14 תשובות
מציירים,כותבים ,אוכלים ,ישנים
הכל פשוט במקום
בכיתה בטלפון בשקט...
אנונימי
פשוט נרדמתי בשיעורים כל שנה מחדש ויום אחד שמתי לב שאני כיתה יב פתאום
לפעמים אני מרגישה ככ בשפל ובודדה שאני פשוט מסתגרת בשירותים,לא חוויה נעימה במיוחד :/
בדיוק בגלל זה אין לכם חברים
צאו תכירו
תדלגו על הפחד
קוראת ספר/ מנגה
בטלפון
קוראת ספר
בימים שלא היה לי עם מי להיות פשוט הלכתי עם עצמי או נשארתי בכיתה
בטלפון שומעת שירים או קוראת ספר
ביסודי הייתי בוהה בקיר או עושה שיעורי בית או משחק עם הידיים שלי כאילו זה משחק מחשב של fighting (לפעמים גם משלב עפרונות או שאר כלים שבקלמר ככלי נשק). מתישהו התחלתי לאבד תחושה בידיים.
כרגע אני או יושן, או מתרגל לבחינות/שיעורי בית, צידי פעם בוהה בקיר. הרבה פעמים נותנים לי לגשת לחדר מחשבים גם אם זה לא היום של הכיתה שלי. אבל האינטרנט שם מבומן ברמות מוגזמות (לא יוטיוב, חלק מ github חסום, ssh חסום לבחוץ, אין פלורלסייט, או כל אתר שהבדיקה האוטומטית שלהם לא יכולה לבדוק). אסור להביא טלפונים או מחשבים וכאלה בישיבה, אפילו לא נגן mp3 שמא ישמעו שם שירים שלא לרוח הישיבה וכ"ש נגן mp4 שמא בחורים יראו בו דברים שלא לרוח הישיבה. אפילו טלפון **כשר** אסור ברוב הישיבות, כולל אצלנו.
הרבה סתם מתבאס ומתלונן לעצמי (בלב או לפעמים בשקט בפה) על המקום לימודים הזה ועל שהייתי צריך לבחור מקום אחר.
קוראת ספר
מסתגרת בשירותים או במקום שקט אחר
עושה עבודות/שיעורים/לומדת למבחנים
משחקת בטלפון
שומעת שירים באוזניות
מציירת
כותבת
אוכלת
מדמיינת כל מיני דברים/חושבת מחשבות
בוהה בקיר
נמצאת בסטיפס
משחקת בקובייה הונגרית
לרוב אני פשוט לא יוצאת מהכיתה ונשארת שם בשקט שלי. זה טוב לי כי אף ילד אף פעם לא נמצא בכיתה בהפסקה ואז אני פשוט מרגישה רגועה יותר ובנוח (קשה לי עם רעשים).
היו גם פעמים נדירות שהייתי יוצאת לסיבוב עם עצמי (קרה פעם או פעמיים) מתוך שיעמום וכדי סתם לראות מה קורה בחוץ.

את כל הדברים האלו אני עושה למרות שכן יש לי חברים, אני חושבת, אולי שניים אני חושבת באמת שהם חברים שלי, (השאר סתם מנצלים אותי/לא באמת רוצים להיות איתי ומדברים איתי אולי פעם בשבוע) אז אני לא יודעת אם זה נשמע לא טוב או צבוע/מתנשא/סנובי אבל למרות שיש לי כמה אנשים להיות איתם אני מעדיפה להיות עם עצמי ולא לדבר עם אף אחד.
אני הייתי מתחבאת בשירותים כי אף אחד לא רצה לארח לי חברה לצערי... אחלה ילדות סך הכל
יקרה,

נתקלתי בהודעתך והיה לי חשוב להגיב לה. שומעת אולי את הקושי שההתמודדות מביאה עימה, התחושות הקשות שכנראה מגיעות בעוצמה גבוהה.. ואני משערת כי ההרגשה שאין למי לפנות עלולה לערער ולפעמים היא עשויה להפריע גם בהתנהלות היום יומית. האם יש מישהו שאת סומכת עליו שתוכלי לשתף אותו ברגשותייך?

בנוסף, אם תרגישי צורך באוזן קשבת אני מזמינה אותך לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע.

שלך,
מתנדבת סה"ר.
הייתי מנסה להקשיב לסודות של אנשים ולספר לכולם