אנשים שהביאו להם קבסית הביתה

זה לא בדיוק על פי מספר מסויים
זה תדירות של כל כמה זמן את מחזירה ואם אין סיבה או שזה גורם לעוד דבריפ

מביאים אם יש המון וזה ללא הצדקה איימו עלי בקבסית אבל בכמות גבוה יותר

שואל השאלה:
יש לי 6 מוצדקים

שואל השאלה:
אם נגיד ישלחו לי קבסית הביתה איזה שאלות היא תשאל אותי? מה היא תבקש ממני לעשות? לא יודעתת

תחפור לך למה את לא באה לביהס ותשגע אותך ללכת

שואל השאלה:
ואם יהיו לי סיבות טובות למה לא באתי? היא תבין?

חחח כולה 23? על 23 חיסורים משיעורים לא מביאים קבס"ית

תהיי רגועה הכל בסדר היא רק תשאל למה את לא הלכת, ועל 23 חיסורים לא מביאים קבס"ית, גם לא על חמישים, ואפילו לא מאה

שואל השאלה:
נו אבל אמא שלי מורה והיא ממש כועסת עליי על פעמים שאני לא מגיעה אז היא מאיימת עליי שישלחו לי קבסית והיא תשלח אותי למשפחה אחרת כל הזמןן היא אמרה שזוכרים אותי על שנה שעברה כי שנה שעברה היו לי 170 חיסורים

כל שנה זה מתאפס אין כזה דבר, מה שקרה שנה שעברה קרה. לא ישלחו לך קבס"ית על שנה שעברה. ישלחו רק אם זה יגיע למצב כזה השנה

נכון כן זוכרים שנה שעברה וישימו עלייך עין תזהרי

היו לי 230 במחצית ולא הביאו לי כלום
לדעתי מביאים מ300

וואי. בכיתה יא ו יב לא פיספסתי יום אחד, אבל לפני כן בכיתות ז ח ט היו הרבה ימים שלא הגעתי ולא קרה כלום לא הביאו קבסית

שואל השאלה:
חברה שלי היה לה 270 הביאו לה את היועצת הביתה והיועצת סתם הייתה נחמדה אליה ואמרה מה קורה תראי לי את החדר שלך והלכה הביתה

שואל השאלה:
ממש הרגעתם אותי אמא שלי סתם מפחידה אותי שאני אלך לבית ספר

שואל השאלה:
תודה

אבל חבל, בית ספר זה פעם אחת בחיים. תקופה שלא תחזור. אני סיימתי בית ספר ואני כל-כך מצטער שכמו שהייתי בכיתה יא ויב לא הייתי ככה בכיתה ז. ממליץ לך לא לפספס אף יום ושיעור.

שואל השאלה:
כן אבל יש לי סיבות טובות למה אני לא מגיעה^
זה לא אני רוצה להישאר לישון

אתם עדיין צעירים מידי, לכן אתם חושבים שאני טועה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני הייתי בדיוק כמוכם בגילכם. כיום אני בן 18. הייתי מת על זה להישאר בבית לבד לראות טלווזיה בבוקר ולא ללכת לבית ספר. אבל כבר מכיתה י התחלתי לקחת את עצמי בידיים כי הבנתי שאלו השנים האחרונות שלי ובסוף זה יגמר. והייתי בא ממש גמור חולה עייף מותש והכול אני אחד שסבלתי גם ממש במשך כל כיתה יב בעיקר בתחילת שנה. היה לי חבר שהיינו חברים טובים ובאותו בכיתה הוא כבר לא רצה להיות יותר חבר שלי והוא התעלם ממני ולא התייחס אלי וזה הרס אותי הייתי הולך בהפסקות לשבת לבד ופשוט בוכה ושומע מוזיקה. וגם הייתי בא כל הימים לא פיספסתי יום אחד וזה היה לי ממש קשה מבחינה נפשית כי הייתי מכניס את עצמי בכוח למקום שהרגשתי בו סבל ועצב ושלא אכפת לו ממני ואפילו לא התייחס אלי ודבר עם חבר אחר בלי סוף ואיתי לא

עדיין, אני באתי אפילו חולה. תמיד תשימי לעצמך בית ספר קודם לכול.