אני כל כךך רוצה להתחיל ללמוד פסנתר אבל אף אחד לא מבין אותי פשוט, גם לא ההורים

תמיד רציתי ללמוד פסנתר.
אבל בזמן האחרון, במיוחד בשבועות האחרונים, זה בוער בי יותר מאי פעם.
אני רואה סרטונים ביוטיוב של נגני פסנתר, במקום שירים אני שומעת באוזניות מוזיקת רקע של פסנתר, חולמת על זה כל לילה כמעט...
לדעתי זה כלי הנגינה עם הצלילים הכי יפים ומרגשים שיש.. אני מסוגלת לבכות כשאני שומעת נגינת פסנתר, זה פשוט כל כך יפה ומרגש.
ואני כל כך רוצה להתחיל ללמוד לנגן בפסנתר, אף אחד בעולם הזה לא מבין כמה שאני רוצה את זה.
זה פשוט בוער בי
סיפרתי את זה להורים והם אמרו שהם יקנו לי פסנתר, אבל ראיתי עליהם שהם לא מתלהבים מזה בכלל
אבא שלי אפילו אמר לי מתישהו "אני לא מבין למה שתתחילי לנגן סתם אם את לא רוצה לעשות עם זה משהו בעתיד"
אסור שיהיו לי תחביבים?? אסור שיהיה לי משהו אחד בחיים האלה שאני רק אעשה לכיף שלי בלי להתמקד במירוץ הזה של להשתפר בכוונה כדי להתפרנס מזה? מה הבעיה עם לנגן סתם לכיף? למה הכל חייב להיות קשור ל"עתיד" וללעשות כסף מזה? זה כל כך מתסכל אותי

בכיתה ד' ניגנתי בגיטרה דרך פרוייקט מבית הספר, ושם גם סיפקו לנו את הגיטרות ואת המורים. אני זוכרת כמה היה לי קשה לזכור את התווים, אבל מתי שיהיה לי פסנתר אני אעשה *הכל* כדיי להיות טובה ואני אעשה את כל המאמצים כדי לזכור את התווים, גם אם זה אומר לשבת שעות ולא לעשות כלום חוץ מזה.
יש בי כוח רצון אדיר בכל מה שקשור לפסנתר, כי אני כל כך רוצה כבר להגיע למצב שאני מנגנת ומחברת מנגינות משל עצמי וקוראת בקלות דף תווים...

ההורים שלי פשוט לא מבינים אותי וכנראה שהם לא מבינים כמה שזה בוער בי ושזה באמת לא סתם "שיגעון" אצלי שיחלוף עם הזמן.
מה לעשות? איך אני יכולה לגרום להם באמת להקשיב לי ולשכנע אותם שאני רצינית בכל מה שקשור לנושא הזה?
תודה לכל מי שקרא עד עכשיו❤❤