השתחררתי מהצבא ואני לא מצליחה למצוא את עצמי, קשה לי עם זה ואני מרגישה רע

גם לי היה את זה אחרי השירות הלאומי.
וגם אבא שלי אמר לי "את תעבדי במשרד כי את לומדת תואר ראשון ולא מתאים לך לעבוד במלצרות/ חנויות"
אבל תקשיבי מה עשיתי
לא הקשבתי לו
עבדתי במלצרות הכרתי חברים ומשם עברתי לחנות מהממת יצאתי מהדיכאון הזה
אל תקשיבי, תעשי מה שאת רוצה.

היי יקירה,
היית רגילה שנים להיות במסגרות (בתי ספר.. צבא) בהן למעשה אמרו לך מה לעשות, מתי וכד'.
וכך פתאום מצאת את עצמך כמו ציפור חופשיה אך מבוהלת משהו, שאינה יודעת לאן לעוף. וזה יכול להפחיד, לשתק.
.. וייתכן ואת חשה שכל העולם רץ מהר וקדימה ואיפה את במרוץ החיים הזה..? מן חוסר שייכות לאותה רכבת שעזבה את התחנה..
.. וכמעגל המזין את עצמו, את מסתגרת ומתנתקת מהחברות, מה שאולי מעצים עוד יותר את תחושות הבדידות, החרדות.
.. והמילים של אברהם טל מהדהדות בשבילך.. "אני רואה שבחיים הגלגלים מסובבים את כולם, המלחמות ההיפוכים, בסוף יוצאים מחוזקים לעולם".
אשמח להזמין אותך, אם תרצי למקום שבו תוכלי לדבר ולמצוא אוזן קשבת, בשיחה אנונימית, אישית ולא שיפוטית, עם אחד/ת המתנדבים/ות שלנו, באתר של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת).
שלך, מתנדב סה"ר.
https://sahar.org.il/?utm_source=sayeret&utm_medium=help&utm_campaign=sayeret