כתבתי קטע פריקה על איך שאני מרגישה בתור מתבגרת בימינו אשמח אם תיכנסו (:

אולי אני בעצם לא כל כך אחרת
אולי סתם כמו כל מתבגרת
סתם עוד ילדה מרדנית
עוד איזה נערה בכיינית
שאשכרה חושבת שלמישהו אכפת
ולא מבינה שenough זה enough.
יש דבר כזה להפסיק
מתישהו צריך להפסיק לשים רק פסיק.
יש מקום שבו כבר צריך נקודה
שהבועה כבר לא ורודה
ובעצם כבר אין את הבועה
רק המציאות
והנשמה חסרת התנועה
וכבר אין את הכהות
הכהות ששומרת מהסינוור שהוא החיים
כי החיים לא תמיד נעימים
לפעמים ממש קשה להגיע לעלייה
וצריך להמשיך יותר מדי זמן בירידה
אבל בסופו של דבר תשלח הגלויה
שאומרת שאני סיימתי עם המרידה
אני מצאתי את דרך השרידה
גם אם לפעמים צריך גרידה
צריך לגרד חזק מהעור
ולא לעצור
כי יש זכרונות שרוצים כבר לשכוח
כי נגמר כבר הכוח.