2 תשובות
יציאה על נפשי לא תלויה במה שאומרים אלא בגורם הנפשי ששומע את זה
זה גם תהליך, זה לא קורה ביום וכדאי שתדעי את זה.
הייתי תצפיתנית ומנסיון זה מאוד קשה. דבר ראשון, זה תפקיד ידוע ששנוא ותפקיד ידוע במלא סרבניות, וגם ידוע בנסיונות התאבדות. הרבה בנות בטירונות עשו שטויות כאלה, וגם מאוחר יותר בסדיר. המציאות היא עם כמה שהתפקיד שנוי, יש באמת תמיד חוסר תקן מטורף, אין תקופה ארוכת חודשים שיש את מספר המינימום שצריך בכלל בסיס או עמדה. באמת שאין מספיק בנות וסוגרים מלא ואי אפשר להעביר כי צריך. מנסיון שלי שנתיים בחמל, היו מספר בנות שהצליחו לעזוב. חלקן עזבו ברגע שהתפנה תפקיד בפלוגה, כמו רסרית, או פרמדיקית, שעזבו והיה צריך להחליף, אז הסמפ הייתה בוחרת תצפיתנית ומעבירה אותה קורס ותפקיד. אבל זה בן אדם או שתיים בלבד מקבוצת בנות שלמה. היו מלא בנות שהיה להם שיחות עם הקבן, ו.. כלום. שמעתי ממלא שהם גם לא נוטים להיות אנשים מקצועיים.
והייתה אצלנו גם בחורה עם נטיות אובדניות, בחמל באמצע שיושבת משמרת, הייתה או מסתובבת עם סכין ומקרבת לזרוע. או פעם אחת בזמן שישבה משמרת, היא לקחה חבל ושמה אותו סביב הצוואר. ו, לא קרה כלום, למשך חודשים לא קרה כלום ולא עשו עם זה כלום. הרבה שנאו אותה ואמרו שהיא עושה סתם צומי, אבל אנשים צריכים להבין שגם אם אנשים עושים דברים אובדניים להצגה שאנשים ייראו לתשומת לב, זה עדיין מצביע שהם נפשית לא בסדר ואובדניים. גם אם הם עושים את זה לתשומת לב. היו בנות שהיה להן התקף פאניקה אמיתי באמצע משמרת, היו לנו בנות שבאמת התעלפו באמצע משמרת. ומה את חושבת שקרה להן? סיימו את השירות, לא הלכו לשום מקום. והייתה עוד בחורה שלא אשכח, כנראה הגיע למצב מאוד נואש, זה קרה לפחות 3 פעמים, שהיא בלעה בכוונה תרופה או משחה שאסור לבלוע, ממש לפני משמרת, ואז היו מפנים אותה לבית חולים לשטיפת קיבה. כל זה בשביל לא לשבת עוד משמרת.
כך שבאמת, למי שבאמת יש לו בעיות נפשיות ולא סתם לא כיף ומשעמם לא באלי, אלו שבאמת יש להם בעיות, אני באמת מקווה שיהיה מישהו שבאמת יוכל לעזור להם. אבל מנסיון אישי, סיפורים של חברים ממקומות אחרים, לא מקבלים עזרה.
גם לא עוזר שתמיד יש את האנשים שלא באמת צריכים את העזרה, אבל מזייפים כי סתם לא בא להם על התפקיד