אתם מסכימים שכדי להשיג חברים צריך *לא להיות עצמך*??

האמת שכן אבל עם הזמן אתה כבר נהיה עצמך

שואל השאלה:
אבל בהתחלה כשמדברים עם אנשים צריך להיות קצת מזויפים אי אפשר לבוא אמיתי ולא להתעניין, אפילו כשיושבים בקבוצה ומדברים על איזה נושא משעמם ממש
אז צריך להראות עניין

אם זה אנשים שאכפת לך מהם זה יבוא לך בטבעי בלי לנסות אם זה אנשים שאת מתאמצת להשאר איתם בקשר או להיות חברה שלהם אז את "תשחקי את עצמך" כדי להמשיך להיות חברים

כן לפעמים זה נכון

חלק לא יכולים להיות עצמם וחלק כן

שואל השאלה:
מה זה אומר תחילת החברות?
לא צריך להיות רצון מסוים, להיראות שמעוניינים בקשר?

תחילת החברות היא השלב הראשוני, כשאתם לא מגדירים את עצמכם עוד רשמית כחברים(שוב, אי אפשר להגדיר את הרגע המדוייק שבו נהיים חברים). אפשר לחלק את השלב הזה לשני מקרים: אחד, אנחנו מעוניינים לדבר עם הצד השני ולהכיר אותו לעומק, כשהוא נראה לנו כמו אדם שמתאים לנו, ואז סביר להניח שנצטרך "לעבוד" קצת כדי לגרום לחברות להתפתח. ליזום יותר שיחות, להציע להיפגש או לצאת לאנשהו, להתחיל לבסס מעמד של חברות ביניכם. במקרה השני מישהו מתחיל לדבר איתנו ואוהב להיות בחברתנו, ואז אנחנו משחקים ב"הגנה" במקום "התקפה". אנחנו מחליטים אם לדחות את ההתעניינות או לקחת אותה צעד קדימה.

כן ולא. התשובה נמצאת בתחום האפור. בהנחה שאתה מתנהג בכבוד, חברותי, נחמד, טוב-לב ויודע להחזיק שיחה ברמה בסיסית, אין סיבה שאנשים לא יתחברו אליך באופן טבעי, מבלי שתאלץ את עצמך להשתנות. כמובן שאף פעם אי אפשר להכליל, אבל זה בסדר, זאת הסיבה שלא כולם חברים קרובים, יש עוד משתנים במשוואה, זה תלוי בתחומי עניין, תחביבים. לפעמים פשוט לא משדרים על אותו גל, לא משנה כמה מנסים. חברות אמיתית לא צריכה לבוא בכוח. היא לא צריכה להתיש ולסחוט נפשית, היא אמורה לזרום בקלילות ובנינוחות. מצד שני, להיות אטום ולסרב לצאת מאיזור הנוחות הבטוח שלך כאדם יכול לעלות במחיר של להכיר ולהתחבר לאנשים חדשים. דוגמה: אדם ביישן שלא מוכן בשום פנים ואופן להתחיל שיחה עם אחרים, ככל הנראה יתקשה חברתית. אנשים לא אוהבים להרגיש שהם רודפים אחרי אחרים, ומתחזקים את החברות בעצמם. ובצדק, חברות היא מעין הסכם הדדי בין הצדדים. אתה צריך להתעניין בהם וההפך. לא צריך להשתנות, אבל אפשר ורצוי להתאים את עצמך. עם החבר שלך מכיתה ב' אתה יכול להיפגש ולדבר פתוח על הכל מבלי לחשוב פעמיים כי אתה יודע שהוא לא ישפוט אותך. לעומת זאת, עם הידידה החדשה שרק הכרת אתה לא תתחיל לייסר בדיבורים אינסופיים על המשחק החדש שקנית במחשב כשאתה יודע שזה לא מעניין אותה. לשנות גישה בהתאם לאדם שאתה נמצא מולו. לגרום לו להרגיש בבית, שייך. ולכן התשובה לא מדוייקת. אי אפשר באמת להגדיר מי אנחנו. "לשנות את עצמך" פילוסופית זה משפט שאפשר לדון שעות במשמעות שלו. גם להיות אדם שחברותי בבוקר וסגור בלילה זה להיות מישהו. לכולנו יש כמה פרצופים.

כן..

שואל השאלה:
אבל לפעמים נגיד אני מדברת עם אנשים ואני באמת רוצה להתחבר, אבל אני מרגישה שאני צריכה לרדוף אחריהם

תחילת החברות תמיד תדרוש מאמץ מסויים מאחד הצדדים. תחזוק החברות היא משימה לשניים.

תלוי עם מי אבל לרוב כן