34 תשובות
זה יפהפה
זה כל כך יפה ומרגש
זה כמעט מושלם אפילו
אם כתבת זאת בעצמך
את מוכשרת ומדהימה ותודה שנתת לי הזדהות לקרוא את זה אני מעריכה
זה כל כך יפה ומרגש
זה כמעט מושלם אפילו
אם כתבת זאת בעצמך
את מוכשרת ומדהימה ותודה שנתת לי הזדהות לקרוא את זה אני מעריכה
שואל השאלה:
תודה רבה! ואני כתבתי כן חח
תודה רבה! ואני כתבתי כן חח
אנונימית
אז את ממש מלאך אומנותי עם קסם אדיר
מאמינה בך
שואל השאלה:
ריגשת
ריגשת
אנונימית
הכתיבה שלך מרגשת כל כך.
לא יכולתי להפסיק באמצע מרוב מתח והתחברות.
את מוכשרת ברמות והסוף היה מסקרן.
יש לך כישרון יפיפה תמשיכי לכתוב ❤
לא יכולתי להפסיק באמצע מרוב מתח והתחברות.
את מוכשרת ברמות והסוף היה מסקרן.
יש לך כישרון יפיפה תמשיכי לכתוב ❤
שואל השאלה:
תודה רבה!
תודה רבה!
אנונימית
את כל כך מוכשרת.
אנונימית
שואל השאלה:
תודה :)
תודה :)
אנונימית
וואו יש לך כישרון אדיר.
זה ממש מרגש ויפה כזה.. לא יודעת איך להסביר.
זה מדהים❤
זה ממש מרגש ויפה כזה.. לא יודעת איך להסביר.
זה מדהים❤
לחכןםןם'ק? חבמסמהלג! פפםכפג (:
החגלדךלג
החגלדךלג
אנונימי
וואוו זה ממש מרגש ונוגע ללב
את באמת כישרונית בזה מאוד
וגם מזכיר לי דברים שלי שנותנים לי עובדה שעברתי אותם
את באמת כישרונית בזה מאוד
וגם מזכיר לי דברים שלי שנותנים לי עובדה שעברתי אותם
רק התחלתי לקורא
וואו
וואו
מדהים!
וואו
וואו
מדהים!
שואל השאלה:
אמאלה אני לא חשבתי שיאהבו את זה ככ
תודה רבה לכולם!! אתם עושים לי את היום❤
אמאלה אני לא חשבתי שיאהבו את זה ככ
תודה רבה לכולם!! אתם עושים לי את היום❤
אנונימית
נפלא.
אני קוראת וכותבת ובדרך כלל יש לי הרבה ביקורת לגבי ספרים או כתיבה- אבל הקטע הזה היה נהדר בעיני.
רק הערה אחת:
במשפט "הרגשה מטורפת של אדרנלין שוטפת אותי, כל תא בגופי יכול לחוש בחופש הזה"
אני לא בטוחה שמטורפת היא המילה הנכונה לשים שם..
זהו זה כל מה שיש לי להגיד
אני קוראת וכותבת ובדרך כלל יש לי הרבה ביקורת לגבי ספרים או כתיבה- אבל הקטע הזה היה נהדר בעיני.
רק הערה אחת:
במשפט "הרגשה מטורפת של אדרנלין שוטפת אותי, כל תא בגופי יכול לחוש בחופש הזה"
אני לא בטוחה שמטורפת היא המילה הנכונה לשים שם..
זהו זה כל מה שיש לי להגיד
אנונימית
לא חשבת שיאהבו את זה כל כך?
איך?
זה מדהים!
איך?
זה מדהים!
שואל השאלה:
תודה על הביקורת אנונימית!
ולא יודעת חח חשבתי שיאמרו שהסוף מוזר^
תודה על הביקורת אנונימית!
ולא יודעת חח חשבתי שיאמרו שהסוף מוזר^
אנונימית
זה פשוט יפהפה. אין לי מילים. את כל כך מוכשרת, אלוהים!
וואו זה באמת מדהים!! יכול להיות שפרסמת את זה פעם? כי יש חלקים שנראים לי ממש מוכרים
שואל השאלה:
אה אנונימית, בדקתי על איזה משפט דברת, זה המשפט היחיד (חוץ מהמשפט:
כן, עשיתי את זה!" עיניי נסגרות מעצמן ופי נפרש לחיוך.) שלא אני כתבתי, הם היו חלק מאתגר שהייתי צריכה להוסיף את שני המשפטים לקטע.
אה אנונימית, בדקתי על איזה משפט דברת, זה המשפט היחיד (חוץ מהמשפט:
כן, עשיתי את זה!" עיניי נסגרות מעצמן ופי נפרש לחיוך.) שלא אני כתבתי, הם היו חלק מאתגר שהייתי צריכה להוסיף את שני המשפטים לקטע.
אנונימית
^אה אני מבינה את זה
יכול להיות שאת בקורס לכתיבה יוצרת? אני באחד ונותנים לנו הרבה דברים כאלה
יכול להיות שאת בקורס לכתיבה יוצרת? אני באחד ונותנים לנו הרבה דברים כאלה
אנונימית
זה בסדר
אנונימית
^מה בסדר???
זה מושלם
זה מושלם
אל תגזימו
אנונימית
כאילו כן
מן הסתם ביחס לברנדון סנדרסון זה לא מושלם
אבל ביחס לפרסי ג'קסון שכולם מתים עליו?
או הו זה מדהים
מן הסתם ביחס לברנדון סנדרסון זה לא מושלם
אבל ביחס לפרסי ג'קסון שכולם מתים עליו?
או הו זה מדהים
ממש מרגש אותי כל מילה ומילה אני מזדהה איתך. אני מקווה שאת בסדר, נשמע שיש משהו שאת רוצה לשים לו סוף. אם את רוצה לדבר אני כאן❤
קטע יפהפה, נקודות חשובות ותיאור מרתק.
שואל השאלה:
חח כן כתבתי את זה בשיעור ממש משעמם ורציתי שהוא יגמר^^ (אני לא צוחקת)
ותודה רבה לכולםם
חח כן כתבתי את זה בשיעור ממש משעמם ורציתי שהוא יגמר^^ (אני לא צוחקת)
ותודה רבה לכולםם
אנונימית
זה באמת כלכך יפה.
שואל השאלה:
אנונימית-
לא, אני לא בכתיבה יוצרת, סתם אתגר שנתקלתי בו :)
ותודה רבה^
אנונימית-
לא, אני לא בכתיבה יוצרת, סתם אתגר שנתקלתי בו :)
ותודה רבה^
אנונימית
מושלם.
שואל השאלה:
תודה רבה :)
תודה רבה :)
אנונימית
וואו מדהים אהבתי במיוחד את הפסקה הזאת
"אני רוצה לצרוח בהתרגשות, לקפוץ באוויר, לצחוק ולבכות כאחד ובעיקר ליפול על האדמה הלחה ולתת לגופי את המנוחה הראויה לו. אבל הנוף השמימי מונע ממני לזוז, מרתק אותי למקומי, לא יכולתי לנתק את עיניי מהמראה.
הרוח, בשילוב מושלם עם השמש, מלטפת את פניי. ההרים המקיפים אותי לא נראים מאיימים יותר מלמעלה. כל העולם מסביבי הוא כלום ושום דבר לעומתי. השמיים נפגשים בקו מושלם עם קצה ההר. קול חלש וצרוד נפלט מבין שפתיי: "כן, עשיתי את זה!" עיניי נסגרות מעצמן ופי נפרש לחיוך.
הצלחתי."
שיא מספק בטירוף
"אני רוצה לצרוח בהתרגשות, לקפוץ באוויר, לצחוק ולבכות כאחד ובעיקר ליפול על האדמה הלחה ולתת לגופי את המנוחה הראויה לו. אבל הנוף השמימי מונע ממני לזוז, מרתק אותי למקומי, לא יכולתי לנתק את עיניי מהמראה.
הרוח, בשילוב מושלם עם השמש, מלטפת את פניי. ההרים המקיפים אותי לא נראים מאיימים יותר מלמעלה. כל העולם מסביבי הוא כלום ושום דבר לעומתי. השמיים נפגשים בקו מושלם עם קצה ההר. קול חלש וצרוד נפלט מבין שפתיי: "כן, עשיתי את זה!" עיניי נסגרות מעצמן ופי נפרש לחיוך.
הצלחתי."
שיא מספק בטירוף
שואל השאלה:
המשך-
הגוף נלחם עם מגבלותיו, מנסה להמשיך ולהחזיק למרות שהשרירים כבר רוטטים מכאב והזיעה מחליקה את האבנים וגורמת לידיי לאבד שיווי משקל.
אני שואג כמו חיית טרף, משיג עוד כוח שלא ידעתי שקיים בי מעולם, והכוח הזה - הכוח ההישרדותי מוביל אותי למעלה. כמו הרוח הקרירה, הוא נותן לי דחיפה קטנה אחרי מסע ארוך ומייגע, ודווקא הדחיפה הזאת, היא האחת שמביאה אותי אל עבר הסוף.
זהו זה. הנפת יד אחרונה, אדמה מוצקה, רגל אחת ואחרייה השנייה, אין עוד במה לאחוז, סיימתי.
אני רוצה לצרוח בהתרגשות, לקפוץ באוויר, לצחוק ולבכות כאחד ובעיקר ליפול על האדמה הלחה ולתת לגופי את המנוחה הראויה לו. אבל הנוף השמימי מונע ממני לזוז, מרתק אותי למקומי, לא יכולתי לנתק את עיניי מהמראה.
הרוח, בשילוב מושלם עם השמש, מלטפת את פניי. ההרים המקיפים אותי לא נראים מאיימים יותר מלמעלה. כל העולם מסביבי הוא כלום ושום דבר לעומתי. השמיים נפגשים בקו מושלם עם קצה ההר. קול חלש וצרוד נפלט מבין שפתיי: "כן, עשיתי את זה!" עיניי נסגרות מעצמן ופי נפרש לחיוך.
הצלחתי.
הגעתי לפסגה הגבוהה ביותר. אין עוד לאן לעלות מכאן, אין עוד לאן לשאוף, אין עוד לאן לקוות.
האין זאת הדרך הטובה ביותר לסיים את הדרך הארוכה שעברתי, את הכאב, היאוש, האבנים, הצעדים, ההצלחה, הסיום, החיים,
בליפול אל התהום?
אני מוביל את הרגליים שכבר עייפות מהמסע אל הקצה. גם הן שמחות כמוני, גם הן יודעות שכאן זה ייגמר, שכאן הסבל יסתיים.
וההרים מסביבי, כמו חברים ותיקים, מסמנים לי להתקרב אליהם, והאדמה חוזרת להיות תלולה, מזהירה אותי, אבל אני כבר לא מקשיב לטבע.
הגעתי עד לכאן, אין שום דבר שיעצור אותי.
והרוח, הרוח שליוותה אותי במשך המסע, במשך הטיפוס, מושכת אותי איתה אל התהום, והפעם אני נותן לה, הפעם אני משתחרר.
וכשסוף סוף אני מרפה, אני משליך את הגוף ללמטה, ואילו נשמתי נשארת למעלה, צופה בי נופל אלפי קילומטרים שמובילים את המסע שלי אל סיומו.
הצלחתי.
המשך-
הגוף נלחם עם מגבלותיו, מנסה להמשיך ולהחזיק למרות שהשרירים כבר רוטטים מכאב והזיעה מחליקה את האבנים וגורמת לידיי לאבד שיווי משקל.
אני שואג כמו חיית טרף, משיג עוד כוח שלא ידעתי שקיים בי מעולם, והכוח הזה - הכוח ההישרדותי מוביל אותי למעלה. כמו הרוח הקרירה, הוא נותן לי דחיפה קטנה אחרי מסע ארוך ומייגע, ודווקא הדחיפה הזאת, היא האחת שמביאה אותי אל עבר הסוף.
זהו זה. הנפת יד אחרונה, אדמה מוצקה, רגל אחת ואחרייה השנייה, אין עוד במה לאחוז, סיימתי.
אני רוצה לצרוח בהתרגשות, לקפוץ באוויר, לצחוק ולבכות כאחד ובעיקר ליפול על האדמה הלחה ולתת לגופי את המנוחה הראויה לו. אבל הנוף השמימי מונע ממני לזוז, מרתק אותי למקומי, לא יכולתי לנתק את עיניי מהמראה.
הרוח, בשילוב מושלם עם השמש, מלטפת את פניי. ההרים המקיפים אותי לא נראים מאיימים יותר מלמעלה. כל העולם מסביבי הוא כלום ושום דבר לעומתי. השמיים נפגשים בקו מושלם עם קצה ההר. קול חלש וצרוד נפלט מבין שפתיי: "כן, עשיתי את זה!" עיניי נסגרות מעצמן ופי נפרש לחיוך.
הצלחתי.
הגעתי לפסגה הגבוהה ביותר. אין עוד לאן לעלות מכאן, אין עוד לאן לשאוף, אין עוד לאן לקוות.
האין זאת הדרך הטובה ביותר לסיים את הדרך הארוכה שעברתי, את הכאב, היאוש, האבנים, הצעדים, ההצלחה, הסיום, החיים,
בליפול אל התהום?
אני מוביל את הרגליים שכבר עייפות מהמסע אל הקצה. גם הן שמחות כמוני, גם הן יודעות שכאן זה ייגמר, שכאן הסבל יסתיים.
וההרים מסביבי, כמו חברים ותיקים, מסמנים לי להתקרב אליהם, והאדמה חוזרת להיות תלולה, מזהירה אותי, אבל אני כבר לא מקשיב לטבע.
הגעתי עד לכאן, אין שום דבר שיעצור אותי.
והרוח, הרוח שליוותה אותי במשך המסע, במשך הטיפוס, מושכת אותי איתה אל התהום, והפעם אני נותן לה, הפעם אני משתחרר.
וכשסוף סוף אני מרפה, אני משליך את הגוף ללמטה, ואילו נשמתי נשארת למעלה, צופה בי נופל אלפי קילומטרים שמובילים את המסע שלי אל סיומו.
הצלחתי.
אנונימית
באותו הנושא: