אני רוצה לשלוח את זה לאקסית בשביל סגירת מעגל, ואני רוצה לדעת מה אתם חושבים

אז זה מה שאני רוצה לשלוח לה:

אז כן.
אני חושב שעבר מספיק זמן ואני מסוגל לסגור מעגל.
אני רק רציתי להגיד לך כמה דברים שהתבשלו.
את לא צריכה להגיב, אני פשוט צריך להוריד את זה ממני.
אני יודע שכל מה שהיה לך אלי נעלם כאילו לא היה.
בהתחלה שאלתי את עצמי למה, אבל הבנתי שזה לא משנה.
כי את אף פעם לא באמת אהבת אותי.
את אהבת את ההתרגשות שבמערכת יחסים חדשה.
ברגע שהיא לא היתה חדשה יותר, ההתרגשות נעלמה.
אני זוכר שפעם ישבנו על הספסל אחרי שעות בית ספר ושאלתי אותך מה הדברים שאת אוהבת בזוגיות.
את אמרת שאהבת את הצחוקים ואת המגע.
עכשיו הבנתי שאלו היו הדברים היחידים, ועכשיו את משיגה את שניהם במקום אחר.
בזמן שאת פחות ופחות התרגשת עם כל יום שעבר, אצלי זה היה הפוך.
נקשרתי אלייך.
*התמכרתי* אלייך.
I rose to high, loved to hard, dared too much.
ולמרות זה, אין לי שום חרטות עכשיו.
חוץ מעל הדברים שפגעו בך.
עכשיו כל יום הוא קצת פחות גיהנום עלי אדמות, ואני מקווה שיום אחד אני אשכח ממך לגמרי.
לא כי לא איכפת לי ממך יותר, פשוט כי כואב לי מזה שאיכפת לי.
אני התחלתי לתהות כמה זמן הייתי עם מישהי שבכלל לא אהבה אותי?
שבועות?
חודשים?
כל אורך מערכת היחסים הזו?
אני מרגיש כאילו הייתי עם גופה.
לפעמים בלילה אני מתעורר במחשבה שאני מריח את הריח שלך, מבין מה קרה ומתחיל לבכות.

הסיבה שאני לא רוצה שתדברי איתי זה שאני בחיים לא אוכל לשכוח את מה שהיה בינינו.
זכורה לי במיוחד הפעם האחרונה שהראית לי אהבה בצורה כל שהיא.
זה היה לפני החופש של החגים, ישבנו על הספה בחדר הפולני.
התכרבלנו וצחקנו ממשהו, לא זוכר אפילו ממה.
התחלתי לדגדג אותך וצחקת ודגדגת אותי בחזרה ושמת עלייך קפוצ'ון כדי שאני לא אגיע אלייך והמשכת.
אני לא יודע אם לחייך או לבכות כשאני חושב על הרגע ההוא.
אני חושב שהדבר הכי כואב הוא שאנשים משתנים אבל הזכרונות מהם לא.


דבר אחד אחרון.
אני לא יודע מה בדיוק קורה ביניך לבין לואיס, וזה גם לא ענייני.
אני רק אומר שאם קורה שם משהו, אני מאחל לך לקבל בדיוק את אותו היחס שנתת לי.
בטוב, וגם ברע.
היי שלום ותודה על הכמעט שנה הכי מתוקה בחיים שלי.






סליחה שזה ארוך מי שהגיע עד כאן סחטיין ותגידו מה דעתכם ואם לשלוח או לא