אני מזמינה אתכם לקרוא שיר שכתבתי. מה דעתכם?

מרגע הלידה,
קיבלתי תעודה,
אחר כך חגגו את בואי לעולם בסעודה.
הקאתי לאמא בפנים, המבטים של כולם היו נדהמים!
ברור, מישהו אכל את כל הענבים.
זה היה משה, שם בעגלה.
הוא היה גבר בן שישים קירח עם מוגלה.
לא עברה דקה ומלחמת אוכל צצה
ואמי, שרק אתמול ילדה, סבלנותה קצה
דודה רחל רצה.
עם ידיים מורמות באוויר
וכל נחיר סבאח אל חיר, אמא זרקה אותי על הגבר השעיר.
מאז, בסטיפס, אני עונה בכיר.

הסוף.