הייתם מכבדים את זה אם הילד או הילדה שלכם היה חוזר בשאלה או בתשובה?

כן כל עוד הוא בוגר מספיק, אם הוא מחליט על זה בגיל 8-9 אז לא.

כן בהחלט
דבר ראשון אני רוצה שיהיה לילד שלי הכי טוב
וזה לא שווה אם הוא "דתי" אבל מרגיש שהוא סובל
ובכללי אני אתן לילדים שלי יד חופשית יותר ממה שההורים שלי מאפשרים לי

כן, כי אני יודעת איך זה מרגיש כפייה

כן למה לא, שיעשו מה שטוב להם

לא רואה בזה בעיה
אני לא יכולה להחליט בשבילו,שיעשה מה שטוב לו

ברור אם זה מה שהוא רוצה אז כן

כן אם הוא מחליט שזה מה שטוב לו והוא מעדיף את זה לא תהיה לי שום בעיה עם זה

תלוי באיזה גיל

כן הייתי מכבדת בניגוד להורים שלי

כן

כן בטח שכן.. זה החיים שלו.

לא כי מה שכתוב בתורה זו לא דעה שאפשר לכבד או לא זו דרך חיים אז אני לא אסלק אותו מהבית ואפסיק לדבר איתו אני פשוט אגיד לו שכואב לי וזהו שיעשה אחר כך מה שהוא רוצה

כן

כן. רק הייתי רוצה שהוא ישרת בצבא וכן יעבוד ולא יהיה כמו חלק מהחרדים שרק לומדים

כן

כן כי הוא הילד שלי
זה אומר שאני אתמוך בזה? לא אני לא אתמוך בזה כי זה נוגד את האמונה שלי אבל הוא יכול להשאר בבית כמה שהוא רק רוצה אבל שלא ישפיע על אחים שלו

מתפלל עליו שיבריא בנפשו, אבל ממשיך להתנהג אליו כאל בן שלי

לגמרי.
האמת, אני באיזשהו מקום אפילו אשמח אם הילד שלי יחליט לחשוב בעצמו על דרך חיים שונה משלי.
אני חושב שיהיה נחמד לדבר על נושאים כאלה ולהתווכח עליהם.

בתשובה - ברור, זה הכי טוב שיש. בשאלה לא הייתי רוצה, אבל גדולי הדור אמורים לפעול במקרה כזה דרך כבוד. כמה שזה לא נתפס בעיני.

ולא, להיות דתי זה שווה, גם אם מישהו "סובל", כי בצער השכר הוא גדול יותר, ויאם יעבור עבירות - בעולם האמת יסבול הרבה יותר מאשר אם ישמור מצוות וימנע מעבירות.

זה היה מאוד מאוד מפריע לי למען האמת, אם הוא היה חוזר בתשובה. אני חושבת שעדיין הייתי מכבדת אותו אחרי שהייתי מבינה שזה אמיתי אצלו והוא מתכוון להמשיך ככה והכל.

בכל מקרה מתייחס אליו כרגיל, אבל מנהל איתו דיון כדי בכל זאת להראות לו את השקפת העולם שלי

^זה לא בהכרח סותר אבל בסדר

^^ ואם הוא ישאר בשלו ואתה בשלך?

אם הבן שלך הרים ידיים וויתר - מה יש פה לכבד?
אפשר להבין, להכיל, לעודד, לנסות לשכנע ולקרב.
אין פה שום עניין לכבוד. לכבד אותו כאדם - כן, לכבד את סטייתו מדרך הישר - לא.