היי כאלה שבשירות לאומי עם ילדים בחינוך מיוחד

אני מכירה מישהי
זה לא פשוט, היא סיפרה לי שחלק היו גם מרביצים לה והם היו פיצקים אבל עדיין
זה לא לכל אחד

שואל השאלה:
תודה על הנעצים חחח

שואל השאלה:
^^ בת 16 אבל נראית..
היא נהנתה בזה אבל? כאילו למרות הכל..

אני עובדת בזה.
זה מאתגר, זה מאוד נפשי. תוך כדי העבודה אתה לומד המון על עצמך, לטוב ולרע.
אני באמת באמת לא חושבת שזה מתאים לכולם, לאנשים רגישים לגמרי חושבת שכדאי לשקול את זה יותר בכובד.
ברור שצריך לגלות זהירות, זה יותר רגישות מזהירות..
אבל הילדים נכנסים עמוק ללב, הם נסיכים ומתוקים. בכלל, ילדים זה דבר טהור ונקי של העולם.
אבל שוב, זה באמת באמת לא לכל אחד ואחת לדעתי. הייתי מציעה לך מעבר ללהתייעץ פה, בעיקר להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך שנים ואוהבים אותך, כמו אמא למשל. הם כנראה ידעו לייעץ לך הרבה יותר נכון

שואל השאלה:
תודה עכשיו שאת אומרת את זה אני באמת חושבת שאשקול את זה מחדש

יש פשוט מקום שירות שידיד שלי נמצא בו וחשבתי להיות איתו גם כי אולי זה יעזור לי וגם להם אבל עכשיו שאת אומרת את זה זה באמת נשמע קשוח

לא בהכרח קשוח כמו מאוד רגשי, זה לא כמו עבודה משרדית למשל, או טכנית כמו בקניון.
את עובדת עם הלב, את נותנת מהלב, את עוסקת בלבבות של אחרים.. זה מאוד מאוד מיוחד וזה כל כך מספק, אבל רק בתנאי שזה משהו שאת מסוגלת להכיל, ומסוגלת להתעסק בו.
באמת תשקלי עם עצמך ועם אנשים שמכירים אותך
שיהיה בהצלחה בכל מה שתבחרי ❤❤

שואל השאלה:
תודה !!!!

אני עושה שירות לאומי עם ילדים עם צרכים מיוחדים.
ילדים עם צרכים מיוחדים זה או שאת מתחברת או שלא
אם מתחברים באמת שנהנים וזה סיפוק מטורף.
לפעמים נפשית זה באמת קצת קשוח
אני חושבת ששווה לך ללכת לעמותות וכאלה וממש לבוא לאחת הפעילויות ולחוות את זה אם זה משהו שמתאים לך.
מוזמנת לדבר גם בפרטי אשמח לעזור:)

אני לא בשרות לאומי אבל אני מתנדבת עם ילדים עם צרכים מיוחדים (התנדבתי ועכשו אין לי כמעט זמן)
קודם כל כל ילד וילד הוא שונה כך שיכול להיות שלא תתחברי לילד מסויים ולילד אחר כן. אני לא יכולה להגיד שכולם אלימים כי הם אנשים, ואנשים שונים יש כאלו ויש כאלו

זאת מחוייבות זאת אומרת שזה ממש בעייתי לפרוש ברגע שנוצר קשר כי לחלקם שינויים יכולים להיות נורא קשים

מהחוויה שלי את לומדת המון על עצמך ובכללי זה דורש רגישות כמו שאמרו ואני מוסיפה גם סבלנות זה דורש סבלנות מטורפת , אני גם אגיד לך בכנות היו רגעים שרציתי לצרוח על החניך שלי שהוא אגואיסט אבל צריך לדעת להכיל ולהיות מאוד מאוד סבלנית.
כמובן שזה גם משמעותי מאוד בשבילם יותר ממה שאנחנו רואים את זה

אני הלכתי אישית לבדוק בגני חינוך מיוחד והחלטתי שזו עבודה שפחות תתאים לי אישית. ממליצה לך ללכת להתרשם ביום בו תבדקי את המקום ותתנסי. ככה תדעי מה התחושות שלך בפועל במקום. ואגב גם אני בשירות לאומי ומחפשת הסבה למשהו אחר. מה עשית עד כה?

אני עשיתי
גן שפתי
זה לא מאד מאד מיוחד אבל נהניתי שם מאד
אני הייתי גם תקופה קצרה בגן של פיגור שכלי, לדעתי את צריכה שיהיה לך לב לזה, לי כאב מאד לראות אותם במצב הזה, גם הרבה סבלנות צריך לזה, אבל זה ממש שליחות.

אמא שלי עובדת בזה ולפי מה שהיא אומרת זה קשה ולא כולם בנויים לזה
צריך להיות עדין אבל גם איך להעמיד אותם במקום כשצריך
לכל אחד יש בעיות שונות
כאלה עם עיקוב שפתי לפעמים זה חמור לפעמים לא ככ
תסמונת דאון ועוד
אוטיזם בכל מני תפקודים
ולא כולם נגמלו מטיטולים
מה שכן יש ילדים שקל יותר להתמודד איתם ולא כולם קשים

שואל השאלה:
תודה לכולם על התשובות
אני חושבת שלא אעשה את זה..
אני באמת ילדה רגישה וקצת קשה לי עם סבלנות חח
כרגע אני בשירות לאומי ממש משעמם אוף אז אני רוצה משהו אחר וזה היה על הפרק..

היא אמרה שכן היה לה כיף אבל זה מתיש

בתור חניך מעמותת גדולים במדים אני יכול לספר מה אני ראיתי אבל מהצד השני.
זה נראה שיחסית צריכים להיות זהירים כי עלולים להתפתח קונפליקטים או התפרצויות אם לא מתנהגים בהתאם (בעיקר להיזהר מmeltdown)
גם לפי מה שאני ראיתי, הבנות שירות בעיקר היו צריכות לדאוג לגבי ההסעות ושהחניכים לא רבים או מגיעים בזמן.
לדעתי לא מדובר בעבודה לכל אחד כי יש לא קצת לחץ.