אבא שלי איים עלי, צעק עלי, קילל אותי ודיבר איתי במילים ממש גסות

היום אבא שלי צעק על אמא בגלל איזו שטות, וביקשתי ממנו להפסיק, והוא התחיל לצרוח עלי ולקלל אותי, וכשהתחלתי לבכות ועוד פעם ביקשתי ממנו להפסיק, הוא צרח עלי שאסתום את הפה ושהוא יכול להגיד ולעשות מה שהוא רוצה. הוא הלך לחדר שלו, ואמרתי לאמא שאני שונאת אותו וקיללתי אותו (במילה הרבה יותר מנומסת ממה שהוא אמר לי), הוא שמע את זה, חזר והתקרב אליי ממש קרוב, והתחיל לצרוח עוד יותר, לקלל אותי עוד יותר, ואיים עליי שאם לא אסתום את הפה יקרה איתי משהו. ממש פחדתי והרגשתי איום מצידו. הוא עוד פעם הלך לחדר שלו, והפעם ממש בכיתי. מאף בן אדם לא שמעתי מילים כאלה, אפילו ממי שלא כל כך אהב אותי.

הלכתי לחדר שלי ונרדמתי, ואחרי זה אמא קראה אותי ואמרה לי להתנצל בפניו מפני שקיללתי אותו, ואמרה שבשום מצב לא הייתי אמורה לקלל אותו כי "הוא בן אדם בוגר". ובגלל שהוא בוגר הוא יכול להתייחס אליי כמו לחרא? ואם בפעם הבאה יתחשק לו להרביץ לי, אהייה אשמה בזה שאגן על עצמי? על כל מה שאמרתי, היא ענתה רק שבכל זאת לא הייתי צריכה לקלל אותו. היא לא הקשיבה אותי בכלל. אני מרגישה שהיא בגדה בי.

בדרך כלל הוא לא מתנהג ככה, אבל משהו כזה קרה כבר בעבר. פעם הקודמת הייתה בערך לפני שנה וחצי, אמא הכינה אוכל שלא כל כך אהבתי ואמרתי את זה, אפילו בלי איזושהי גסות, אבא אמר לי להסתלק מהשולחן, וכשסירבתי הוא משך בידיי ודחף אותי לחדר שלי.

אני שונאת אותו. לא רוצה לדבר איתו או בכלל לראות אותו. אמא אומרת שהוא "בסך הכל בן אדם כזה". כנראה היא לא תעשה עם זה כלום. גם מרבית הכספים במשפחה מרוויח הוא, ואני לומדת בתיכון חצי פרטי, ופיזית אין לי זמן לעבוד במשרה מלאה. אמא גם מרוויחה כסף, אבל הרבה פחות מאבא. אנחנו תלויות בו כלכלית.

אני רוצה לעשות עם זה משהו, לעצור את זה עד שהוא יתחיל להרביץ אחת מאיתנו. אני יודעת שאלימות רק מחמירה עם הזמן. אבל לא נראה לי שאפילו במשטרה יוכלו לעזור לי, כי בינתיים לא מדובר באלימות פיזית. וגם אמא תהיה מאוכזבת ממני אם אלך למשטרה, כי היא אוהבת את אבא, ואומרת שהוא בחיים לא ירים את ידו עלינו. אבל אני לא מאמינה.