מה דעתכם על התאוריה הזאת שאומרת שהפרעת קשב קיימת בעיקר בגלל החברה שאנו חיים בה?

שואל השאלה:
הרעיון מאחורי התאוריה הזאת אומר שגם כשיש הפרעה זה מאוד תלוי בסביבה עצמה, כלומר היום מצפים מאנשים לשבת וללמוד ולהתרכז בדברים לאורך שעות והסביבה לא תומכת ולא עוזרת ומכאן הקשיים נובעים ולא בהכרח שהבן אדם עצמו יש לו בעיות והוא צריך להשתנות.
אנשים נמצאים בסביבה שלא בהכרח מתאימה להם; אבל הבעיה היא לא בהכרח אצלם.
כלומר אם נגיד היינו חיים בחברה שבה מעריכים אנשים שקופצים מדבר לדבר ופועלים באימפולסיביות בלי לחשוב או שהסף לא היה גבוה כל כך והלמידה הייתה מתרחשת בצורה אחרת- אולי מקרי האבחון היו פוחתים.
קצת קשה לי לסדר את הרעיונות שלי בכתיבה אבל מקווה שזה ברור

לא מסכימה,
אני גם מאובחנת עם הפרעות קשב קשות מאוד אם להגיד את האמת, המינון רטילין שלי גבוה ברמות ואם אני לא לוקחת אני אבודה בטירוף.
אבל זה לא נכון, זה לא משהו שהחברה יצרה.
זה לא חוכמה להאשים את הבתי ספר, זה לא נכון להגיד "ילד שאוהב לרוץ והוא פעיל ומכריחים אותו לשבת וללמוד שמונה שעות" כי זה לא משהו שהבית ספר המציא הפרעות קשב, זו לא הפרעה שהבית ספר המציא.
יכול מאוד להיות שמשם זה התפתח ומחמיר את המצב אבל הפרעות קשב תמיד היו ותמיד יהיו.
אני אתן לך את הדוגמא הכי פשוט:
בן אדם בא ומדבר איתי, ויעבור לידי חתול, אני לא יכולה להקשיב לדקה אפילו לאותו בן אדם כי החתול יסיח את דעתי.
מקווה שהבהרתי את עצמי.

זאת לא תאוריה זה נכון. וזה בעיקר בגלל הטלפונים והמשחקים שדוחפים לילדים מילדות.