אנשים עם דיכאון, איך זה מרגיש?

דיכאון

מוות

לא מרגישים

שאתה שונא את עצמך כל הזמן

בתור מישהו שהיה לו דיכאון הרבה מאוד זמן זה פשוט הופך את כל מה שהיה לך כיף ללא כיף, גורם לך לרצות למות כל הזמן וגורם לך לשנוא את עצמך

כלום

חרא

לא מרגישים

לא מרגיש כלום באלך להיות לבד בלי שאף אחד יפריע אבל כן קצת רוצים תשומת לב אבל הכי שונאים זה שמנסים להוציא אותך מזה בצחוק השנאה שלי שעושים לי את זנ

את פשוט רוח על הכדור.עצב ובדידות אלה הם החברים הכי טובים שלך בתקופה הזאת.

לא יודעת להסביר
אבל לפני שאיבחנו אותי לא חשבתי שיש לי. חשבתי שזה תקופה וזה יעבור אבל לא , עוד לא.

תחושה של ייאוש, שאין טעם להמשיך בחיים.
כל מה שעניין אותך לפני כבר לא ממש מעניין, רצון למות. בכי בלתי נשלט, ועוד...

אולי היא/הוא רומה לדעת אם ישלו למרות שזה לא עובד ככה.
וצריך אבחון וכל השיט הזה^^

אני האנונימית שכתבה אחרונה ואני מאובחנת בעיקר עם אוסידי שכרגע התפתח לדיכאון.

כאילו אתה טובע 24/7 וויתרת כבר

כאילו מישהו מקבץ לך תלב כל הזמן
כאילו פוגעים בי 24/7
יורד לך דמעות בלי סיבה אתה תמיד מיואש ומרגיש כאילו אין יותר מה לעשות
זה נורא

פשוט כמו חור שחור שממשיך לגדול ולאכול אותך מבפנים ולא משנה מה אתה עושה שום דבר לא עוזר. אתה לא מתפקד, חוסר מוטיבציה, שונא את עצמך ברמות ונרקב במיטה 24/7 כדי לא להתמודד עם העולם שבחוץ

דיכאון הוא תחושה של בדידות, חוסר אונים, ייאוש, תסכול, עצב וחוסר שליטה. לפעמים זה גורם לנו לעשות דברים שנתחרט עליהם, והם יכולים לפגוע בנו או באחרים מבלי שהתכוונו שזה יקרה. ואם לא שנאה עצמית אז אכזבה עצמית עמוקה. הדברים שהיינו נהנים לעשות פעם כבר איבדו את הניצוץ הזה, וזה פשוט כמו עוד מטלה. לפעמים המחשבות רצות בראש אחת אחרי השנייה ולא משנה עד כמה החדר יהיה שקט לא באמת יהיה שקט. כאילו יש אבן כבדה שתמיד יושבת על הלב ומושכת אותנו למטה והיא כל כך כבדה שקשה לקום מהמיטה. ואתה לאט לאט שוכח מי אתה, מה אתה אוהב, מי האנשים שחשובים לך. לפעמים לא מרגישים כלום, אבל לא בצורה טובה, אלא בצורה כזאת שעדיף להרגיש הכל בין אם זה שמחה או עצב מאשר הריקנות הזאת שגורמת להכל להיראות כל כך חסר הגיון וטעם. אני זוכרת שאחרי שהצלחתי לצאת מהדיכאון אחרי תהליך ארוך וקשה מאוד שבסופו של דבר כל רגע ממנו השתלם, הייתי עצובה בגלל סיבה כלשהי, אבל העצב הזה הרגיש כל כך שונה מהדיכאון, מהריקנות. כשהסתכלתי אחורה הבנתי שעצב זו תחושה שיכולה להיות מנחמת והיא מזכירה לנו להעריך את הרגעים שאנחנו מאושרים ושמחים בהם. אני לא מאחלת לאף אחד לחוות דיכאון, ולכל מי שנלחם כרגע - אתם יכולים לעשות את זה, צעד אחרי צעד. תקחו את הזמן, תשנו את הדברים שגורמים לכם להרגיש רע, תקומו ותהיו פעילים כי ככה תצליחו לצאת מזה. המוטיבציה שלכם לקום היא בשביל לצאת מזה ולהרגיש אושר שוב. אי אפשר לתאר אושר, אבל הוא בא עם אהבה, שמחה, תקווה, שאיפות, עתיד וחלומות. אתם רק צריכים להאמין בעצמכם.

ריקנות, כאילו אין טעם לכלום אפילו אין מוטיבציה לדברים רגילים כמו להתקלח לצחצח שיניים לאכול לצאת מהמיטה לצאת מהפיגמה
אתה פשוט מיואש ומתוסכל ושום דבר לא מלהיב אותך