היא באמת בטראומה או שהיא מגיבה בצורה מוגזמת?

היי, אחותי הקטנה (כיתה ו', גיל 11) לפני כמה זמן באה אליי ואמרה לי שהיא דיברה עם אמא שלנו והיא רוצה פסיכולוג. שאלתי כמובן על מה היא צריכה פסיכולוג והיא ענתה לי מקבץ של שטויות שהן: בגלל שיש לה חורים בזיכרון כי יש לה הפרעות קשב וריכוז, שהיא לא רוצה להתאהב כי היא מפחדת "לפגוע בצד השני", משהו שהיא עשתה כשהיא הייתה קטנה יותר (אני לא ארחיב, אבל לדעתי היא צריכה לשכוח מזה כי הייתה קטנה ולא הבינה מה היא עושה אז זו לא אשמתה), וכי היא חושבת שיש לה הפרעות אכילה כי היא אוכלת הרבה או משהו כזה. כל השיחה ניסיתי להרגיע אותה ולהגיד לה שיש אנשים שהיו מתים לחיים שלה ושהיא סתם מגזימה אבל היא עדיין מתווכחת בילדותיות שיש לה חיים קשים (ובאמת שאין לה). כמובן שגם ניסיתי להגיד לה שאפילו שהיא מרגישה ככה, מעולם היא לא הייתה בעודף משקל ושהיא לא אוהבת כלום אז היא בקושי אוכלת (ואם כן, אז אלו רק ממתקים). מה לעשות? מה לומר לה? היא באמת צריכה פסיכולוג או שזה בזבוז כסף מוחלט על ילדה בכיתה ו' שעדיין לא מבינה?.
תודה למי שקרא עד לכאן.