זה יותר פריקה ואני צריכה עזרה או תמיכה או משהו כל שהוא אז אעריך אם תקראו

אני עושה מה שכולם רוצים ואני עומדת בדרישות וציפיות של כולם ואני נותנת את כל כולי למען זה כבר יותר מדיי זמן ואני מרגישה שזה שורף אותי מבפנים, אני לא מסוגלת לנשום ואני מרגישה שככל שבא לי יותר לצרוח ככה אני יותר מאבדת את הקול שלי לחלוטין, אני מפחדת לאכזב את כולם ולהרוס את ה"התקדמות" שלי עם הקשיים שלי והציפיות סוגרות אליי גם כי אכפת לי מהחשיבות שלהן אבל אני מרגישה שאני רגל אחת מעבר לצוק ועוד צעד ואני אפול

אני לא מרגישה בנוח להתעקש על עזרה וזה שדברים אכן מתפרקים כי הם ירצו שאני אבוא עם התשובות של מה הלאה ואז יהיה את הלחץ כאילו זה ברור מאליו שזה התפקיד שלי לספק את המענה ובסופו של דבר תמיד כשאני צריכה עזרה אני תמיד צריכה לעזור לאנשים לעזור לי קודם כל כאילו אני מסוגלת לזה פיזית ונפשית זה ממש יותר מדי על הכתפיים כי אני מחזיקה את עצמי מלקרוס כשבאותו הזמן אני מתחזקת את הדחיפה שאנשים צריכים בשביל רק להתחיל לעזור לי! אני ממש מרגישה לבד בזה ושלא לומר בודדה והפסיכולוגית שלי מבינה את זה ואומרת שאני לא לבד בזה אבל אני פשוט לא חושבת ככה ובטח שלא מרגישה ככה...