלאנשים יותר כואב על החיילים מאשר על השואה?

כי זה לא היסטוריה זה מציאות

כי השואה הייתה ממזמן.

שואל השאלה:
שואה זה לא היה/עדין מציאות ?

יותר קל להזדהות עם החיילים ומלחמות מאשר השואה כי זה היה לפני המון זמן רוב האנשים שחיים כרגע לא באמת יודעים את החשיבות של זה כי זה היה לפני יותר מ100 שנים.
מוות של חיילים, מלחמות, זה משהו שאנחנו חווים יום יום לצערי.
בנוסף יש יותר אנשים *חיים* שמישהו מהמשפחה שלהם נפגע בדרך כלשהי מהצבא או נהרג לכן כל כך הרבה אנשים מתאבלים.
זאת דעתי

אני לא יודע,
אני רק יכול להגיד, שאני מזדהה עם השואה, וצם באותו היום, לזכרם, ועומד בצפירה פעמיים ביום השואה (הפעם הראשונה, בערב יום השואה, בשעה שמונה בדיוק, אני שם לי בטלפון התראה למשך שתי דקות, שהיא הצפירה).
ליום הזיכרון אני אישית מתחבר פחות, יום השואה, זה יום אבל בשבילי, כי אשכרה בני משפחתי, העם שלי, נפלו ומתו, בגלל מישהו שחשב שהוא אלוהים והחליט מתי הוא יקח אנשים, ומתי יחוס עליהם.
אני מתכוון לעשות כל שביכולתי, כדי לחזק את מהות השואה בפני כל עם ישראל.
חלק מהעם, אינו עומד בצפירה של יום השואה, וממשיך להתנהל כרגיל, כאילו כלום.
כל מי שקרא את זה, אני מתחנן אליכם, אל תמעיטו בערך השואה!
זה העם שלנו!

חיילים הרוגים ברובם צעירים מאד.
וזה מתמשך עשרות שנים וטרי יותר מטרגדיה אדירה שהיתה לפני 70 שנה.