אני צריכה עזרה בבקשה אני פשוט לא מפסיקה לבכות.

אין לך כל כך מה לעשות עם זה, אנשים באים והולכים, תבכי רק שזה יקרה

שואל השאלה:
אבל קשה לי בלעדיהם

אני לא מבינה הם כבר נפטרו? מה זאת אומרת קשה לך בלעדיהם זה עוד לא קרה

שואל השאלה:
שמעתי את ההורים שלי מדברים על סבתא וסבא שלי

שואל השאלה:
כדאי לספר להורים שלי איך אני מרגישה?

גם אני הייתי ככה, ליטרלי כל הזמן הייתי חושבת על זה אבל הפסקתי כי אני לא רציתי שהמחשבה תהפוך למציאות ולא רציתי למשוך את זה למשהו שבאמת יקרה חלילה, פשוט תדעי שבינתיים הם חיים אני מבינה אותך אבל עכשיו הם חיים אז אל תבזבזי את הזמן במחשבות על זה

שואל השאלה:
וכדאי לספר להורים איך אני מרגישה?

פשוט תנסי לחשוב שהם באמת יהיו במקום יותר טוב

קודם כל מחשבה יוצרת מציאות.
ושנית,אין לך מה לעשות בנוגע למוות,יש רק להנות איתם ולהנות מהחיים כי חיים רק פעם אחת אז במקום לבכות תלכי אל הקרובים אלייך,תתחברי איתם,תדברי איתם,ותהני.

כן, תספרי להם ותנצלי הרבה ימים בשבילהם, תזכרי שאנשים צעירים ובריאים ימותו בעוד המון המון זמן, וכרגע תנצלי את החיים ותחיי אותם כי כן יש לחיים משמעות, בכל מקרה סבא וסבתא שלך פשוט תבקרי אותם הרבה ותעשי להם שמח על הלב, חופש גדול יש זמן, אל תבכי אני פה אם את צריכה תשלחי הודעה, אוהבת, תספרי גם להורים שלך אהובה 3>

תספרי להם
הם יתמכו בך
ותהיי עם סבא וסבתא שלך

תראי סדרות קומדיה וזה יעבור (גם לי זה קרה פעם) פשוט תנסי למצוא משהו שיסיח את דעתך

אל תחשבי על מה יקרה כשהם לא יהיו פה תחשבי על ההווה כשהם כאן ותשמחי מזה שהם כאן עכשיו

בת כמה את?
אני גם פחדתי מזה פעם אבל זה בגלל שאני חושב על יותר מידי דברים אז אבא שלי אמר לי כשאני חושב על זה לדמיין תמרור עצור ולחשוב על דברים טובים

מזכיר לי שיר. die first.
ולשאלתך, תקשיבי, גם לי הייתה תקופה ששקעתי במחשבות על הנושא הזה והבנתי שאין איך לטפל בזה אבל הדבר היחידי שאפשר לעשות זה לנצל את הזמן שהם איתי.
לדעתי, יעזור לך לדבר עם ההורים ולשתף אותם במצב.
את מוזמנת לכתוב לי3>

מוות הוא טבעי וקורה לכולם. אני מבינה לגמריי מה את מרגישה, אבל הגעתי למסקנה שפשוט צריך לקבל את זה עד כמה שזה כואב, בגלל שבסופו של דבר כולם מתים ואין דרך לעצור את זה. צריך לשמוח בכך שהם עדיין איתך ובזבז כל רגע כאילו הוא היה הרגע האחרון.

קודם כל אני מבינה אותך ממש, גם לי לפעמים יש רגעים שאני בתחושה הזו וזה כואב.
דבר שני, כמו שאמרו מעליי, מחשבה יוצרת מציאות. תנסי להתעסק בדברים אחרים, תביני שזה לא שווה את המחשבות האלה. תהני מהחיים ותנצלי את החיים שלך עם כולם
דבר שלישי, דבר שלי ממש עזר זה פשוט לדבר
קחי את אחד האנשים שהכי קרובים אלייך, ותדברי על זה איתו
אני דיברתי על זה עם אבא שלי, שאלתי אותו בכנות מה אני אעשה אם הוא לא יהיה פה? ממש ניהלנו שיחה וזה אחד הדברים שהכי עזר לי :)

הכל יהיה בסדר אני גם חושבת ככה הרבה וקמה בלילה ומתחילנ לבכות תנסי לא לחשוב על דברים כאלה ולהעסיק את עצמך בדברים אחרים הכל טוב אם את רוצה ספרי להורים שלך איך את מרגישה תנצלי את הזמן שהם חיים

כאילו...הפיתרון היחיד הוא שאת תמותי לפניהם

שואל השאלה:
בת 15

שואל השאלה:
תודה רבה^^^^

שואל השאלה:
אתה מעודדים אותי מאוד.
תודה רבה רבה!
אני מעריכה את זה מאוד

אני
*בוכה*
גם אני
היי למה שאני לא אכנס לסטיפס ואכתוב שאני בוכה