תקשיבו זה ממש חשוב, אנשים רציניים תכנסו

אני דתייה
וכשהייתי קטנה הייתי נוהגת לעשות הרבה דברים ש"אסור", ולא חשבתי שהם באמת אסורים
כמו
גנבתי לפעמים כשההורים לא הסכימו לי משהו, ממש נכנסתי עם שקיות לחנויות שהלכתי עם ההורים והכנסתי לשם בובות יקרות שאבא שלי בחיים לא רצה לקנות לי (אני מדברת על גילאי 6\7\8.)
חיללתי שבת כשהייתי מתחת לסמיכה, והייתי בטלפון או משהו
והייתה גם פעם אחת שחברה שלי באה אליי כשהייתי בחדר בטלפון, ונכנסה לחדר ומתתי מבושה.
לא זוכרת בת כמה הייתי
והיא לא אמרה כלום ואני לא ממש
פשוט ישר כיביתי והסתרתי את זה למרות שהיא כבר ראתה ושמעה..
הייתי ילדה קשה.. אני עדיין, אבל הרבה הרבה פחות.
אני מעריכה מה שיש לי, לא לוקחת מאחרים, לא משקרת, לא מחללת שבת ומסתירה את זה, אני כבר די אמיתית עם עצמי
אבל עדיין יש לי רגשות אשמה לגבי מה שקרה בעבר.. זה כאילו לא יעזוב אותי אף פעם וישאר איתי לכל החיים
איך אפשר לשחרר את זה מהמחשבות? איך אפשר להפסיק לפחד על מה יקרה לי בעולם הבא ומה העונש שאקבל?
נשבעת שאני חיה בפחד לגבי זה
מה עושים?:(