איך לקבל את העובדה שאני כנראה א - רומנטי?

צודק,תמיד אפשר לשנות את זה אם תנסה משהו שאתה לא אתה.
קח בחשבון שזה גיל ההתבגרות,אנחנו לא מבינים למי אנחנו נמשכים,גם אני קמה לפעמיים בבקרים במחשבה שאני לסבית,אבל זה לא מושך אותי בשיט ובחיים לא רואה את עצמי עם אישה,
זה מחשבות שגורמות לך להתבלבל.

שואל השאלה:
הבעיה שאני כבר לא בגיל ההתבגרות, אני די יודע מי אני ולמה אני נמשך.
אני די בוודאות א - רומנטי, אבל זה משהו כל כך חריג בעולם, אפילו יותר מלהיות גיי

פשוט להבין שזה מי שאתה וזה בסדר גמור. אפשר לחיות ולהיות מאושר גם בלי מערכות יחסים רומנטיות.

צודק,אבל פשוט תתמודד עם זה,אם אתה לא מצליח לקבל את זה בעצמך תמיד יש טיפולי המרה,או שתלך לפסיכולוג
אם אתה לא תקבל את עצמך,אף אחד לא יקבל אותך

מה הקשר טיפולי המרה ופסיכולוג? לאנשים יש נטיות מיניות ורומנטיות שונות, זה בסדר לגמרי. הוא לא צריך "לתקן" שום דבר, פשוט לקבל את זה שזה בסדר לחלוטין.

^אבל הוא בעצמו אומר שזה חריג בעייניו,כנראה הוא לא שלם אם זה ורוצה לטפל בזה.
אמרתי לו שיש אופצייות כאלה אם הוא ככ מפחד מזה

טיפולי המרה לא עובדים ועושים נזק שאני לא יכולה להתחיל לתאר לך בכלל. והוא לא אמר שזה חריג בעיניו, הוא אמר שהוא מרגיש חריג כי אנחנו לא נחשפים להרבה אנשים שהם א-רומנטים בחברה. ממש לא צריך "לטפל" בזה.

אני ארומנטי בעצמי, אני יודע שזה דבר שנחשב חריג בחברה שלנו אבל ארומנטיות היא דבר נורמלי לחלוטין וזה בסדר גמור, אינך צריך טיפול ואין לך בעיה.
זוגיות אינה מה שעושה אדם שלם, יש ארומנטים רבים עם חיים מאושרים ובעיניי זה פשוט צרה אחת שירדה לי מהראש ואני ירגיש חופשי יותר.
אם אתה רוצה לדבר על זה או מה שאתה מרגיש, אתה חופשי לפנות אליי בשיחה פרטית!

היי, אני איילת ואני מתנדב.ת במרכז הדיווח של האגודה למען הלהט"ב, שמטרתו להיאבק בשיח פוגעני נגד הקהילה הגאה.

כאב לי לראות את ההפנייה כאן לטיפולי המרה. "טיפולי" המרה הם מזיקים ולא מועילים. גם אם הם היו מועילים, אין מה "לתקן".

א-רומנטיות היא זהות משיכתית לגיטימית ככל האחרות. כמו שלגיטימי להיות הטרו, בי, הומו וכו', לגיטימי להיות א-רומנטיים.

אני בעצמי א-רומנטי.ת, וגם אני הרגשתי תחושת חריגות נוראית, וגם ארופוביה (שנאה לא-רומנטיות) מופנמת, כי החברה כל הזמן אמרה שזה לא בסדר.

חשוב לי לומר, בהמשך לאמירה שקראתי כאן על גיל ההתבגרות, שיש א-רומנטיים שמבינים את זה על עצמם בגיל ההתבגרות. אם אנשים יכולים להבין שהם הטרו ("סטרייטים") בגיל ההתבגרות, הם גם בגיל להבין שהם לא. מקסימום, אם משהו ישתנה, אפשר להזדהות אחר כך באופן אחר. הכל בסדר.

כל מי שנפגעו מלהטא"בופוביה מוזמנותים לפנות אליי בפרטי, אם תרצו. אשמח לדבר איתכםן, אם תרצו הקשבה, תמיכה או סיוע, או לדווח לנו

מה זה א-רמונטי

אני גם חוששת לפעמים שאני כזו. מה שמפחיד אותי זה איך יגיבו אחרים, כי באמת שזה מתחיל להרגיש לפעמים שלהיות גיי זה משהו מקובל אבל א- רומנטי / מיני עדיין לא.
לא מזמן קראתי משהו - שאנחנו מסוגלים לאהוב אחרים עד הרמה בה אנחנו אוהבים את עצמנו- .
אז לדעתי אצלי זה נובע מזה. זה אולי משהו שיעבור בעתיד, כשאוכל לקבל את עצמי יותר ולהפסיק עם השנאה העצמית. כי זה באמת הגיוני שמישהו במצב כזה לא יצליח להיפתח ולהראות אהבה לאחרים.
זו דעתי - שזה משהו שאולי ישתנה עם הזמן.
ואולי לא. אבל אני בטוחה שתוכל למצוא מישהו כמוך.