האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?

כן
כי הוא בוחר להגביל את עצמו וליצור אחת כזו, לכן הוא לא יכול, כי הוא יכול לומר שהוא לא יכול

לא , כי הוא כל יכול?
אניוויז אני לא מאמינה בו אז אין לי ממש מושג

כן הוא בורא הכל

מתי ראית את אלוהים מרים אבן

אלוהים לא קיים אז לא

כן, ואני אסביר איך.
היות וה' הוא כל יכול - הוא יכול ליצור שני מימדי זמן שבאחד הוא כן יכול להרים, ובאחד הוא לא יכול להרים, ואז יוצא שהוא גם מרים וגם לא מרים בו-זמנית.
אז כן, זה אפשרי :)

אלוקים לא מוגבל הוא כל יכול
ובגלל זה גם קשה לנו להבין את התשובה.
אבל בטוחה שיש הסבר טוב באתר 70 שאלות הכי קשות ביהדות.

ומה בדבר יצירת תפוח שהוא לא תפוח? אלוהים כפוף ללוגיקה.

למה השאלה הזאת מוכרת לי?

הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים.
וגם אותה הוא יצליח להרים.
מכיוון שהוא אינסופי

בימה"ב המוקדמים ניטש ויכוח מר בין שתי אסכולות תאולוגיות: אסכולת הכלאם, המדברים ("מֻתַכַּלִמוּן" בלע"ז), באסכולה זו היו אינספור תתי קבוצות (אשעריה, מעתזלה, צוּפיוּת, וכו') אך המשותף לכולן היה העמדת הרצון האלוקי כתכונה המכריעה היחידה בעולם. כל דבר שקורה - קורה כי כך עלה ברצונו ית', הבריאה מתחדשת בכל פעם מרצונו, כל תנועה נשעית ברצונו, אין סיבות קרובות כלל, מושג הסיבה חסר משמעות, יש אך ורק רצון אלוקי. האסכולה השנייה היא דעת אריסט"ו, שמייצגה הבולט ביותר הוא אבן רשד, הוא הכריז מלחמה על המֻתַכַּלִמוּן כאשר פרסם את חיבורו "הפלת ההפלה" כנגד "הפלת הפילוסופיה" של החכם המוסלמי (שהשתייך לכלאם) המהולל אלגאזאלי. אליבא דאבן רשד התכונה המכרעת בעולם היא השכל האלוקי, גזרת חוכמתו. במופתים מבריקים שאין כמותם, כאלו שחושפים את גאונות יוצרם, הוא הביא את תפיסתו לשיא פיתוחה (גם פילוסופית וגם בכתובים, כלומר באריסט"ו) וחיסל עד אבק דק את תפיסת הכלאם (וכמו דוד יוּם אחריו שהביא את הפילוסופיה האמפריציסטית לפסגתה, הוא מחק את כל אנשי האסכולה שהיו לפניו, איין אותם בגאונותו [אלכסנדר, אלפאראבי, אבן סינא, וכו']).

אם אנו מבינים אלוהים כמושג הכלאם, לפיו רק החפץ האלוקי הוא המפגש שלנו עם האלוק (כפי שכתב בכך הרמב"ן ז"ל בסוף פ' בא: "אדם מודה בניסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד"), אין שום מניעה לאלוקים לעשות דבר, שלטון חוקי הלוגיקה, הן בתפיסתנו והן בעולם עצמו (הלא זה היינו הך), הוא מקרי, אין כלל עצם ("סובסטאנציה" בלע"ז) מלבד רצונו ית', הסיבה שהשאלה הזו נראית לך אבסורדית היא כי כך עלה ברצון אלוהינו, ואם יחפוץ אחרת אתה תראה כיצד הוא עושה ג'אגלינג עם אבנים שהוא לא יכול להרים כאשר הן בצורת משולש עם שש צלעות, כפשוטו. לא קשה על הכלאם כלל. לעומת זאת לשיטת אבן רשד י"ל שאלוהים לא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים, כלומר הכל יכול לא יכול להיות "לא יכול", או במילים אחרות a לא ישתווה ("=") ללא-a, שכן אחת משתיים: או שa יעשה לא-a, או שa לא יוכל להעשות לא-a, אם הכל יכול יעשה לא יכול, הרי יכולתו להיות לא יכול נמצאה מכחישה עצמותו, והלא יכול שהתהווה איננו אותו כל יכול (a שנעשה לא-a הוא כבר איננו a), ואז נמצא שלא הכל יכול הוא שלא יכול יכולת זו אלא אחר, לא יכול, תחתיו, מעין צמצום או הגבלה של אלוהים שנוספת על האלוה הכל יכול בהכרח אם תרצו, כלומר יוצא בהכרח שa לא יוכל להעשות לא-a אלא רק כך: a יכול להעדר ולפנות מקומו ללא-a, אך כיוון שa בעניננו הוא מחויב המציאות, ומחויב המציאות לא יוכל להעדר לעולם, הרי נמצא מחויב שאלוהים באשר הוא אלוהים לעולם לא יהיה חסר יכולת אלא לכל היותר יוכל להגביל עצמו להיות חסר יכולת, הגבלה שלא תבוא במקום הכל יכול המוחלט אלא בנוסף, ונמצא שאין הדבר פוגם בכל יכולתו (שהרי אילו היה "לא יכול" בעצמותו הכל יכולה היה נעדר, והנעדר איננו "כל יכול" כלל, אף לא להרים אבן רגילה, וזה איננו אלוהים). בנוסף, חלילה מלהקשות לאבן רשד ששהוא עושה בכל רשויות הרבה, כלומר שיש הלוגיקה ויש אלוהים, והלוגיקה מעל האלוהים, אלא שהלוגיקה היא חוכמתו של אלוהים, וככזו היא לא יוצאת ממנו כלל, בכל פעם שאדם מתבונן בארון ורואה שהוא ארון הרי נמצא שהוא מביט בחוכמת האלוק בעצמו. בשל כך פשוט שאם אלוהים הכל יכול היה נעדר לאחר צמצומו לנעדר יכולת הרי האבן הייתה מפסיקה להיות אבן, והכל היה בטל לאחדות פשוטה והומוגנית של כאוס לא לוגי (עד כמה שאפשר לדבר על "אחדות לא לוגית"), במילים אחרות: אלוהים יכול לצמצם את עצמו לחסר יכולת בתוך מסגרת חוכמתו שלפני הצמצום, שהיא לא תעדר לעולם (חלילה), כלומר להתגלות אלינו כלא יכול על אף שבעצמותו הוא ודאי כל יכול והס מלהזכיר אפשרות אחרת, שכן אם נזכיר זאת גם נאיין את האלוק וגם את האבן אותה הוא בא להרים, הכל יתבטל לאין שהוא-הוא האלוק בעצמוּתו, והרי לא נפסד כלום מהשאלה מלבדנו, והוא ית' לא נחסר דבר ונשאר מחויב מציאות בכל מצב שרק העלינו. כלומר נמצא שגם לאבן רשד אין לטעון מאלו ההבלים.

^^אם תחצה גזע עץ לשניים תמצא טבעות שמקיפות זו את זו כמספר שנות העץ, העץ שהוא כבן 3 שונה מהעץ שהוא כבן 6, אך אע"פ כן שניהם אותו עץ וקיימים בו (בעץ) בו זמנית. אלוהים יכול להוליד את את עצמו כלא יכול כפי שהעץ בן ה6 יכול (מבחינה פילוסופית) להוליד מתוכו את גיל ה3 שבו. כיוון שכל יכולתו של אלוהים משתרעת על תחום אינסופי, הרי כשהוא מצטמצם ומוליד מתוכו "אלוהות" בעל מס' יכולות מוגבל עדיין נמצא שהוא לא חסר דבר. זה הכי קרוב שאני יכול להגיע לציור זה העניין, להבדיל ממה שהדגמתי למעלה במופת השכלי (לשיטת אבן רשד) שבו יש אמנם הבנה שכלית אך ללא ציור (ע' בכך מוה"נ א', נ').

^כלומר השאלה שבאה לנגח את אלוקינו נמצאה מנגחת לכל היותר את קיומנו, ובו לא יוצרת שום חסרון חלילה.

^לא בפשטות. a כל יכול, וכן הכרחי ש־a. עתה נשאלת השאלה האם ייתכן ל־a להעשות לא-a, כעת אחת משתיים: או שכן, ואז נמצא ש־a נפסד, מה שסותר את הקדמתנו השנייה לפיה a הכרחי, או שלא ואז זה סותר את הקדמתנו הראשונה לפיה a כל יכול. זו הסתירה המוצגת פה. אבן רשד מתרץ בצורה הבאה: כל b מקיים בכוח את לא-b ע"י העדרו, למשל בלבן קיים הלא-לבן בכוח ע"י יכולת העדרותו של הלבן, אם הראשון ייעדר יימצא השני (זו הקטגוריה השלישית בקטגוריות האיכות לקאנט, כאשר אני אומר על דבר מה שהוא לא לבן הרי בכך ששלתי ממנו את תכונת הלובן נעצתי בו את תכונת הלא-לבן. הגל בנה על כך את הגדרת ה־"דבר" שלו, כיחס דיאלקטי בין האחד המדיר, הכללי המותנה, והמודעות, ואכמ"ל), כיוון ש־a מחויב המציאות הרי לא ייתכן שיימצא בו בכוח העדרו, שכן העדרו זה מן הנמנעות, לכן אחת משתיים: או שהעדרו זה, ר"ל לא-a, לא נמצא, או שאותו לא-a נמצא בו בפועל, כיוון ש־a הוא כל יכול, כלומר יש לו את היכולת להעשות לא-a, הרי נמצא שהאפשרות הראשונה נמנעת, ואז יוצא שמ־a מתחייב בהכרח לא-a כמו שהאור מתחייב מן השמש, לשון אחר, כל מה שאלוהים יכול לעשות הכרח לו לעשות. המקום בו אותו לא-a קורה לא יכול להיות a, שכן אחרת a היה נעדר וזה מן הנמנעות, לכן מחויב שיצא מ־a מקום דק בתכלית הדקות, a ולא-a, שבו כל אותם לא-a שבפועל ב־a יפעלו, כלומר באותו מקום הם בכוח בעוד עבור a הם בפועל ממש, המקום הוא הנקרא עולם, ובזה יאמר אצל הפילוסופים שהעולם מתחייב מן האלוה. עתה יובן לנו כיצד הקושיה נפתרת, שכן מתוך העולם a אכן נעשה לא-a, אלוהים שבעולם איננו אלוהים שמחוץ לעולם, אך אע"פ כן הם אותו אחד, האלוהים שבתוך העולם מצומצם ומוגבל ואילו זה שמחוץ לעולם לא מצומצם ולא מוגבל.

בלשון הזהב של רבינו האר"י: "והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני.. והנה אחר הצמצום הנ"ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים.. ואז המשיך מן אור א"ס קו א' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא כזה" עכלה"ק, ועיי"ש.

אלוהים לא קיים אז לא

לברוא אבן שאתה לא יכול להרים זה לא חולשה

^השאלה הייתה קיימת הרבה לפני. זה לא פותר את השאלה.

למי שהשאלה מוכרת לו.
זו שאלה ידועה של הקומוניסטים בברית המועצות. היא מופרכת על ידי הוספת x במשוואה, שאלוקים הוא לא בן אדם. ועל כן המציאות של "להרים" או "לראות אותו מרים" לא שייך בו.