אני לא יכול להכיל את הדיכאון הזה יותר

זה יעבור

זה יעבור
באמת שכן
גם אם זה לא נראה ככה
תחשוב על החיים של ההורים שלך אחרי זה
לעזוב זה לא הפתרון
אתה פשוט מעביר את הכאב שלך אליהם
אני הייתי מציעה שתתחיל תהליך עם עצמך
תצא להליכה בים(זה מרגיע וטוב לראש)
תתחיל לכתוב ביומן או משהו מה אתה מרגיש
ותנסה להבין מאיפה זה בא ומה מפריע לך
ואם אתה ממש לא מסוגל
תפנה לעזרה
להורים או לכל בן אדם מבוגר שאתה מרגיש שיכול לעזור לך
ותמיד תזכור שאתה לא לבד:)

שואל השאלה:
אפחד לא מנסה להתאבד תרגיעי

אני מנסה לעזור לך מה אתה רוצה..

שואל השאלה:
לא עזרת לי בכלום אבל התמיד תזכור שאתה לא לבד העלה לי חיוך על הפנים טיפה

שואל השאלה:
זה הכי חרטא שיש

ניסיתי להציע לך מה שעזר לי
בכל מקרה שמחה שהצלחתי להעלות לך חיוך על הפנים:)
מקווה שתרגיש יותר טוב

כתבת הודעה מאוד קצרה ויחד עם זאת ממש כבדה. נראה שהגעת לקצה היכולת שלך, שרע לך מכף רגל עד ראש. רואה מהתגובות שגם ל"מילים היפות" כבר אין לך כח וסבלנות.

אני יודעת ש'תזכור שאתה לא לבד' נראה לך מילים ריקות, אבל זה נכון.
אחד: אתה לא לבד במצב זה. מאז הקורונה, כמות בני הנוער (בארץ ובעולם) בדיכאון עלתה בטירוף.
ושתיים: אנחנו כאן. אנחנו כותבים כי אכפת לנו. זה נכון שאנחנו לא מכירים- לא אותך ולא את הסיפור שלך- אבל אנחנו מאמינים לך, אנחנו מאמינים לעוצמה של היאוש שלך מהכל. וכן, אנחנו גם דואגים לך.
יקר, הצלחת להביא את עצמך לכתוב את ההודעה הזאת, לאותת שזה המצב. אז אם תמצא בתוכך עוד טיפת סבלנות או כח, אתה מוזמן לבוא לצ'אט שלנו, ולדבר עם אנשים שאיכפת להם. זה מקום אנונימי שאפשר להגיד בו הכל ויש מי שיקשיב ויתן כתף.
אם תרצה נהיה שם בשבילך
שלך,
מתנדבת סה"ר