כתבתי מן קטע... אשמח אם תתנו לי חוות דעת עליו בבקשה תהיו טובים

היא יושבת בחדר , יושבת חושבת, מנסה להבין למצוא פתרון, הגיון, הסבר הגיוני
דו שיח מתנהל בינה לבין עצמה
מנסה להבין איך לא שמה לב, טישטשה עקבות ודגלים אדומים.
גוררת רגליים לחדר האמבטיה
נכנסת למקלחת ושוטפת פצעים שפתוחים, שורפים וכאובים.
היא מנסה למחוק את מה שאי אפשר
פצעים פתוחים שלא מגלידים נשארים על גופה
פצעים פתוחים מדממים על עורה
מדממים שאלות שגם כן פתוחות
איך יכלה לתת לזה לקרות? איך ככה טשטשה עקבות? למה לא עזבה? פשוט קמה והלכה?
אולי היא זאת שאשמה?
הרי היא זאת שמעדה, החליקה ונפלה.
מצעקה לאיום, מאיום למכה
אחרי מגיעה התנצלות, הבטחה, בכי ומחילה
ואחר כך מגיעות מחשבות, תקוות כוזבות
וכשהיא מסתובבת עם הפצעים הפתוחים
כשהיא מדממת ברחובות מול הון אנשים
מגיעים האנשים ונותנים מבטים, בינם לבין עצמם שופטים וחושבים
איך היא לא קמה והלכה? למה היא בכלל נשארה? היא הביאה את זה על עצמה

אבל במקום לשאול למה האישה לא עוזבת, תשאלו את עצמכם למה שהגבר יתן לה בכלל סיבה ללכת?