13 תשובות
גם לי שלחו את זה. אני רוצה אבל אין לי איך להגיע לכינרתת ליטרלי עשו את זה שם ולא במרכז
פחות ממליץ מניסיון אישי.
לא
תלוי אם יש לך כיוון לחיים
אם סתם ככה כי זה על חשבון הצבא ולצאת עם תואר בגיל יותר מוקדם, לא שווה את זה
אם סתם ככה כי זה על חשבון הצבא ולצאת עם תואר בגיל יותר מוקדם, לא שווה את זה
אם את מוכנה ללמוד עוד שנתיים
רצוי שלא. זה עסקה עם השטן. תואר זה נחמד בחינם אבל אז 5 שנים? את אפילו לא מכירה את הצבא, לא יודעת למה את מתחייבת
אנונימית
זה לא 5 שנים
על מה מדברת?
על מה מדברת?
אז בסדר אז פחות אבל עדיין עסקה עם השטן חח יש לי חברה שחתמה על 5 שנים קבע
אנונימית
^^ זה תלוי בעתודה שעושים ובמסלול, יש מסלולים שמתחייבים ל5 שנים בסך הכל, יש כאלה שמתחייבים ל3 בסך הכל וכולי.
אז בדיוק, היא בעתודה של משפטים
אנונימית
מי שאמר שזאת עסקה מהשטן אני ממש לא מסכים
בפועל מה שקורה כשאת משתחררת (בשירות שממש לא בהכרח משמעותי) את מבזבזת שנה מהחיים שלך כדי להתאפס, לנוח לעבוד וכו ואז בשנה שאחריה מקדישה לפסיכומטרי ולקבלה - או במקרה הטוב יותר זה שישר אחרי השחרור את מתחילה ללמוד לפסיכומטרי. אחר כך אנחנו מדברים על 3-4 שנים של לימודים (כנראה) מהבוקר עד הלילה, כשאת מכניסה פה עניין שאת צריכה לממן לעצמך את התואר, כנראה לעבוד אלא אם כן את נשארת בבית של הורים ועוד...
מה הלאה? צריכה להתחיל לחפש עבודה, לצבור ניסיון בעבודה ורק אחרי הרבה זמן במידה והכל עובד כשורה את תקבלי את עבודת חלומתייך וגל הכבוד.
מיותר לציין איך מסלול העתודה הוא האנטיתזה של ה"מסלול" שכתבתי. החיסרון היחידי במסלול זה שאת כביכול חותמת קבע 3 שנים, וזה סיכון כאשר את עלולה לקבל תפקיד בינוני. האם הוא באמת בינוני? תלוי. תלוי בתואר שתלמדי ובתקנים, תלוי בכמה תצטייני בתואר, ועוד. בכל מקרה אין מה להשוות מבחינת ניסיון שתקבלי, בין אם זה מקצועי ואישי - אם הייתי מנהל של חברת הייטק מוצלחת הייתי לחלוטין מעדיף לקחת בוגר עתודה, כזה שכבר סיים תואר ראשון בגיל 21, שירת שירות (שאמור להיות) משמעותי במקצוע, עשה קורס קצינים ויש לו ניסיון מסוים בלהוביל אנשים וצוותים.
עוד נקודה שאוהבים לחזור עליה - "את לא מכירה את הצבא", בפועל זה שיט אחד גדול כי עד שלא יוצאים לאזרחות ומבינים כמה גרוע זה להתחיל לדאוג לעבודה, לאוכל, לשכר דירה, לעיסוקים ועוד מלא חושבים רק לברוח מהצבא.
מה הקאץ? מי שלא רוצה ללמוד, שכל מה שמעניין אותו זה לצאת למסיבות ולהתבטל בבית כנראה ירצה מאוד לצאת מהצבא. אבל אנשים כאלו בפרט לא מתאימים למסלול העתודה ככה שזה לא מדגם מייצג.
בהצלחה
בפועל מה שקורה כשאת משתחררת (בשירות שממש לא בהכרח משמעותי) את מבזבזת שנה מהחיים שלך כדי להתאפס, לנוח לעבוד וכו ואז בשנה שאחריה מקדישה לפסיכומטרי ולקבלה - או במקרה הטוב יותר זה שישר אחרי השחרור את מתחילה ללמוד לפסיכומטרי. אחר כך אנחנו מדברים על 3-4 שנים של לימודים (כנראה) מהבוקר עד הלילה, כשאת מכניסה פה עניין שאת צריכה לממן לעצמך את התואר, כנראה לעבוד אלא אם כן את נשארת בבית של הורים ועוד...
מה הלאה? צריכה להתחיל לחפש עבודה, לצבור ניסיון בעבודה ורק אחרי הרבה זמן במידה והכל עובד כשורה את תקבלי את עבודת חלומתייך וגל הכבוד.
מיותר לציין איך מסלול העתודה הוא האנטיתזה של ה"מסלול" שכתבתי. החיסרון היחידי במסלול זה שאת כביכול חותמת קבע 3 שנים, וזה סיכון כאשר את עלולה לקבל תפקיד בינוני. האם הוא באמת בינוני? תלוי. תלוי בתואר שתלמדי ובתקנים, תלוי בכמה תצטייני בתואר, ועוד. בכל מקרה אין מה להשוות מבחינת ניסיון שתקבלי, בין אם זה מקצועי ואישי - אם הייתי מנהל של חברת הייטק מוצלחת הייתי לחלוטין מעדיף לקחת בוגר עתודה, כזה שכבר סיים תואר ראשון בגיל 21, שירת שירות (שאמור להיות) משמעותי במקצוע, עשה קורס קצינים ויש לו ניסיון מסוים בלהוביל אנשים וצוותים.
עוד נקודה שאוהבים לחזור עליה - "את לא מכירה את הצבא", בפועל זה שיט אחד גדול כי עד שלא יוצאים לאזרחות ומבינים כמה גרוע זה להתחיל לדאוג לעבודה, לאוכל, לשכר דירה, לעיסוקים ועוד מלא חושבים רק לברוח מהצבא.
מה הקאץ? מי שלא רוצה ללמוד, שכל מה שמעניין אותו זה לצאת למסיבות ולהתבטל בבית כנראה ירצה מאוד לצאת מהצבא. אבל אנשים כאלו בפרט לא מתאימים למסלול העתודה ככה שזה לא מדגם מייצג.
בהצלחה
כן כן וכן
כל מי שאני מכירה בעתודה מתחרט על זה ואני בדיעבד שמחה שלא הלכתי, אבל you do you :)
אנונימית
באותו הנושא: